עולים למירון
עבורי מוסיקת נשמה היא כזאת שיוצאת מן הלב ונכנסת אל הלב... כזאת שמתנגנת בל"ג בעומר במירון. מוסא ברלין, נגן הקלרינט המפורסם, מספר מחוויותיו.
יש מי שעבורו מוסיקת נשמה היא אמן בלוז או גאז' מנגן על סקסופון, יש מי שנהנה לשמוע את פאברוטי מזמר איזו אופרה טובה ויש מי שמוצא (מוציא?) את נשמתו דווקא במסיבת טראנס לאור ירח.
עבורי מוסיקת נשמה היא כזאת שיוצאת מן הלב ונכנסת אל הלב. כזאת, שגורמת לך להזיל דמעות גם כשהיא שמחה ועולצת. כזאת, שגורמת לך לשכוח את השגרה ולהתנתק מטרדות היום יום האופפות אותנו.
כזאת שמתנגנת בל"ג בעומר במירון...
יש מי שמרחיק עד גואה כדי להתחבר לעצמו, יש מי שעובר נדודים בדרך לחיפוש עצמי,
ואני... נוסעת למירון.
עולים למירון
ערב ל"ג בעומר במירון. המוני בית ישראל נוהרים לכיוון קברו של רבי שמעון בר יוחאי.
חלקת הקבר עמוסה מבקרים, ברקע הכליזמרים מנגנים את "ניגוני מירון". רגלים מטופפות זו לצד זה, ראש בסמוך לראש. כיפה שחורה בסמוך לכיפה סרוגה, ראש עטוי כיפה בוכרית לצד כיפה ברסלבית לבנה מבצבצת כשמתחתיה עגיל באוזן , וילד חלאקה (בני ה-3 הזוכים לתספורת ראשונה) עם שטריימל מפואר נישא על כתפי אביו.
נדמה כי במירון הזמן נעצר מלכת. שוב אין שוררות ביננו מחלוקות, ולרגע אחד כולנו שוב אחים.
יש הנמשכים אחר הסגולות המפורסמות המיוחסות ליום זה, יש הבאים לשפוך שיחם לפני ר' שמעון שימליץ טוב בעדם, יש החוגגים את טקס החאלקה לילדם דווקא ביום מיוחד זה וישנם המגיעים לשמוע את המנגינות, שביום זה יש להן צליל אחר, שונה ומיוחד.
וכולם... – עולים למירון.
מוסא והקלרינט
"ממירון אני שואב את הנשמה של הנגינה" , אמן הקלרינט, מוסא ברלין שכבר הפך לשם נרדף לניגוני מירון מסביר את הייחוד שבנגינה בציון הקדוש.
למירון הגיע לראשונה בשנת תשי"ב בהיותו נער צעיר כבן 13 שנים, ומאז למעלה מחמישים שנה הוא והקלרינט מגיעים לציון פעמים בשנה בל"ג בעומר ובז' באדר ומצטרפים לכלייזמרים לניגון שכולו נשמה אחת גדולה.
עוד לפני שקיעת החמה בליל ל"ג בעומר עומד מוסא על הבמה, ולמעט הפסקות קצרות, הקלרינט לא ייוצא מפיו עד ליום המחרת בערב.
"הרפרטואר של מירון התגבש במשך עשרות, אולי מאות שנים" אומר מוסא.
"הרפרטואר של מירון התגבש במשך עשרות, אולי מאות שנים" אומר מוסא. "הניגונים עוברים מדור לדור ומשנה לשנה, מידי פעם המסורת מתחדשת עם ניגונים חדשים שיצאו לשוק אבל הבסיס נשאר כשהיה. ישנם שינויים איטיים, צעד קדימה ושניים אחורה, לא קופצים בשתי הרגלים. לאט לאט. כל דור מוסיף לרפרטואר חומר חדש משלו".
מוסא ברלין והקלרינט
בחלקו הראשון של הערב, מייד לאחר ההדלקה פוצחים הכליזמרים במנגינות המוכרות "ואמרתם כה לחי", "בר יוחאי נמשכת אשריך". הקהל משולהב שר ורוקד בהתלהבות, כאשר לב ליבם של הרוקדים היא חבורה קבועה המגיעה למקום מידי שנה בשנה. עם הזמן פיתחו שפה המובנת רק להם. "ניגון שפר" מבקש אחד הרוקדים והכליזמרים פוצחים בניגון שהיה אהוב כל-כך על ר' חיים שפר אבי משפחת שפר המפורסמת מטבריה. "ניגון תחיית המתים", מבקש אחר והתזמורת שוב מחליפה קצב. משם מדלגים ל"ריקוד הבקבוק" וממשיכים עד השעות הקטנות של הלילה.
החלק האהוב על מוסא ברלין הוא הצעדה לכיוון קברו של ר' יוחנן הסנדלר השוכן בקרבת מקום.
"לקראת השעה שתיים בלילה מתקבץ בחצר הקבר חוג ותיק ומצומצם למעין "התוועדות".
אור המדורות מתמזג עם אורו של הירח המשקיף ממעל, וההרגשה היא עילאית. הניגונים הם בעיקר ניגוני נשמה הבוקעים מן הלב, והאווירה המיוחדת משאירה טעם של עוד שלא במהרה יישכח".
במהלך יום ל"ג בעומר חוזר מוסא לקברו של רשב"י שם הוא מקבל את ילדי החאלקה ובני משפחותיהם. שם שוב ושוב הוא מנגן, כמעט לכל ינוקא בנפרד את "בר יוחאי נמשחת אשריך" כשהקהל מסביב מצטרף בשירה וריקודים.
לשאלתי כיצד הוא מייחד את הניגונים במירון על פני נגינה בחתונה ובשמחות אחרות בהן הוא משתתף ערב ערב עונה מוסא "לשניהם אני מתייחס באותו כובד ראש ורצינות. ההבדל הוא שבחתונה ישנם עלי לחצים שונים מצד המחותנים שרוצים שהאירוע יראה כך או אחרת. במירון המחותנים הם אני והקהל, והשיתוף בינינו קובע את אופיו המיוחד של הערב. כל השנה אני מנגן ברגש ובהתלהבות, אבל מל"ג בעומר במירון אני שואב את הכוח למשך כל השנה".
*תמונת הר מירון באדיבות האתר www.kadita.co.il