לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נכוותה פעמיים...

נכוותה פעמיים...

אנשים שהנם קורבנות התעללות, זקוקים לעזרתנו ולתמיכתנו בדרך לשיקומם הגופני והרגשי. מוטלת עלינו חובה מוסרית לדאוג לרווחתם.

מאת ליסה אייקין

ערב חורפי אחד, יצאתי להכיר את שכנתי החדשה. הצגתי את עצמי, והיא הזמינה אותי לשבת איתה בסלון שם פטפטנו במשך כמה דקות. גילה הייתה אישה בשנות השלושים שלה. היא נראתה נחמד, לבושה בטוב טעם ומתחת לחיוכה, כך נדמה היה לי, הסתתר מתח מסוים. ידעתי כי היא אם חד הורית וחשתי שהיא נושאת משא לא קל על כתפיה.

"את עובדת?" התעניינתי.

"כן, אני מנהלת עסק וגם אימא במשרה מלאה. אני לא יכולה לסמוך על הגרוש שלי שישלם את המזונות שהוא אמור לשלם", היא ענתה.

"אני מצטערת", עניתי, חשה במרירות ובצורך שלה לפרוק את כאבה. "איפה גרת לפני שעברת לפה?"

"גרתי בחולון." היא ענתה וסיפורה הכואב החל זורם ללא מעצורים. "כשהייתי בהריון עם בני הצעיר, בעלי פוטר מעבודתו. הוא כל כך כעס שהריתי פעם נוספת – כאילו הוא עצמו לא היה קשור לעניין – עד שהכה אותי על הבטן כדי שאפיל. לא עבר זמן רב, והוא השתמש בכל תירוץ כדי להכות אותי: כשהגשתי לו את ארוחת הבוקר מאוחר, כשלא המתקתי את הקפה בדיוק כפי שרצה, כשביקשתי ממנו לא להכות את בתנו... הוא חשב שהוא ילמד אותי לקח.

"יום אחד לא הרגשתי טוב, ולא הספקתי לקחת את החולצות שלו למכבסה. הייתי עסוקה בהכנת ארוחת ערב לילדים כשהוא התלבש לקראת אירוע משפחתי. הוא נכנס למטבח ומשך אותי בשערי, ואז דחק אותי לתנור ולחץ את ידי כנגד התנור הלוהט.

"ככה", הוא הכריז, "לא תשכחי את החולצות שלי בפעם הבאה!"

"ימים אחדים לאחר מכן, הוא לא קיבל עבודה שרצה. הוא חזר הביתה, והכה אותי כל כך חזק שהראש שלי התנפח. לא יכולתי לראות ונלקחתי לחדר מיון. כשהגעתי לבית החולים בפעם השניה בגלל המכות שקיבלתי ממנו, ביקר אותי רב בית החולים.

"בבקשה, דבר עם בעלי ותגיד לו שלא יכאיב לי", התחננתי בפני הרב שוורץ. הוא ביקש שאספר לו את סיפורי, וכך עשיתי. הוא אמר לי שיחזור אליי.

"למחרת, כשביקר אותי הרב שוורץ בפעם השניה, הוא אמר לי: "את חייבת להתרחק מבעלך. אני אעזור לך בכל דרך שתידרש. בינתיים, כדאי לך לעבור למקום אחר, בו את וילדייך תהיו בטוחים".

"בתוכי האמנתי שאני אישה רעה, אחרת בעלי בוודאי לא היה נוהג בי כך."

"במבט לאחור, אני מודה לרב שוורץ שהציל את חיי. אני לא מצטערת לרגע שעזבתי את בעלי, אנחנו גרושים היום. אבל לא היה לי קל לעזוב אותו. חזרתי אליו ארבע פעמים לפני שהחלטתי לא לחזור אליו יותר. אני יודעת שזה נשמע לך מוזר, אבל בתוכי האמנתי שאני אישה רעה וכנראה שזה מגיע לי, אחרת בעלי בוודאי לא היה נוהג בי כך.

משך זמן רב חשבתי שאילו רק אעשה את הדברים בדיוק לפי רצונו, הוא יפסיק להכאיב לנו. אילו רק ימצא עבודה ויהיה מאושר יותר, יפסיק לצרוח על ילדינו. אילו רק הייתי האישה המושלמת, יכולתי לפתור את כל הבעיות. לקח לי הרבה זמן להבין שאם אשאר עם בעלי, חיי וחיי ילדיי ייהרסו.

"גם בשכונה שלנו, האנשים חשבו שבעלי הוא אדם נפלא. סיפרתי לכמה משכנותיי שבעלי לא תמיד נחמד אליי, רק כדי לראות כיצד יגיבו, ורובן לא האמינו לי. פה הוא נתן ממתקים לילדים, שם ביקר ילדים בבית החולים. הוא תמיד היה מוכן לעזור לאנשים בצרה. לאנשים היה קשה להאמין שבבית הוא מפלצת.

"לאחר שנפרדנו, מצאתי את עצמי מבודדת. לימדו אותי להאמין שאישה היא זו שבונה או מפרקת את המשפחה. אם משהו לא בסדר בבית, אם יש בעיות בחיי הנישואין, זה משום שהיא אינה מתאמצת מספיק, אינה יודעת כיצד ליצור הרמוניה בבית. מעולם לא סיפרו לי שיש אנשים רעים בעולם, שמתנהגים בצורה מכובדת בציבור, ועושים דברים איומים לנשותיהם וילדיהם. כשהלכתי למקומות ציבוריים, למפגשים חברתיים, ואפילו למכולת – ראיתי את מבטי הבוז על פני האנשים. שמעתי אותם אומרים מאחורי גבי: "זו גילה, היא הרסה את המשפחה שלה. מסכן בעלה לשעבר. היא המציאה עליו סיפורים איומים כדי שתוכל לקחת את הילדים אליה".

זה הורס אותי שאנשים לא מאמינים לי, ומתייחסים אליי כאל "הרעה" בסיפור. הידיעה שאנשים חושבים שבעלי לשעבר, המפלצת הזאת, הוא בעצם אדם טוב, רק מכאיבה לי עוד יותר. בשנה שעברה הוא הצליח בעסק שלו, ונתן סכום כסף נדיב לארגון מתנדבים ידוע, כשאני וילדיי אכלנו סנדוויצ'ים עם מרגרינה לארוחת צהריים, משום שהוא סירב לשלם את המזונות במשך חודש.

"נכוויתי פעמיים. בפעם הראשונה, בידי בעלי ובפעם השניה, בידי האנשים מהשכונה, שהתרחקו ממני בתקופה בה הייתי זקוקה לעזרתם יותר מכול."

נכוויתי פעמיים. בפעם הראשונה, בידי בעלי ובפעם השניה, בידי האנשים מהשכונה, שהתרחקו ממני בתקופה בה הייתי זקוקה לעזרתם יותר מכול.

"ילדיי ואני נאבקים כיום על קיומנו. קשה לי לפרנס את כולנו מהכנסתי בלבד. בית המשפט קבע שעליו לשלם סכום מסוים של כסף בכל חודש, אבל הוא משלם רק כשמתחשק לו, וגם אז, הוא לא משלם בזמן. ניסיתי לתבוע אותו פעמיים בבית המשפט, כדי שישלים את הפיגור בתשלומים, אבל לא יכולתי לממן את ההוצאות המשפטיות כל חודשיים, ולהפסיד ימי עבודה רבים כל כך. חוץ מזה, אני מותשת מהבידוד החברתי שנגרם לי בגללו. לעתים קרובות אני חושבת שעדיף לי להמשיך בחיי, ולא להיות תלויה בו.

"הרבה אימהות דרשו מילדיהן להתרחק ממני, וקשה לילדיי למצוא ילדים אחרים לשחק איתם. כאילו לא די בכך שילדיי מרגישים רע, בהיותם ילדים למשפחה הרוסה, הם צריכים להתמודד גם עם זה. כל מה שאני מבקשת, לעצמי ולילדיי הם חיים נורמליים. אני לא יודעת אם אגיע לזה אי פעם".

מערכות יחסים

גילה מייצגת מספר רב של נשים מוכות. כמה מהן אימהות ולכמה מהן אין ילדים. יש שהינן בעלות מקצוע אקדמאי, ויש שמעולם לא סיימו תיכון. חלקן צעירות, חלקן מבוגרות, חלקן עניות וחלקן עשירות. המשותף לכולן הן נסיבות החיים האיומות שבהן הן לכודות. כמה מהן מתמודדות מול איומים על חייהן, אם יעזבו את בעליהן. רבות מהן שפופות, מדוכאות ומיואשות כל כך, שהן נשארות ביחסים שהאלימות נוכחת בהן באופן תמידי. אחרות אינן רואות כל דרך להיפרד מהבעל המתעלל בהן, בשל סיבות כלכליות, חברתיות או מעשיות.

נשים אלה זקוקות לאוזן קשבת, לתמיכה, ולסיוע כדי שיוכלו להשתחרר ולשחרר את ילדיהן מחיי ניצול והתעללות אלה.

המסורת היהודית מעלה על נס את מערכת היחסים בין הגבר לאישה, כמערכת של כבוד הדדי ואהבה. התלמוד למשל אומר, ש"על אדם לכפוף ראשו ולשמוע לאשתו". אחד מגדולי התורה בכל הזמנים רבי עקיבא הכריז על השגיו חסרי התקדים כשייכים לאשתו ועוד הוסיף כי העיקרון המרכזי ביהדות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט 18) מתייחס מתייחס בראש ובראשונה לרעייה, קרי, לאשה.

התלמוד אומר שעל הגבר לאהוב את אשתו כפי שהוא אוהב את גופו, ולכבד אותה אף יותר משהוא מכבד את גופו (יבמות ס"ב, ב').

ר' חיים ויטאל, אחד מחכמי הקבלה הגדולים, אמר: "נפשו של אדם (כנ"ל) נשפטת בעולם הבא על פי יחסו לאשתו".

התלמוד והמיסטיקה היהודית מדברים על כך שבנישואין, שתי נשמות שמיועדות להתחבר זו לזו, מתאחדות עלי אדמות. היהדות מלמדת אותנו כי לנישואין יש, בראש ובראשונה, משמעות רוחנית, גם אם זו באה לידי ביטוי באמצעות שיתוף רגשי ואיחוד גופני.

המסורת היהודית מדגישה את הצורך בפשרה. במטרה להגיע ליחסי שלום ושלווה בין בני זוג. מותר אפילו מדי פעם, לעוות את האמת, אם הכנות וישירות תפגע בהרמוניה בין בני הזוג. על אף שהתורה מצווה להישמר מדבר שקר, מטרת שמירת ההרמוניה בבית מצדיקה חריגה מכלל זה.

מחויבות הדדית

התלמוד וההלכה מתארים את המחויבות ההדדית שבין איש לאשתו, כשמטרתה של מחויבות זו היא ללמד את בני הזוג לבטא אהבה ורוך.

על האישה מוטלת החובה לוודא שהצרכים הרגשיים והפיסיים של בעלה וילדיה מסופקים, ועליה להיות מעורבת, באופן אישי, באושרם ורווחתם. היא נדרשת לבצע "עבודות של אהבה" על מנת להוכיח שהיא אכן משקיעה בנישואיה.

מטרתה של מחויבות זו היא ללמד את בני הזוג לבטא אהבה ורוך, ממש כמו שאלוקים בטובו, מעניק לנו את אהבתו ללא תנאים.

מה אמור הגבר להעניק בנישואיו?

התורה מלמדת כי אדם "לוקח" לעצמו אישה (דברים כ"ד, 1), לוקח מלשון "לקיחת אחריות". בניגוד לעולם המערבי המתמקד לרוב בזכויות, היהדות מתמקדת בחובות. חובותיו של הבעל כוללים את מזונה של האישה, בגדיה, מקום מגוריה והוצאות משק הבית הדרושות לה. אלו אמורים להתאים למעמד הסוציו- אקונומי של השכונה בה הם מתגוררים, או למצב הסוציו- אקונומי שלו או שלה לפני הנישואין, הגבוה מביניהם. בעיני היהדות, נשים רגישות לסביבת המגורים שלהן, והן אינן אמורות לחוש שמעמדן "ירד" בעקבות הנישואין.

נוסף על כך, בעל חייב לבלות פרק זמן ניכר עם אשתו, על מנת לפתח מערכת יחסים מספקת. התורה אומרת כי אסור לגבר לחמוק מחובותיו ולמנוע מאשתו מזון, ביגוד וקשר זוגי.

התורה דורשת מגברים להימנע מפעילויות נוספות בשנת הנישואין הראשונה ולהשקיע את מירב זמנם בנשותיהם. אושרם של בני הזוג בשנת הנישואין הראשונה הוא כה חשוב, עד כי הוא מבטל אף חובת גיוס לצבא! בנוסף, לאישה יש את הזכות להחליט כיצד יבלה בעלה את זמנו. הוא עשוי שלא לקבל הצעת עבודה מחוץ לעיר, כיון שהדבר מפחית מהזמן שהוא מבלה אתה – אלא אם כן היא מסכימה לכך.

הרמב"ם כתב שעל גבר להתכונן לפני שהוא נכנס לביתו, כך שייכנס אליו כשהוא שקט ושלו. אל לו להטיל מרות במשפחתו באמצעות פחד. הוא אמור לדבר אל אשתו ברכות, ולא להיות מתוח או קצר רוח לידה (משנה תורה, חוקי הנישואין ט"ו, י"ט).

נשים אמורות לנהוג בבעליהן בכבוד, והבעלים אמורים לכבד ולהוקיר אותן.

להרים את היד

הרעיון שבעל או אישה יהיו אלימים כלפי בני זוגם, הוא נתעב בעיני היהדות. הסיפור על שני העברים שנאבקו זה בזה במצרים (שמות ב, 13) מדגים זאת היטב. כאשר משה יצא מארמון פרעה וראה את שני היהודים מתקוטטים, מספרת התורה, "הוא אמר לרשע, למה תכה רעך".

התלמוד מספר (סנהדרן נ"ח), שהאיש שראה משה רק הרים את אגרופיו, אך לא הכה ממש את חברו. היהדות מוקיעה אותו כ"רשע", ולו רק משום שהרים את אגרופו כנגד רעהו. יהודים נוהגים להרים את קולם כדי להביע התנגדות, אך לא את ידיהם.

רבי נחמן מברסלב אמר: "אם גבר זועם על אשתו, מבייש אותה, או מרים עליה יד, חס ושלום, ידרוש ממנו הקב"ה לתת את הדין על כך".

אלוקים סופר את דמעותיה של אישה, ועל הגברים להיזהר שלא יגרמו לנשותיהם כאב.

לגבר אין שום זכות להרים את ידו על אשתו (ראו רבנו יונה, "שערי תשובה", ג', 77). למעשה, היהדות הוקיעה אונס רעיה כפעולה פלילית, אלפי שנים לפני שכל תרבות או מדינה מערבית עשו זאת. בנוסף לכך, התורה לא התירה לגברים לפגוע בנשותיהם, גופנית או רגשית. התלמוד אומר כי אלוקים סופר את דמעותיה של אישה, ועל הגברים להיזהר שלא יגרמו לנשותיהם כאב (בבא מציעא נ"ט).

התעללות בנשים בימינו

אין לנו כל סטטיסטיקה על התכיפות בה אירעו התעללויות בנשים בבתים יהודיים לפני התקופה המודרנית, אך לפי האמונה המקובלת, נשים לא-יהודיות רבות רצו להתחתן עם גברים יהודים שכן היה "ידוע" שהם לא הכו את נשותיהם. כשיהודים התבוללו בסביבתם, גם מאפייניה הייחודיים של המשפחה היהודית היטשטשו. החברה בימינו שטופה באלימות, והדבר משתקף בבירור בתרבות הפופולרית: טלוויזיה, סרטים, ספרים ומשחקי וידאו. לצערנו, העדרה של הרמוניה משפחתית בולט מאוד בעולם של ימינו.

כיום מתמודדת החברה עם תופעת האלימות במשפחה, באמצעים שונים. בשנים האחרונות הוקמו עבור הנשים המוכות, מקלטים וקבוצות תמיכה כאשר ויצ"ו, ונעמ"ת הן רק חלק מהארגונים העוסקים כיום במתן שירותי תמיכה וייעוץ משפטי לנשים מוכות. כמו כן קיימים גם קווי ייעוץ טלפוני 24 שעות ביממה, בכל מקום בארץ.

מיליוני אנשים חיים כיום במערכות יחסים אלימות. בארה"ב לדוגמא, נוקטים 20% מהזוגות באלימות זה כלפי זה, לפחות פעם בשנה. לעתים ברור מיהו בן זוג מתעלל, אך לרוב, התנהגותו בנוכחות חבריו ומכריו, שונה מהתנהגותו בבית.

אנשים שהנם קורבנות התעללות זקוקים לעזרתנו ולתמיכתנו, גם כשהם נשארים עם בן הזוג (או ההורה) המתעלל. כשהם אוזרים עוז לעזוב, עלינו לעזור להם להחזיר לחייהם את הנורמליות לה הם כמהים, ולא להוסיף לתחושת הבידוד והכאב שלהם. אם נקבל אותם ואת ילדיהם בברכה, בבתים, בבתי הספר ובפעילויות הקהילתיות שלנו, נתרום רבות להשגת מטרה זו.

 

27/8/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 30 תגובות ב-28 דיונים

(28) מנוסה, 24/11/2017 08:43

מסכימה עם כל מילה

את גדולה מהחיים, אל תשימי לב ללעג של הסביבה, אנשים לא מאמינים שיכולות להיות כאלה חיות אדם שנראות טוב מבחוץ, מאלימות בורחים מייד, וההבנה של אנשים לא משנה בכלל, את צריכה לדאוג לחיים שלך ושל ילדייך! ושום דבר טוב לא יצא מאדם שמשתמש בכח ובשליטה, והחירות שלך שווה גם צמצום כלכלי - מנסיון כואב. תתחזקי, את חזקה וגדולה שעמדת בזה, כל האנשים האלה שיודעים לתת עצות לעולם לא היו עומדים בנסיון כזה, הייתי מייעצת לך לפנות לטיפול מקצועי שיעזור לך "לנקות שולחן" ולפתוח בחיים חדשים וטובים יותר.

(27) אשה עם ניסיון, 4/9/2011 12:25

יהודית את טועה ומטעה! אסור לתת צאנס למכה! כי מכה אחת סימן להרבה מכות!

גבר או אשה מכה, חייבים לעזוב מיד! פיסית ונפשית! אין דבר יותר מבזה בן-אדם מאשר להכות אדם אחר! עם כל חוסר הנוחיות, החופש ממכות עדיף על כל הנוחיות!

(26) נעמי הלוי, 30/8/2011 14:53

תגובה למאמר

כל מה שכתוב שם נכון מאד. מנסיון אישי אני אומרת זאת. מה שחסר לאשה שיצאה ממערכת אלימה, היא מערכת תמיכה כלכלית שתעזור לה לפרנס את עצמה בכבוד ולא בביזוי ולא בקושי ובעוני, כמו שאני חויתי. כמו-כן, מערכת המשפט צריכה לקחת בחשבון את המצב הזה בכל דיון שמתקיים ובכל נושא הקשור לזוגיות הקלוקלת הזאת. יש לעזור לנשים אלה לקבל את הגט שלהן באופן מיידי וללא שהיות והמערכת צריכה לאכוף בכח על בן הזוג המתעלל לשלם לאלתר את המזונות, בלי משחקי שהייה ואיחור ולא לתת לו את הכח להחליט מתי לשלם את המזונות ובאיזה קצב. הילדים צריכים לחיות ולהתכלכל. אני מקווה שמישהו יתעשת במערכת המשפטית וברווחה וירים את הכפפה.

(25) יהודית, 29/8/2011 07:24

את שווה הרבה יותר מזה!!!!

אף אשה לא אמורה להיות שק האגרוף של בעלה פיזית או נפשית ,את שווה הרבה יותר מזה ולפעמים שווה לוותר על מסגרת נוחה כלכלית או חברתית בשביל זכות אנושית בסיסית להרגשה בטוחה ולילדים זה הדבר הכי חשוב בעולם ..ללמוד שאפשר לשנות מצבים קשים ולא להיתקע בהם ושהכל תלוי בך כאדם -אתה קובע איך ייראו חייך..ויש מחירים אבל החופש והבטחון האישי של האשה והילדים שווים את זה...אכן החברה צריכה יותר לתמוך או לפחות לא להחרים משפחות שהעזו לצאת ממעגל האלימות... אף אחד לא יודע מה קורה באמת בין בני זוג ואין לאף אחד זכות לשפוט החלטות כאלה.אלוהים לא רוצה משפחות כאלה ובית עם אלימות זה לא בית שאלוהים שוכן בו..זוגיות אמורה להיות הקשר הכי קרוב אינטימי ומפתח את כולם ומצמיח את המשפחה ואם זה מוריד אותך או את המשפחה בכלל אין מה לעשות שם!!!ואפילו במחיר של בדידות של כמה שנים...צריך להסתכל רחוק ,לדור הבא , מה רוצים להעביר לו,איזה מסר? אני מאמינה שהילדים גדלים ובהמשך גם תמצא אהבה אמיתית עם כבוד הדדי , אבל קודם כל היא צריכה ללמוד לאהוב את עצמה ולכבד את עצמה...ולהבין שיש אנשים שאולי אינם רעים אבל מתנהגים רע בגלל כל מיני תסביכי ילדות ואת לא אמורה להיות שק האגרוף שלהם, את יכולה לתת צ'אנס אחד ולעזור אם הבן אדם מבין באמת שטעה ולא משחק משחקים ,אבל לא כשזה התנהגות שחוזרת על עצמה..אין מה להפסיד מפרידה , רק להרוויח.. כמובן, שגם גברים שעוברים התעללות פיזית או נפשית(בעיקר נפשית בד"כ) צריכים לעשות כך..

אחת עם ניסיון, 4/9/2011 12:27

אסור לתת צאנס! חייבים לברוח מיד אחרי המכה הראשונה!

מכה אחת, היא סימן להרבה מכות כולל רצח ח"ו בעתיד

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub