לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לנהל את קומפלקס עזריאלי

לנהל את קומפלקס עזריאלי

הציעו לאישתי לנהל את קומפלקס עזריאלי, אבל היא סירבה.

מאת

בצהריו של יום אביב, נסענו בדרך השלום לכוון תל-אביב. אני מאחורי ההגה, וחברי מאיר במושב הנוסע, שומעים מוסיקה, מדברים על דא ועל הא ועל שום דבר מיוחד. לפנינו אט אט הלכו והתגלו מגדלי עזריאלי במלא תפארתם, מזדקרים אל-על בצורת משולש ועיגול.

אני מביט לעבר מאיר, הוא יושב שקט ורגוע מסתכל קדימה מבעד לשמשה הקדמית.

אני מחליט לחמם את האוירה. "אתה יודע שהציעו לאישתי, יעל, לנהל את כל הקומפלקס של עזריאלי"?

הוא מיד הזדקף במושב, מחודד אזניים. ידעתי שזה יתפוס אותו.

"לא. לא סיפרת לי – מתי הציעו? – זאת אומרת, למה אתה מתכוון בקומפלקס עזריאלי?"

"את כל הקומפלקס" אני עונה בנון-שלאנטיות ומצביע קדימה לעבר המגדלים שלפנינו. "הציעו לה להיות מנהלת ראשית של החטיבה שאחראית על הבניינים, הקניון, הבנייה של הבניין השלישי – בקיצור כל הקומפלקס".

עיניו של מאיר אורו. הלסת התחתונה שלו כמעט והגיעה לרצפה. בהינף מכחול של כמה מילים, יעל הפכה מעוד סתם מישהי, לתופעה מכובדת וראויה להערצה. ידעתי למי אני מספר את זה. מאיר, חברי הטוב וה"וורקוהוליק" משכבר הימים, בוגר מצטיין של סיירת מטכ"ל / טיול בעולם / תואר-ראשון ושני במנהל עסקים, ובעל עתיד מבטיח בחברת ההיי-טק בה הוא עובד.

"אתה עובד עלי – באמת הציעו לה?" הוא מנסה את מזלו לפני שהוא מקטלג את יעל, אישתי, ברמת V.I.P, כיקירת האנושות, וכתפארת מדינת-ישראל.

"כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון. העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס.

"כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון. העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס.

"ומה היא אמרה?"

"היא סירבה. היא לא לקחה את התפקיד. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר בבית."

פניו הרצינו, אך האור שבעיניו לא דהה. שמעתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים בתאוצה מלאה. עסקים... כסף... ניהול... יעל... טיסות לחו"ל... קריירה... הצלחה... וול-סטריט...

"באמת הציעו לה...?" הוא ספק שאל ספק תהה בינו לבין עצמו.

"כן. באמת הציעו לה..." עניתי בפסקנות והנהנתי בראשי. "זאת אומרת... אני הצעתי לה..." – הוא סובב את מבטו אלי, ואני המשכתי – "פעם נסענו בנתיבי-איילון וראינו את המגדלים בוהקים בלילה, ואז הצעתי לה לנהל את הקומפלקס והיא אמרה שהיא לא רוצה. לא שבאמת יש לי איזה מילה אצל עזריאלי – אבל בכל זאת אפשר לומר שהציעו לה..."

מאיר התחיל לצחוק צחוק משַחְרר. נראה שהוקל לו.

"תודֶה שלא שיקרתי – רק אמרתי שהציעו לה..." צחקתי גם אני.

"אתה יודע למה אני צוחק?" הוא שאל. "אני צוחק בעיקר על עצמי. אתה לא מתאר לך איך פתאום הסתכלתי על יעל בצורה שונה לגמרי למשך כמה רגעים. היא פתאום הפכה עבורי למושא הערצה. התחלתי לרגע לבדוק את החיים שלי. הרגשתי קצת מבוזבז ו'לא-יוצלח' לעומתה"

"כבר אמרתי לך שאתה וורקוהוליק...?" שאלתי וחייכתי אליו.

"אמרת... אמרת..." הוא חייך והניף את ידו במחוות ביטול.

קנה המידה להצלחה

שכאומרים על מישהו, "פלוני הוא אדם מאוד מצליח", למה מתכוונים?

בימינו התשובה היא אחת ויחידה , מתכוונים לכסף או לקריירה שלו. "הוא מאוד מצליח – הוא עשה מליונים בשנה שעברה / הוא מנהל ראשי בחברה גדולה / הוא קודם לדרגת מנכ"ל וכו'".

האם שמעתם אי-פעם מישהו אומר "הוא אדם מאוד מצליח – הוא אבא נהדר ובעל תומך." או אולי "היא אישה מאוד מצליחה – היא מגדלת משפחה לתפארת ויש לה ילדים מחונכים וטובי-לב". או אולי "הוא איש מאוד מצליח – בכל פעם שאני פוגש אותו אני מרגיש שהוא התפתח ורכש עוד חכמה ומידות טובות."

בוודאי שלא שמעתם!

בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו – אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב הכלכלי של האדם.

למה? מפני שקנה המידה החברתי שלנו להצלחה הוא מצב הקריירה או חשבון-הבנק של האדם הנידון. בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו – אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב התעסוקתי / כלכלי של האדם – אחרת מדוע האסוציאציה הראשונה שלנו להצלחה היא הארנק?

אך האם זהו באמת הדבר החשוב ביותר בחיים? האם אנחנו באמת מאמינים שהמצב הכלכלי של האדם הוא הערך הגדול ביותר בחייו?

בוודאי שלא. כל אדם בר-דעת יודה כי המשפחה שלו חשובה לו יותר מאשר הקריירה. כל אדם שפוי יתפטר מעבודתו בכדי לעזור לבן משפחה חולה.

אם כן, מדוע אנו נותנים את החשיבות העליונה לעבודה? מדוע חברי מאיר פתאום ראה באור חדש את יעל? האם כך הוא היה מתפעל ממנה אם הייתי מספר לו עד כמה אני חושב שהיא אמא טובה?

אז מה אתם עושים בחיים?

אנחנו צריכים לשנות את אופן החשיבה שלנו על החיים ועל הדרך בה אנו רואים ומגדירים את עצמנו. חכמינו מלמדים אותנו: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" – הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני.

אנחנו מורגלים, על-פי החשיבה החברתית שלנו, לזהות את עצמנו עם המקצוע שלנו, למרות שאנו יודעים שזה לא הדבר החשוב ביותר בחיינו.

קחו לכם כמה דקות של שקט, וערכו רשימה של הדברים החשובים לכם ביותר בחיים, ואז קדמו את הדברים האלו לחזית הגדרתכם העצמית.

ואז... בפעם הבאה כששואלים אתכם מה אתם עושים בחיים, אל תשלפו מיד מתוך אינרציה את המקצוע שלכם. זהו עצמכם עם הדברים החשובים לכם באמת בחיים.
 

***

ובתור בעל ההצעה... אני מוכן להתחיל...

מי אני? קוראים לי נתן.

ומה אני עושה בחיים? ובכן... אני אדם נשוי ואבא לילדים. אני משתדל בכל יום ללמוד ולהחכים ולעשות מעשים טובים, וזה לא תמיד מצליח לי... אני שואף להיות אדם מוסרי כמה שיותר ומוכן להשקיע בכך זמן ולימוד... אני אוהב להאזין למוסיקה וללכת לראות את הים – ואני גם מתכנת מחשבים שלפעמים כותב מאמרים ושולח לאתר של 'אש-התורה'...

ומה אתם עושים בחיים?

7/2/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 57 תגובות ב-57 דיונים

(57) שירה, 26/6/2017 11:04

מדהים!

כמה נכון! כמהה אמיתי! תודה התחזקתי

(56) שלומית, 3/1/2017 09:21

תודה רבה! תוכן מצויין כתוב ברהיטות ובשנינות

בעצתך, כבר שנים שאני עונה לשאלה :מה את עושה?" בתשובה "בעיקר מגדלת ילדים" מודה לך מעומק לבי

(55) אילנה חיון, 8/2/2010 09:56

לותר על משכורת שמנה

בס"ד אני אמא ל4-ילדים לפני 12 שנה עזבתי מקום עבודה ותפקיד טוב לטובת הילדים שלי שגידלתי אותם יותר בסבלנות ,אהבה, תצומת לב, והיום שהם גדלו בני 26.20.18.9 הם מודים לי כי בזכות החנוך שנתתי להם ועצבתי את האישיות שלהם והם הגיעו להצלחה ,לנתינה להבנה וכ"ו וזה היה שווה כל קריירה בחיים והיום אני עובדת כמזכירת ביה"ס והכי מאושרת בחיים ולא המשכורת יותר חשובה מילדים שלי (כמה ברכה יש במשכורת שמבאים הביתה)

(54) אנונימי, 8/2/2010 08:30

כתבה מאירת עיניים במיוחד בתרבות הישראלית

כל הכבוד!!!

(53) ענבל, 8/2/2010 06:58

כל כך נכון מה שכתבת

הדבר הכי חשוב בעולם זה קודם כל המשפחה. כל כך הרבה פעמים רציתי להתקדם בלימודים כדי שאוכל להתקדם בעבודה ובמשכורת. אך בעלי ובני הקט היו צריכים את תשומת ליבי. ואני שם איתם. אני כן חושבת שקרירה חשובה גם לאדם עצמו אך לא יותר מהמשפחה ואם זה אומר לוותר על הקריירה כדי שנזכה לגדל ילדים טובים יותר עם חינוך טוב יותר אז שווה!!!.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub