לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סוף טוב

סוף טוב

הוא נסע לכיוון שדה התעופה, כשהבחין במכונית תקועה בצד הדרך ונוסעיה משוועים לעזרה. לעצור? לא לעצור?...

מאת

כבר ברגע שקובי קם מן המיטה
ידע שמשהו יקרה.
תחושה לא מוסברת ששכנה לו בבטן
רקדה שם הורה.
ולך תרגיע תחושות לא מוסברות.

היה זה טיימינג גרוע לתחושות לא מוסברות,
יש לו כאלו מדי פעם
ולרוב הוא מצליח להתמודד איתן יפה,
אבל כשיש לו טיסת עסקים דחופה באותו היום
הן הופכות לבלתי נסבלות ממש.
הוא אותת להן לשתוק (לא עזר),
ולאחר שסיים שחרית
ושתה את הקפה-בוץ החזק שלו,
לקח את תיק הג'יימס בונד,
ויצא עם הרכב לכיוון שדה התעופה.

השעה, שעת בוקר מוקדמת ביותר
הכבישים ריקים לחלוטין.
הוא נהג לו לאיטו,
נושם את הנוף המדהים שבדרך
כשהוא מזמזם לעצמו חרישית.
הזמזום הפסיק שניה אחר-כך
כשהבחין במכונית תקועה בצד הדרך
המשוועת לעזרה.

לעצור? לא לעצור?...
הוא הביט בשעון
ואחר כך ברכב
והחליט שיש לו שתיים-שלש דקות פנויות.
הוא עצר.

ילד שנושם בכבדות
ואב בהול שניסה להתניע שוב ושוב
היו שם בפנים.
"מה קורה?", שאל את האב דרך החלון
האב הצביע לכיוון הילד-
"יש לו התקפת אסטמה חמורה, היינו בדרך לבית החולים,
ופתאום אני קולט שנגמר הדלק, יש לך גלון?"
"אההמממ... לא נראה לי", ענה קובי
בעוד הוא מנסה להתחיל לגמגם גמגומי התנצלות
הילד החל להשתעל בחריפות
האב הביט בו במבט מתחנן
"לא תוכל לעזור לנו איכשהו?..."

הוא הביט לעבר האופק,
הכביש היה ריק לחלוטין.
הוא היחיד כאן.
ההצצה הבאה הייתה בהם
והאחרונה הייתה בשעון,
יש לו עוד קצת זמן
ובית חולים זה רק חמש דקות מכאן.
"תעלו לרכב שלי", אמר במהירות, כאילו פחד שיתחרט.
האב נשא אליו מבט מוקיר תודה.

הם נכנסו לרכב, סגרו את הדלת,
קובי הגביר מהירות והם דהרו
במורד הכביש
זה לא היה קרוב כל כך כמו שחשב,
אבל היה מאוחר מכדי להתחרט,
הוא גם לא להתכוון לעשות זאת.
הוא ייקח אותם לשם.

לאחר עשר דקות
של דהירה היסטרית
הוריד אותם בפתח בית-החולים
לקח נשימה עמוקה
העביר להילוך חמישי
וטס לכיוון שדה התעופה.
הוא את הטיסה הזאת חייב להספיק.

כשהגיע למתחם
היתה בו תקווה עדיין
נותרה לו דקה תמימה
הוא מלמל פרק תהילים שוב ושוב
בעוד הוא מנסה להתגבר
על סוללה של בודקים בטחונים.
כשהגיע לדלפקי חברת התעופה
היא אבדה לו.

מטוס 553 המריא.
בלעדיו.

הוא סב על עקבותיו בשקט
עם טעם מר של החמצה.
 

***

השעה היתה 10 בבקר
הוא פתח את הרדיו, כמו בכל יום
על מנת להאזין לתוכנית האהובה עליו
אבל התוכנית לא התקיימה
במקומה היה משדר חירום מיוחד.
קריין בעל קול רדיופוני
הכריז בדרמטיות על
חטיפתו של מטוס מספר 553
לאיראן.

נראה לכם?

הייתי נורא רוצה לספר לכם שזה היה הסוף
שהמטוס נחטף,
התרסק בלב ים,
התנגש באמפייר סטייט בילדינג
או אפילו סתם עבר תאונה קטנה.

הייתי נורא רוצה לספר לכם
שאיש העסקים שמע על ההקרבה של קובי
התרשם, והציע לו עיסקה גדולה יותר.

הייתי נורא רוצה לספר לכם
שהוא חזר הביתה
וגילה שם גפרור בוער
ובנס מנע שריפה
שיכלה לשרוף חיים
את אשתו וילדיו.

הייתי נורא רוצה.
אבל-
מה לעשות שזה לא קרה?

הטיסה עברה בשלום,
הוא חזר לבית רגיל לחלוטין
איש העסקים שהיה אמור להיפגש איתו
רתח מזעם וביטל את העסקה,
הוא הפסיד הון פוטנציאלי של כמה עשרות אלפי דולרים...

אבל ילד קטן ניצל, ויצא מבית החולים בריא ושלם...

16/10/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 20 תגובות ב-20 דיונים

(20) אפי לוג, 24/12/2008 09:33

תובנה יסודית שפותרת לי דילמות דומות:

יסוד-1:
-------
יוצר ואדון העולמות, הינו האחראי והמקור הבלעדי לכל המעשים! לכל התופעות! ולכל המקרים!
מכאן מחוייב היסוד הבא:

יסוד-2:
-------
בעולמנו אין מקריות! והארוע אשר אתה עומד בפניו, (דווקא אתה!), כוון אליך!

יסוד-3:
-------
יוצר ואדון העולמות, הינו האחראי המוחלט והבלעדי על פרנסתך!
(זהירות! אם לא תפנים תובנה זו, הדרך קצרה ובטוחה להכשל ב"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה" !!!)

יסוד-4:
-------
בכל דילמה, (כמו בצבא), עדיפות ניתנת לבעיה הבוערת יותר!

יסוד-5:
-------
חיי אדם קודמים לכול!

יסוד-6:
-------
"והבוטח בה'', חסד יסובבנו!".
הורד את הנושא מליבך! ותן ליוצר ואדון העולמות לטפל "בהפסד" אשר נגרם לך בעקבות זאת.
דאגות ומפח נפש רק גורמים להסתיידות עורקים ולשריפה של תאים "אפורים"!

(19) , 18/8/2008 15:17

זה נכון שלא כל סיפור צריך להיגמר ב"הפי- אנד" שאנו מבינים, עלינו להאמין שהסוף הוא "הפי- אנד" גם אם אנו, במבט המצומצם שלנו- לא מבינים!!

(18) יהודה היהודי, 14/6/2008 22:11

!!


כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו

(17) קרן, 30/9/2007 04:12

אהבתי..

חיי אדם יותר חשובים מכמה גרושים בכיס,
אני בטוחה שאחרי הכל .. הוא מרגיש טוב עם עצמו , כי בעצם .. איך אפשר לראות ילד קטן שסובל .. ולא להגיש עזרה?



סיפור עם מוסר השכל ענק.

תודה (:.

(16) גיל בר-און, 7/11/2005 06:33

זה רק מראה כמה החיים שווים! :-)

והחיים שווים הרבה יותר מכמה עשרות אלפי דולרים... כי אם הוא לא היה עוזר לאותו הילד הוא היה מרגיש אשמה וחרטה שהיתה נמשכת לכל החיים.. וזה היה עולה לו בטח בכל הסק שלו וגם האישה והילדים אפילו.. וכמובן באושר שלו ובחיים טובים.

עדיף להציל נשמה אחת מאשר לסבול כל החיים! שלא נדבר על זה שהסיפור הזה הגיע לאלפי קוראים ברחבי העולם! שהסיפור נגע בהם ובטח יעזור לנו לעשות כאלו החלטות בעצמנו! וחוץ מזה.. אדם שעושה מעשים טובים- קוצר גמול גדול בהרבה ממה שהעולם הזה היה נותן לו אם רק היה חי אותם..

לפעמים דיף ושווה להקריב את עצמנו או לא להגשים חלום אחד או להיות מאושרים כמו שרצינו- בשביל להגשים חלום של אדם אחד או שתהייה לו ההזדמנות לחיות בכלל.. וחוץ מזה מעשה כזה כבר עושה את החיים יפים ומלאים ומאושרים יותר מכל דבר אחר שאולי הפסדנו ובעצם טוב שכך..

תודה רבה על המאמר!
ובכלל על כל המאמרים באתר הזה!
אני ממליץ עליהם הרבה באתר שלי..
http://blog.tapuz.co.il/lovebeing
אבל זאת לא היתה המטרה שהגבתי..
לא יכלתי לעשות אחרת.. :-)
הייתי חייב להביע את ההתרגשות!
כי באמת זה מה שחשוב בחיים..

באהבה,
גיל :-)

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub