לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




 אחד מאתנו: מבט חודר על נושא הפגיעה המינית בקהילה החרדית

אחד מאתנו: מבט חודר על נושא הפגיעה המינית בקהילה החרדית

התבוננות במספר נושאים מתוך סרט התעודה המעורר סערה בתקשורת

מאת הרב יהושע ברמן

אחד מאתנו מתאר את סיפורם המטלטל של שלושה אנשים – אתי, ארי ולוזר, כולם יהודים חרדים לשעבר המצויים במאבק אימתני עם החלטתם לעזוב את הקהילה שלהם. הכאב המתמשך המלווה כל אחד מגיבורי הסרט מפלח את הלב ומקשה על הצפייה. מאבקה המשפטי של אתי שלא להפסיד את משמורת ילדיה, מאבקו של ארי עם התמכרות מסכנת חיים לקוקאין וחיפושו הנואש של לוזר אחר נישה מקצועית ואישית שתספק לו ביטחון כלכלי ושלוות נפש – כל הסבל והייסורים האלה נחשפים בסרט אחד מאתנו.

המכנה המשותף לשלושת הסיפורים קורעי הלב שבסרט הוא התעללות, יותר מאשר העולם החסידי שממנו הם מגיעים. הסרט מספר את סיפורה של אתי שעברה התעללות בנישואיה במשך 12 שנה, ילדה שבעה ילדים ועברה שש שנים של דיכאון אחרי לידה; את סיפורו של ארי שעבר התעללות מינית בידי מנהל מחנה קיץ בהיותו בן 8; את סיפורו של לוזר, המתאר את ילדותו במונחים מעורפלים יותר כ"קשה מאוד" ומספר על כך שבנקודה מסוימת אושפז במוסד פסיכיאטרי בעקבות ניסיון התאבדות. המסר החזק והכואב שמועבר מתחת לפני השטח באמצעות סיפוריהם של אתי, ארי ולוזר, הוא ההתעללות הקשה שעברו וכן הדחייה מצד הקהילה, שלילת התוקף של חוויותיהם וזכותם לקבל מענה מקיף, ישיר ומקצועי להתעללות זו. כל אחד מהגיבורים באחד מאתנו חש נבגד על-ידי הקהילה שלו.

שאלות שמעלה הסרט

כמובן שזה בלתי אפשרי להביע דעה ספציפית על סיפוריהם של אנשים שעמם אין לנו כל מעורבות אישית. עם זאת, המסר המרכזי של אחד מאתנו מעורר שאלה מהותית לגבי האופן בו מתייחסים יהודים דתיים לנושא ההתעללות. ונקודה זו דורשת התייחסות. הסרט מדגיש את התפיסה המוטעית לפיה יהודים חרדים מטילים איסור על הגשת תלונה בפני הרשויות החילוניות וקובעים כי יש לטפל בכל נושא ועניין בתוך הקהילה בלבד על-ידי גורמי הסמכות הרבניים והקהילתיים, או גרוע מכך, שיש לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח ולהתעלם מהן. האמנם כך הוא המצב בקהילה החרדית?

הסרט מעורר שאלות נוספות. אחד מאתנו מתאר את התרבות החרדית כתרבות העשויה מקשה אחת, הדוגלת באמונה עיוורת, מציבה כללים נוקשים ודורשת ציות עיוור לערכיה ולמוסכמות ההתנהגותיות שלה. כפי שמציין לוזר, "אני מכיר המון חסידים מאושרים, ולפעמים אני חושב לעצמי – הלוואי שיכולתי לשתף עם זה פעולה ולא לשאול כל כך הרבה שאלות... אולם ככל שאתה יותר טיפוס מחפש באופייך, כך אתה יותר מטיל ספק וכך יש לך יותר סיכויים לעזוב".

לצד האמפתיה שלנו עם מאבקו של לוזר במציאת משמעות ובחוסר היכולת למצוא אותה בעולם החרדי בו גדל, חובה עלינו לשאול: האם זהו תיאור מדויק של מערכת האמונות של התורה? האם התורה עצמה דורשת אמונה עיוורת ונטולת ספקות?

לאורך כל הסרט חשים כל שלושת הגיבורים כי אומללותם בתוך סגנון החיים החרדי אינה מותירה להם כל ברירה אחרת מלבד מעבר לסגנון חיים ולערכים חילוניים; הם חשים כי אין להם אלטרנטיבות אחרות בתוך מסגרת יהודית דתית. האם זוהי המציאות? האמנם היהדות הדתית אינה מאפשרת ביטוי אינדיבידואלי וסלילת נתיב ייחודי בחייו של כל אדם תוך שמירה על מסגרת התורה?

התעללות מינית בילדים

הבה נפתח בהתייחסות לנושא ההתעללות. הגיליון האחרון של Dialogue - כתב-עת בחסות הרב אהרון פלדמן, דיקן הקולג' הרבני נר ישראל ואחת הדמויות הרבניות המרכזיות בארגון היהדות הדתית באמריקה – פרסם מאמר מקיף בשם התעללות מינית בילדים בקהילה הדתית (בתרגום חופשי). הרב אהרון לופיאנסקי, דיקן Yeshiva of Greater Washington והכותב הראשי של המאמר, ראיין למעלה מ- 12 מומחים בתחום: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, רבנים, פעילים חברתיים, רופאי ילדים ומנהלים רפואיים. נושאים מרכזיים כגון שכיחות התופעה, אפשרויות טיפול ומודלים למניעה נידונים בהרחבה, וכן ישנה התייחסות לחלק גדול מהמחסומים הקהילתיים הקיימים. נושא הטיפול בתלונות והדיווח גם הוא זוכה להתייחסות. כדי לקבל מושג אמתי על גישת התורה לנושאים חשובים אלה, מומלץ בחום לקרוא בעיון את המאמר המלא.

לצורך הדיון הנוכחי, נצטט את הפסקה המתייחסת לנושא הטיפול בתלונות ודיווח, שהיא הרלוונטית לנושא הנדון.

בנוסף על דרישות החוק החילוני, במהלך השנים יותר ויותר רבנים ופוסקים בולטים חתמו ופרסמו את תמיכתם החד-משמעית בפנייה לרשויות הרשמיות במקרים של חשד להתעללות. טענתם היא שהתעללות מינית בילדים מהווה סכנה חמורה, אשר מגיעה אפילו לדרגה של פיקוח נפש. לפיכך, כפי שלא היינו מהססים להתקשר למשטרה אם פושע מנופף בגרזן היה מסתובב חופשי, כך אסור לנו לאפשר לעבריין שפגע מינית בילדים להסתובב בחופשיות ולארוב לטרפו1.

כמובן, אין בכך כדי לרמז שניתן לבטל את הסיפור של אתי המתואר בסרט, ביחס לקהילה החרדית שהתאגדה כדי לתמוך בבעלה לשעבר ולנסות להשתיק ולסלק אותה. כפי שצוין לעיל, למרות שאיננו יכולים להביע דעה על סיפור מסוים מבלי שנדע ממקור ראשון לגבי לדמויות המעורבות ולפרטי הסיפור, לרוע המזל אנו שומעים על מקרים איומים כאלה שאכן מתרחשים לעיתים. למעשה, ישנם מחקרים רבים המדגימים שמדובר בבעיה נפוצה שחוצה הבדלים בין לאומים, דתות ותרבויות.

י. ברונפנברנר, בספרו המכונן האקולוגיה של התפתחות האדם משנת 1979, מזהה רמות שונות של השפעה על התפתחות האדם. שתיים הוא מכנה בשם אקזו-מערכות ושתיים בשם מאקרו-מערכות. האקזו-מערכות כוללות את המבנים הרשמיים והלא רשמיים כגון שכונה, קהילה ורשת חברתית ואילו המאקרו-מערכות מתייחסות לערכים תרבותיים ומערכות אמונה. במהדורת 2010 של כתב העת The Journal of The Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, ר. אלאגיה מתעדת תוצאות מחקר שערכה ביחס לאופן בו אנו מבינים את תהליך חשיפת ההתעללות ואת המחסומים שקיימים בנוסף על כך. נקודה זו היא בעלת חשיבות מכרעת, מציינת אלאגיה, כיוון שהמחקרים מצביעים באופן עקבי על רמות בלתי-קבילות להחריד של עיכוב בחשיפת התעללות מינית בילדים ואף על הסתרה מוחלטת. "בסך הכל", מדווחת אלאגיה, "המשתתפים תיארו את קהילותיהם כחסרות אכפתיות או בלתי מודעות לאופן בו יש לטפל בהתנהגויות אלה או בחשיפתן... נשים מושפעות לא פחות מתרבויות סקסיסטיות ומגישות פטריארכאליות שפגעו ביכולתן לחשוף את המתרחש. הן היו בעלות סיכויים גבוהים יותר לחשוש מהאשמה ותיארו רמה גבוהה יותר של תחושת אחריות לתקיפה ולהשלכות החשיפה".

מחקר זה לא היה מחקר של תרבות, לאום או דת מסוימים. המשתתפים הגיעו מרקע מגוון מבחינה סוציו-אקונומית. מחקרה של אלאגיה אינו יחיד במינו. נתונים רבים אחרים מאוששים עובדה זו – לחברה עוד הדרך ארוכה בהתמודדות עם התעללות הנחשפת בקרבה ובתגובה אליה. לומר שתופעה זו איננה קיימת בקרב החברה היהודית האורטודוקסית יהיה להתכחש למציאות. עם זאת, אם נסיק על סמך כמה מקרים שערורייתיים בודדים שהם מייצגים את נקודת המבט הגורפת של היהדות הדתית על הנושא – לכך אין שום הצדקה.

הבה נהיה ברורים: ההלכה היהודית מתייחסת באפס סובלנות כלפי התעללות מינית. זהו פשע המאיים על החיים ולעולם אין שום הצדקה לניסיון לטאטא אותו מתחת לשטיח. הבה נהיה ברורים לא פחות לגבי התעללות מינית בילדים בקרב הקהילה היהודית: היא משפיעה על כל מגוון הקהילה ועדיין יש עבודה רבה שצריכה להיעשות כדי להעלות את המודעות ולהתמודד עם האתגרים שהיא מציבה בצורה יעילה ותקיפה.

יהדות: בסיס רציונלי לאמונה

באשר לשאלת האמונה העיוורת, די להזכיר טקסטים יהודים קלאסיים כגון הכוזרי של יהודה הלוי, מורה נבוכים של הרמב"ם וספר האמונות והדעות של הרב סעדיה גאון, שיורדים לשורשיה הרציונליים של האמונה היהודית - כדי להוכיח שהיהדות איננה דת הנרתעת מפני ספקנות ודיונים. בלימודי התלמוד, הספקן המצטיין הוא זה שזוכה לשבחים על חדותו.

הראשונה מבין עשרת הדיברות היא מצוות "אנוכי השם אלוקיך" – שאותה הרמב"ם מגדיר כ"לידע שיש שם אלוה" ו"ידיעת דבר זה מצוות עשה". עמוד התווך של היהדות מבוסס על ידיעה, בניגוד לאמונה עיוורת ולא רציונלית המבוססת על רגש, ולא על האינטלקט.

ברור שישנם אנשים – אולי אפילו כאלה שנמצאים בעמדות מנהיגות או עמדות חינוכיות – שאינם בקיאים דיים בנבכי התיאולוגיה היהודית הקלאסית ולכן הם עלולים להיכשל בהיתקלם בשאלות ביחס לעיקרי אמונתם. אולם זהו בהחלט לא האידיאל שמציבה התורה. גרוע מאוד שאנשים שרוצים לחקור בכנות את בסיס האמונה היהודית סובלים מהשתקה ומנידוי רק כיוון שלא מצאו את האדם הנכון שעמו יוכלו לדון בשאלותיהם.

פנים רבות לתורה

היהדות הדתית אינה מקשה אחת. קיים מכלול רחב של "צבעים וטעמים" בתוך היהדות האותנטית. חבל מאוד ששלושת גיבורי הסרט חשו את דחיית הקהילה החרדית ממנה הגיעו ומזה הם הסיקו שהם גם נדחים מכל המערכת היהדות הדתית.

שינוי בקהילה הוא תהליך מלא באתגרים וקשיים, אולם בעזרת מערכת תמיכה מתאימה מסוגלים אנשים מחפשים למצוא גישה ספציפית המתאימה להם ביותר, בעודם ממשיכים לדבוק בעקרונות היהדות המסורתית.

ארגונים כגון "פרוייקט מקום" מספקים הכוונה, קהילה ותמיכה שהן קריטיות ליהודים הנמצאים במסע חיפוש ואשר מנסים למצוא קהילה דתית מתאימה ומסבירת פנים אליה יוכלו להשתייך.

אחד מאתנו מעביר בסופו של דבר מסר די מעוות על העולם החרדי בהתמקדות המצומצמת בשלושה סיפורים מחרידים של התעללות, מבלי להראות את ההקשר הרחב יותר של הקהילה – הקשר שהוא ברובו מכיל, חיובי ומעורר השראה. למעשה, הקהילה היהודית הדתית עשתה צעדים אדירים קדימה בעשורים האחרונים ביחס למודעות בנושא ההתעללות והשלכותיה הקשות. עם זאת, עדיין יש עבודה רבה לעשות וסרט זה, למרות פגמיו, יכול לשמש כתמריץ מניע להכפלת מאמצינו להתמודדות עם התעללות בקהילה היהודית, כדי להבטיח שערכי הליבה של התורה – ביטחון ומוגנות אישית, שמירת הגוף והנפש, סיפוק והצלחה, עידוד דיון ושאילת שאלות – ייהפכו למוכרים ככל האפשר כך שאף אדם – ילד או מבוגר כאחד – לא יצטרך לסבול עוד לעולם.

לחצו כאן כדי להזמין את הגיליון של כתב העת Dialogue, הכולל את מאמרו של הרב לופיאנסקי.

ראו גם את הגיליון האחרון של Tradition, המופיע ברשת בחינם באתר: http://www.traditiononline.org/current-issue.html ואשר גם הוא עוסק בנושא זה.

1 מתוך: Dialogue, Summer 5777/2017, No. 7, page 45

28/11/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 30/11/2017 16:56

חשיבה עצמאית

לגבי השאלה שעלתה במאמר- "האם התורה עצמה דורשת אמונה עיוורת ונטולת ספקות?" דעתי היא -התורה עצמה אינה דורשת עיוורון אמוני, אך מה שניראה זה שהתרבות החרדית כן דורשת ציות כזה. שוני קטן מאוד באדם דוחה אותו מחוץ לחברה זאת.

הדס, 4/12/2017 18:03

אכן זאת בדיוק הנקודה. הקהילה החרדית דורשת צייתנות

מוחלטת ושמירה הדוקה על מסגרת הקהילה ולא להוציא את 'הכביסה המלוכלכת' החוצה. ולכן למי שיש בעיה אין לאן לפנות. או שידחו אותו או שישתיקו אותו.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub