לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סוד השבת

סוד השבת

מה עושים אחרי מתקפת השיימינג שספגה השבת?

מאת

זהו ללא ספק הכישלון הציבורי הגדול ביותר שלנו, הדתיים, בתולדות מדינת ישראל. כן, עד כדי כך. בשבעים השנים האחרונות נבנה כאן עולם של תורה והתיישבות ויצירה והשפעה וחסד, וכמובן קהילות ומשפחות. נפלא ביותר. בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

אבל לא הצלחנו, ואולי לא מספיק ניסינו, להנחיל לעם ישראל המתחדש בארצו ערך כה מרכזי בחייו היהודיים, שהוא גם הציר שסביבו סובב הכול: השבת. דווקא את הדבר הזה, את האושר השבועי שלנו, השפיות, המשפחתיות, הנשמה היתרה, השקדי מרק - את מה שאנחנו חווים בכל שבת, את מה שאנחנו חווים לפני ואחרי כל שבת, את ההמתנה בקוצר רוח שתגיע והצער העמוק כשהיא מסתלקת - את כל זה לא הצלחנו להקרין החוצה. לא ברור למה. זה בעצם לא אמור להיות כל כך מסובך.

ביום שלישי בבוקר, אחרי שחוק המרכולים עבר והח"כים יכלו ללכת לישון, ניסיתי לענות על שאלת מיליון הדולר: מה הייתי עושה אם היה לי תקציב גדול מאיזה פילנטרופ שעניין השבת קרוב לליבו? והרי לא חסרים כאלה בעולם היהודי. אז ככה: דבר ראשון הייתי מוציא קול קורא, גם למשרדי הפרסום וגם לקהל הרחב (כדי לחבר גם את השטח עצמו ולא רק את ראשי הארגונים), ומבקש רעיונות לקמפיין שירוץ בשלטי חוצות, בעיתונים, באינטרנט וברשתות החברתיות. קמפיין שבשלב הראשון יחזיר לשבת את כבודה האבוד. ינסה לטהר קצת את שמה אחרי השיימינג שעשו לה. פשוט להשמיע כאן קולות אחרים של אנשים שהשבת עשתה להם טוב, עשתה להם שפוי. וזה מתוך מטרה לעבור לשלב השני: לצרף כמה שיותר לקוחות למועדון הזהב הזה.

הנה הטקסט הראשון שאני תורם לקמפיין. 

יהורם גאון חזר לאחרונה לרדיו אחרי היעדרות ממושכת (לא לרשת ב' אלא לגלי צה"ל), וכבר בתוכנית הראשונה שילם את חובו לחברה. זהו, מבחינתי הוא יכול לחזור שוב לחופשה ארוכה. ולפני שאביא כאן קטעים נבחרים מהמונולוג שלו על היחס שלנו לשבת, חשוב לי להבהיר: אני לא מצטט כאן בהתלהבות את גאון, כ"הסכמה" לכך שצריך לשמור שבת. שבת המלכה לא צריכה הסכמות, אפילו לא מגדול זמרי ישראל. אני מביא את הדברים כי כששמעתי אותם קצת התביישתי. גאון, כפי שתראו מיד, פנה לאלה שמזלזלים ופוגעים בקדושת השבת, שהופכים אותה למטרד, אבל נוכח הדברים שלו חשבתי לעצמי - וזה מתחבר גם לשתיקת הציונות הדתית בעניין השבת והפקרת הזירה לליצמן ודרעי – למה אני לא מדבר ככה על השבת? הרי יצא לי להתראיין פה ושם וגם לכתוב על הנושא, ותמיד ניסיתי להיות מנומס וסולידי ולא מתלהם, ואני לא מצטער על זה, אבל איפה הלהט, איפה?

אז הנה הטקסט. תדמיינו אותו בהטעמה המיוחדת של יהורם גאון, כן?

"היום בבוקר צלצלה אליי השבת, כמו שהיא צלצלה כבר כמה פעמים. עוד כשהייתי בקול ישראל. והיא שאלה אותי, השבת: 'מה רוצים מחיי?'. לא ידעתי מה לענות לה. ביקשתי ממנה שתמשיך לשמור עלינו, אפילו שאנחנו לא שומרים עליה, ומבזים אותה לפעמים לשווא. אתם יודעים שאחד העם כתב ש'אין צורך להיות ציוני, או מדקדק במצוות, כדי להכיר ערך השבת. מי שמרגיש בליבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות של עם ישראל בלי שבת. אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם'. ואת זה לא אמר הרב קוק, או רבי שניאור זלמן מלאדי.

"חכמינו זכרונם לברכה אמרו שאין בעל הנס מכיר בניסו. כאלה אנחנו. נס מובנה בנו ששמו שבת, ואנו מתעלמים, בזים ובוזזים אותו, והופכים אותו למשיסה. ומרוב מאבקים וחישובים, וגמירת חשבון ודילים של מתחת ומעל, מתגוללת הפנינה הזאת בשלוליות שבצידי הדרכים, כששוכחים בכלל מה היא מסמלת, שוכחים שהיא מרכיב בסיסי ועוגן חיים אדיר מימדים, שמכוחו ועוצמותיו, אם מנצלים אותם נכון, אפשר לנהל חיים של משמעות, חיים ערכיים. זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר נשגב, מכן קניון לא קניון, מכן רכבת לא רכבת, מכן הסכם קואליציוני או לא. ואני מדבר, לצורך העניין, כחילוני. וכחילוני בא לי לזעוק את דבר כבודה של השבת. ייעודה הנצחי, השמיימי, לייצר חברה נורמלית שוויונית, בה מגיע לכל הנברא בצלם לנוח מעמל השבוע, לנוח תוך כדי הוראה ובקשה ליצור פסק זמן, להתבשם מיום של מחשבה, שמופרד משאר ימות השבוע, ומפנה מקום לנפש להביט סביבה, להתבונן, להבין, להאזין לרחשי הסובב, להירגע, לנוח, להתחבר לאנשים אחרים, שרצים כמונו כל השבוע. 'ארץ ישראל בלי השבת לא תיבנה אלא תיחרב', כתב חיים נחמן ביאליק, 'עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי'.

קבלו עוד אחד של הסופר והתסריטאי אילן הייטנר, מחבר רב המכר 'חוכמת הבייגלה'. הייטנר השתתף לאחרונה במלווה מלכה שהתקיימה בביתו של הרב פנחס אלטהויז, רב שכונת רסקו בחולון. בין "לחיים" ל"לחיים", הרב אלטהויז ביקש מהייטנר לומר כמה מילים. בסרטון שהגיע אליי השבוע נראה הייטנר קצת נבוך. הוא לא בדיוק תכנן לנאום, אבל בעל הבית אומר לו "תגיד מה שבא לך, אנחנו תמיד נהנים לשמוע אותך". ואז הייטנר אומר מה שבא לו, ואכן כיף גדול לשמוע אותו.

הנה, תקשיבו:

"הרב אלטהויז חיתן את אשתי ואותי לפני עשר שנים ומאז בכל פעם שאנחנו מגיעים לבית הזה זה מאוד מחזק אותנו, לראות מה זה הכנסת אורחים, אהבת חינם. כל אדם שמגיע לכאן, לא משנה איך הוא בא, איך הוא מתנהג, תמיד מתקבל באהבה. ראינו פה דרך, דרך חיים אחרת ממה שאנחנו רגילים, ונדלקנו על הקטע של שבת. אבל אמרנו: טוב, אנחנו לא יכולים לוותר על כל החיים הרגילים שלנו. אז עלה לנו רעיון לסטארט- אפ: נעשה שבת אחת לארבע. נשמור אותה קומפלט, אבל רק אחת לארבע. זה סטארט-אפ גאוני, למה? כי הוא מאפשר לך לשמור על החיים הרגילים, אבל גם לשמור שבת כמו שצריך.

אבל מה שקרה זה שעם הזמן הילדים התחילו לשגע אותנו: מתי השבת ששומרים, מתי 'שבת קודש'? כי הילדים, אנחנו כאילו לוקחים אותם לים, לטיולים, לחברים בשבת, אבל בעצם אין להם אבא ואמא בכל המקומות האלה, כי נוסעים באוטו ומתעסקים עם הטלפון וצריך ללכת לפה וללכת לשם ואתה תמיד בלחץ, כמו באמצע השבוע, אין הבדל. אתה כל הזמן בלחץ. אבל ב'שבת קודש' אבא ואמא באמת עם הילדים, משחקים איתם כל היום, פנויים אליהם בראש, פנויים אליהם בהכול. חווינו שבתות קסומות מאין כמוהן.

ואז אמרנו: טוב, נעשה שבת אחת לשלוש, או שבת אחת לשתיים... וכך לאט לאט זה הלך והתקדם. כל הביקורים והנסיעות, הכול נראה לנו כמו הבל פתאום. חיכינו שתגיע השבת שהיא באמת לנו, שלנו. ואז הגיע המשבר הקשה, היינו צריכים לסגור קופמלט ולעבור משבת אחת משתיים – לשבת אחת מאחת. וזהו, זה קרה, וזו מתנה עצומה וגדולה".

ככה, בפשטות, סיפר הייטנר על הרעיון שאפשר לקרוא לו "לו שמרו ישראל שבת אחת מארבע – מיד נגאלים". והוא סיים בסיפור קצר: "יום אחד נשמה שיורדת למטה לעולם הזה, פוגשת נשמה אחת שעולה למעלה לעולם הבא. הנשמה שיורדת שואלת את זו שעולה: תספרי, איך שמה למטה? מה קורה שם? והנשמה שעולה עונה: ממש נפלא שם, אפשר לשמור שבת, אפשר לתת צדקה לאנשים, אפשר לקיים כל מיני מצוות, זה פשוט גן עדן שם למטה. אז זו שיורדת אומרת: טוב, אם כל כך טוב שם, אני עכשיו טסה למטה. אבל הנשמה שעולה עונה לה: כן, אבל עד שקולטים את זה, יוצאת לך הנשמה... אז אני מאחל לכולם שלפני שתצא לנו הנשמה, נראה שיש לה ליהדות כל כך הרבה יופי, חן, מתיקות ואהבה".

ואז הבנתי מה המילים שהיו חסרות לי השבוע לפנות בוקר בכנסת ישראל: יופי, חן, מתיקות ואהבה.

 

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".

6/1/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) דנע, 18/1/2018 12:27

תודה ידידיה על הכתבה והבאת דברי יהורם גאון

מרגש

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub