לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נוהל נתק

נוהל נתק

השבת התחלנו מחדש לקרוא את התורה. הזדמנות להיענות לאתגר העומד בפנינו.

מאת

בסוף שנת תשע"ז כתבתי כאן בעצב על רשימת השירים המושמעים ביותר ברדיו בשנה החולפת, ועל המסר הבעייתי שהם מעבירים בתחום שבינו לבינה. הם מתרחשים בגבול שבין אסור למותר, בין הסכמה לאי־הסכמה.

כמה ימים אחר כך קיבלתי מייל ממחנכת של תלמידי י"ב בתיכון הממלכתי "בגין" בראש־העין: "בעקבות מה שכתבת ישבתי עם התלמידים של מגמת מדעי החברה וחקרנו יחד את המילים של השירים הכי פופולריים. בדקנו מה המסרים והערכים שנובעים מהם. התלמידים היו קצת בשוק מהמסר השלילי: 'יש שמועות עליו שאף אחת לא אמרה לו לא, יש מצב יקרה אם רק תהיה איתה ישיר', 'לא משנה מה שתגידי, לא משנה מה את חושבת', 'הייתי גבר גבר לא פחדתי שתלכי לי'... בהתחלה התלמידים 'התלוננו' שבעצם אי־אפשר לשיר יותר שום שיר בלי לחשוב על המילים שלו. אבל המשכנו, ואז מצאנו כמה שירים פופולריים שאהובים עליהם ומלאים בתוכן. שירים של יובל דיין, חנן בן ארי וגם חלק מהשירים של עומר אדם. אני בטוחה שמעכשיו הם יהיו הרבה יותר ערניים למה שהם מפזמים. צריך פשוט להציף את הנושא, לדבר עליו".

כמה ימים אחר כך פנה אליי חנן צוקר, מנהל החטיבה העליונה בתיכון הממלכתי־דתי לבנים "הרטמן" בירושלים. גם הוא מרגיש שהנושא חשוב יותר מעוד שיעור מתמטיקה או אנגלית, וכך הוא סיפר: "דיברנו בכיתה לקראת השנה החדשה על המוזיקה והתרבות, ועד כמה הן משפיעות על עולמם של התלמידים. עשינו את זה במסגרת 'בית מדרש למגדר' שפועל אצלנו. אני חושב שאנחנו כמחנכים מפקירים את עיצוב עולמם של התלמידים למדיה, לרחוב ולתרבות, בלי לתת להם מספיק כלים ללמוד על כך מתוך המקורות. הגדרת המושג 'גבריות' לא צריכה להיעשות על ידי הטלוויזיה, הריאליטי והפלייליסט, וחשוב לעסוק איתם בגיל הזה בנושאים האלה, ולא להשאיר ואקום למה שמשתולל בחוץ. אז אנחנו מדברים על מה זה באמת להיות 'גבר', מהי זוגיות, וכמה המדיה מעוותת את האמת ביחס לנושאים האלה. בדיון בכיתה דיברנו על המילים של השירים שהם שומעים, ומהו עולם הערכים שהטקסטים האלה מעבירים. הבנו יחד שלפעמים מדובר במסרים הפוכים לגמרי ממה שאנחנו באמת רוצים. זה דיון סוער שרק התחיל בכיתה, וימשיך אחרי החגים".

האם מדובר בשתי כיתות בודדות, בשני דיונים יחידים, או שאולי יש סיכוי לפלייליסט אחר בסיומה של תשע"ח?

זו לא סתם שבת. פרשת השבוע היא פרשת "בראשית". אחרי שמחת תורה, העולם היהודי כולו יתחיל השבת מבראשית, ויספר שוב את סיפור בריאת העולם, בריאת האדם, החטא הראשון והגירוש מגן העדן, והרצח הראשון, רצח קין את הבל. קוראים ותיקים וחדשים יצטרפו אל הדופק הפועם הזה, כדי למצוא בו שבוע אחר שבוע טעם ומשמעות. למה? מה הטעם לקרוא ב־2017 את הטקסטים העתיקים האלה?

עמיחי שיקלי, ראש המכינה הקדם צבאית "תבור", דיבר לאחרונה עם קבוצת מפקדים צעירים בצה"ל, וכך הוא כתב אחר כך:

"אני מוכרח לשתף בחוויה עוצמתית ועצובה שהייתה לי לאחרונה, במסגרת שיחה עם כמאה חניכי קורס מפקדים באחת היחידות המובחרות בצה"ל. השיחה עסקה ביזמות ובציונות, במסגרת סדרת חינוך. בפתח דבריי אמרתי ללוחמים: כל יזם פועל מתוך כאב שהוא שואף לקחת חלק קטן בתיקונו. במקרה שלי, אמרתי, הכאב הוא על אובדן הקשר עם המקורות היהודיים והמורשת התרבותית הציונית. בסיום השיחה אמר לי אחד הלוחמים, אני ממש לא מסכים איתך, בעיניי אנחנו בפריחה תרבותית. עניתי לו בשאלה, האם אני ואתה מסכימים שרחל המשוררת, זו שתכף תככב על שטר של 20 שקלים, היא נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית? והוא ענה, בוודאי.

שאלתי אותו, האם אתה מכיר במקרה את שירה 'עקרה'? השיר שמתחיל במילים 'בן לו היה לי, ילד קטן, שחור תלתלים ונבון'? והוא ענה, בוודאי. המשכתי, בסיום השיר כותבת רחל, 'עוד אתפלל כחנה בשילה, עוד אחכה לו'.

האם תוכל להסביר לי מה הייתה כוונתה? שתיקה. המשכתי, על קברה של רחל בבית העלמין של כנרת חקוקות מילים מתוך השיר שלה 'מנגד', שיר שבפתיחה שלו היא כותבת, 'בכל ציפייה יש עצב נבו'. האם תוכל להסביר לי מה פירוש המילים עצב נבו? שוב שתיקה, ארוכה ומביכה.

המשכתי ושאלתי: האם מישהו מבין מאה המפקדים כאן יכול לענות על אחת מהשאלות? כמה דתיים הרימו יד, ואז אמרתי, 'אני אינני דתי, אני מבקש שיענו רק הלא־ דתיים'. ושוב – שתיקה. אמרתי למפקדים, אני שואל באהבה גדולה אליכם, האם הבנתם? זה מה שכואב לי. האם אנחנו מבינים שאנחנו במה שקרוי בצבא 'נוהל נתק'? האם אתם מבינים שהבעיה היא לא שאינכם מסוגלים לקרוא כתב רש"י או דף גמרא, אלא שאינכם מסוגלים לקרוא שירה עברית? האם אנחנו מבינים את גודל השבר ואת גודל האתגר העומד בפנינו?"

השבת התחלנו מחדש לקרוא את התורה. הזדמנות להיענות לאתגר. הסטטוס היהודי: "התורה מתארת בקצרה את כל בריאת העולם, אבל באריכות את הכנסת האורחים של אברהם אבינו. היא רצה על פני מאות ואלפי שנים, אבל עוצרת כדי לתאר בפירוט מעשה חסד קטן, או משפט אחד חשוב. המסר ברור: התורה מאטה ומתעכבת היכן שהאדם עושה דברים בעלי משמעות" (הרב ברל ויין)

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות"

14/10/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 23/10/2017 13:22

תודה על המאמר תזכו למצוות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub