לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קופסת שפיות?

קופסת שפיות?

לסכו"ם יש מגירות, לבגדים יש ארונות, אפילו למחשב ולטלוויזיה יש מקום מוגדר, אבל איפה הסלולרי נמצא?

מאת

מאז שכתבתי כאן על החלום להקים את "התנועה לשפיות סלולרית" קיבלתי לא מעט תגובות. רובן רק תיארו את המצוקה בעידן הטכנולוגי הנוכחי. את העובדה שרבים חשים שמשהו נסדק, שהקשב והקשר נפגמים.

עו"ד רבקה שוורץ, למשל, כתבה השבוע על ילדתה בת הארבע ששמה את הבובה שלה במיטה, השכיבה אותה לישון, כיסתה אותה בשמיכה ואז שמה לידה בקבוק ו... סלולרי. "זה היה כל כך מתוק וכל כך מזעזע", סיפרה. "ככה אנחנו נראים בעיני הדור הבא? מחוברים גם תוך כדי שינה, בלי להתנתק? אני הולכת לעשות חשבון נפש".

אבל עדויות לכך שהאנושות משתנה יש מספיק.

השאלה היא מה עושים. כמה וכמה בתי ספר, ישיבות ויחידות צבאיות שלחו לי תמונות של "קופסת סלולרי" שבה צריך להשאיר את המכשיר בזמן פעילות או לימוד. זה חשוב אבל פשוט מדי, כי מדובר במסגרות שקל לשלוט בהן. מה קורה בחיים שבחוץ? איך אפשר ליצור נורמה כזו בלי אכיפה ופיקוח, אלא מרצון? או שמא נגזר עלינו לנהל את כל חיינו (למעט שבת) בין התראה לצפצוף.

ואז משפחה אחת מאזור ירושלים שלחה לי את התמונה שמופיעה כאן, של קופסת נעליים מקושטת עם הכיתוב "התנועה לשפיות סלולרית, משפחה לא זמינה". וכך כתבה קרן, האמא: "כולנו עסוקים בעבודה, לימודים והתנדבויות במקביל, וימים שלמים יכולים לעבור רק עם המכשיר ביד. אז הכנתי את הקופסה הזו. אני מקווה שנצליח לעמוד בכך ולהכניס אליה את הסלולרי מדי ערב. למכשיר הארור הזה יש הרבה כוח עלינו".

ובעצם, כשחושבים על זה, זו אחת הבעיות המרכזיות:

לסלולרי אכן אין מקום. לסכו"ם יש מגירות, לבגדים יש ארונות, אפילו למחשב ולטלוויזיה יש מקום מוגדר, אבל איפה הסלולרי נמצא?

בשלב ראשון צריך פשוט להגדיר מקום שבו מניחים אותו (ולא, כף היד שלנו היא לא המקום הזה). הרי הוא תמיד אתנו או לידנו, באותו חדר, במרחק מבט, במרחק נגיעה. לא ראיתי שום כלי להנחת סלולרי שמוצע למכירה, לא מעוצב ולא פשוט, ואולי יש פה אפילו פוטנציאל שיווקי. אבל מעבר לכך, עצם ההגדרה של מקום אחסון מכריחה אותנו לגשת אל המכשיר באופן מיוחד כשצריך אותו, והיא שלב חשוב ביחס המאוזן כלפיו.

26/8/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) נדסה, 31/8/2017 06:26

השפויים זוכים לקיטון רותחים

אני עובדת עם הנייד וכשאני מסיימת לעבוד אני מניחה אותו היכן שמניחה ושוכחת.. הצלצול שלו לא משהו וכך הרבה פעמים אני פשוט לא שומעת אותו. ממש לא מפריע לי, להיפך אני מייחלת לשקט, אני חושבת שיש באויר יותר מידי מלל מיותר, שקה לשמוע את המחשבות של עצמך. אבל אז... למה את לא עונה? ו.. יותר קשה להשיג אותך מאת ראש הממשלה, וכו' וכו'. לא ממש אכפת לי ובכל זאת זה מעט מעכיר את האווירה. אנשים כל כך התרגלו שכולם כל הזמן זמינים להם שאם את בוחרת להיות לא זמינה את כבר בגדר רשעית, אנוכית ולא איכפתית, חיה על ענן.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub