רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

ערך החיים

ג׳ בטבת ה׳תשע״ג ג׳ בטבת ה׳תשע״ג 16/12/2012 | מאת הרב נחמיה קופרשמיט

האם היית מוכן לרצוח אדם חף מפשע תמורת גילוי התרופה למחלת הסרטן? ומה הייתה החלטתך אילו אותו אדם היה בן 90 שנה?

החיים הם דבר יקר ערך, וכל החלטה חייבת לשקף את ערכם האינסופי.

על פי ההנחה הנ"ל רציחתו של אדם אחד תביא להצלתם של מליוני אנשים ממחלת הסרטן. מצד שני, אי רציחתו של אדם זה תציל רק את חייו, חיים של אדם בן 90 שנה, שכבר עבר את השנים המשמעותיות ביותר אך תגרום למותם של מיליונים! אם אנו באמת מעריכים את חשיבות החיים, נראה שחיים של מיליונים עדיפים. אך האם תהא זו החלטה המתקבלת על הדעת?

ובכן, למרות ובמקרה זה אנו יכולים להציל מליוני בני-אדם על ידי הריגתו של אדם אחד, האינטואיציה שלנו אומרת לנו שאין הדבר כך. אסור לרצוח אדם חף מפשע בן 90 שנה, גם אם יובטח לנו שהדבר יביא לגילוי התרופה למחלת הסרטן, וכתוצאה מכך להצלתם של מיליונים.

האם תוכלו להסביר מדוע?

למרבה הצער, הדילמה הזו איננה רק תיאורטית. בספר "שואה והלכה" ניגש אחד מהאסירים היהודיים שישב במחנה הריכוז אל רב, ושאל אותו את השאלה הבאה:

 

"הנאצים כלאו 100 ילדים, ובכוונתם לרצוח אותם מחר בבוקר. הבן שלי נמצא ביניהם. אני יכול לשחד את השומרים כדי שישחררו את בני, אך אם אעשה זאת, הנאצים יחטפו ילד של מישהו אחר, כתחליף לבן שלי. רבי, האם מותר לי לשחד את השומרים בכדי שישחררו את בני?"

 

הרב סרב לתת לו תשובה. מתוך שתיקתו של הרב, הסיק האב מהי תשובתו: אסור היה לו לשחרר את בנו על חשבון חייו של אדם אחר.

"מי יודע אם הדם שלך יקר וחביב יותר בעיני א-לוהים, מאשר דמו של אדם אחר?"

בגמרא ישנו דיון על מקרה קשה מסוג זה, ונאמר שם: "איך אתה יודע שהדם שלך אדום יותר? אולי הדם של חברך אדום יותר?". רש"י מסביר בפירושו לתלמוד: "מי יודע אם הדם שלך יקר וחביב יותר בעיני א-לוהים, מאשר דמו של אדם אחר?". כיצד יכול אדם לשקול את ערך חייו של אדם אחד מול ערך חייו של אחר? כיצד ניתן לדעת מי מהשניים יקר יותר? הרי כל אדם הוא עולם ומלואו.

כל זה הגיוני מאד כאשר דנים בחיי אדם אחד מול חיי אדם אחר. אך כיצד אנחנו מצליחים להצדיק את הצלת חייו של אדם אחד על חשבון חייהם של מליוני אנשים אחרים? האם לא נוכל לומר בבטחה שבעיני א-לוהים עדיפים חייהם של מיליונים על חייו של אדם אחד?

הדבר שעומד בבסיס נושא זה הוא האופן בו אדם מודד את ערכם של החיים.

הרב והגנב...

מסופר על שני אנשים שהגיעו לשערי גן-עדן. האחד רב והשני גנב. הגנב פרט בפני א-לוהים את ההישגים העצומים שלו, וזכה ליחס מלכותי בשמיים. הרב, לעומת זאת, קיבל יחס ממוצע ביותר.

כיצד יתכן שהגנב יקבל יחס מכובד יותר מזה שקיבל הרב, שבילה את כל חייו בתרומה לקהילה, במעשים טובים, ובחיים של יושר וכנות?

כל אדם נולד עם אישיות מיוחדת במינה ועם מערכת תנאים סביבתית, בנוסף לפוטנציאל מסוים של צמיחה והתקדמות. אמנם אין לנו שליטה על נקודת המוצא שלנו, אך יש לנו שליטה ואחריות מלאה על הנקודה אליה נגיע ועל ההחלטות שאנו עושים במהלך חיינו.

כיצד יתכן שהגנב יקבל יחס מכובד יותר מזה שקיבל הרב, שבילה את כל חייו בתרומה לקהילה, במעשים טובים, ובחיים של יושר וכנות?

יתכן שהרב התברך בכל היתרונות האפשריים: הוא נולד לתוך משפחה אוהבת שהעניקה לו חינוך מעולה וטיפוח חסר גבולות. יתכן והוא זכה ברמת אינטליגנציה גבוהה, ובאישיות נעימה וטובת לב. יתכן שאביו היה רב בקהילה, ועקב כך בחר בנו בדרך דומה. ערכו האמיתי של הרב לא נמדד לפי נקודת המוצא לתוכה הוא נולד, הרי הוא לא השקיע כל מאמץ בכדי לקבל את הכוחות המולדים שלו. לכן נתוני פתיחה אלו אינם מהווים גורם מהותי בהערכת חייו, אלא לכל היותר יכולים לשמש כתפאורת רקע לאתגר האמיתי - השאיפה להגיע לצמיחה אישית. ערכו האמיתי של כל אדם נמדד על ידי תוצאותיהן של ההחלטות שקיבל על עצמו תוך כדי מאמציו לגדול ולצמוח. בכדי למדוד את ערך חייו של האדם, יש צורך לקחת בחשבון כל גורם וכל פרט השותפים בהתרחשויות של חייו.

על פני השטח, נראה שהרב הוא אדם גדול יותר מהגנב. ואכן, יתכן שייחשב לאדם גדול יותר מאנשים רבים אחרים. אך אם ניקח בחשבון את המסגרת הרחבה יותר, החל בנקודת המוצא של חייו, וכלה בממדי הגדולה שהיה בכוחו להגיע אליה, מתקבלת לפתע תמונה שונה.

הרב התפשר על בינוניות. לו היה משקיע יותר מאמצים, יכול היה להשיג הרבה יותר.

כעת, בואו נתאר לעצמנו את חייו של הגנב. מסתבר כי הוא נולד עם קשיים רבים ועצומים: טמפרמנט אלים ותוקפני, הורים שהתעללו בו, רמה כלכלית נמוכה מאד ורמת אינטליגנציה ירודה. אך אין בנתונים אלה כל רמז למדידת ערכו האמיתי. מהות חייו מוערכת בהתאם להחלטות הייחודיות שקיבל במהלך חייו.

כאשר חייו הפכו קשים מנשא, הוא החל לגנוב כדי "לגמור את החודש".

הגנב החליט לבנות לעצמו חיים מוצלחים יותר. הוא נאבק וניסה להתגבר על נטיותיו הפנימיות, הוא הלך לעבוד בכדי לממן את לימודיו באוניברסיטה. כאשר חייו הפכו קשים מנשא, הוא החל לגנוב כדי "לגמור את החודש". למרות זאת, הוא תמיד שאף להיות אזרח טוב בחברה בה הוא חי, וקיווה לגדל משפחה בריאה ולהשאיר אחריו תרומה משמעותית לעולם.

כאשר אנו משווים את ממדי הצמיחה האישית של הרב לאלה של הגנב, אנו מבינים פתאום בבהירות שהגנב הפך לאדם גדול יותר.

כמובן שיש בדוגמא הזו הגזמה. למעשה קיימת מורכבות רבה בהשוואות מסוג זה, וזוהי בדיוק הסיבה בגללה אסור לשום בן אנוש לקחת על עצמו את תפקיד השופט בקביעת ערך חיי האדם. אף אחד לא מכיר את האתגרים הקיימים בחיי חברו, לא את הפוטנציאל שלו, ולא את ציפיותיו של א-לוהים ממנו. לעולם לא נוכל למדוד את ערכו האמיתי של אף אחד. זהו תפקידו הבלעדי של בורא עולם, ומאוד לא כדאי לנסות להיכנס ל"נעליו".

לעולם לא נוכל למדוד את ערכו האמיתי של אף אחד. זהו תפקידו הבלעדי של א-לוהים, ומאוד לא כדאי לנסות להיכנס ל"נעליו".

בכל הנאמר לעיל, אין שום הצדקה למעשיו של הגנב. אסור לגנוב, ולכל מעשה של גניבה יש תוצאות הרסניות. אנו יכולים לשפוט את מעשיו של הגנב, אך בשום פנים ואופן לא את ערכו. אלה הם שני דברים נפרדים, הראשון שייך לבני אדם והאחרון לא-לוהים. לעולם לא נוכל לדעת כיצד בורא עולם מודד את ערכו של הגנב.

לכן, כאשר אנו שוקלים את חייו של אדם בן 90 שנה מול חייהם של מיליוני בני אדם, יתכן שחיי האדם היחיד יקרים וחביבים הרבה יותר על א-לוהים. כיצד נוכל לדעת? ההחלטה בכל אופן איננה נתונה בידינו.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן