לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אי של שפיות זמנית

אי של שפיות זמנית

אדם שקם בבוקר כדי לקדם את עצמו, את המותג ששמו "אני" הוא אדם פחות מרוכז, פחות קשוב, ובעצם – פחות אנושי.

מאת

לפני כמה ימים דיברתי בהרצאה על חלום ישן שלי: להקים את "התנועה לשפיות סלולרית". התארגנות שמטרתה להחזיר לנו את השליטה במכשיר, כי במצב הנוכחי הוא שולט בנו. אבל אני לא יודעת להקים תנועה ולרשום עמותה, ומאוד לא טובה בהיבטים הפרקטיים של החיים, אז רק דיברתי, וגם כתבתי על כך בפייסבוק.

מאז הוצפתי באין־ספור תגובות. אמהות, אבות, בני נוער, חיילים, מפקדים, רבנים, מורים. כולם מרגישים שמשהו הולך ומשתבש, אבל גם מרגישים שהטכנולוגיה כאילו חזקה מאתנו, שאין לנו כלים להתמודד. מעל פני השטח אנחנו ממשיכים לנהל ויכוחים מהעמדות המוכרות: הנה שמאלני והנה ימני. הנה דתי והנה חילוני. אבל מאחורי כל עימות כזה, יש בעצם מרכיב זהות חזק יותר שהולך ומשתלט על כל פרט: מכור. אדם שקם בבוקר כדי לקדם את עצמו, את המותג ששמו "אני". פחות מרוכז, פחות קשוב, ובעצם – פחות אנושי.

הנה רק כמה סיפורים ששמעתי בשבוע האחרון:

פסיכולוגית ערכה אבחון לילד בכיתה א' וביקשה ממנו, כרגיל, לצייר את המשפחה שלו. פענוח ציור כזה יכול ללמד על יחסי הכוחות ועל תפיסת הילד את עצמו. הילד צייר בקווים ילדותיים את כל בני המשפחה, אבל לאבא ולאמא הוא הוסיף את הסלולרי בקצה היד. עבורו זה ההמשך הטבעי של הגוף של הוריו. חלק מהם.

חברה טובה שיתפה בעצב ואמרה: "אני עדיין זוכרת את התקופה שבה הייתי זוכרת". היום היא כבר לא מצליחה לזכור כלום. אם כל המידע נמצא בגוגל וכל הדרכים נמצאות בווייז וכל תאריכי יום ההולדת קופצים עלייך בפייסבוק – מי צריך זיכרון? לשווא היא מנסה לשנן את המספר הביתי של הדירה השכורה החדשה שלה, ופעם אחר פעם לא מצליחה להכניס אותו לראש.

אופירה אליאב חזרה לאחרונה עם משפחתה מכמה שנים בארצות־הברית, וכתבה לי: "בעלי בכיר בעולם ההיי־טק. גרנו בעמק הסיליקון, ושם יש איסור על שימוש בניידים בבית הספר, עד לשעת סיום הלימודים. השימוש בנייד בארץ היה הלם התרבות הכי חזק לבן שלי כשחזרנו. הוא לא הבין למה בהפסקות לא משחקים ומדברים וכולם תקועים בנייד שלהם. אני לא מבינה איך אין איסור כזה גם אצלנו. זה כל כך מתבקש".

מוריה שפירא, אשת קריירה ואם לחמישה, סחפה עם אחיותיה בימים האחרונים את הרשת ביוזמת "אמהות לא זמינות", (שהפכה ל"הורים לא זמינים"), שקוראת לאמהות ולאבות לכבות את הסלולרי לשעתיים מדי ערב. היא סיפרה לי השבוע שקיבלה מאות תגובות מהורים שמתפלאים איך נוצר פתאום בחייהם אי של שקט ושפיות. איך אפשר להסתכל זה לזה בעיניים, ולא לרוץ מבוהלים לכל צפצוף.

חלקם הוסיפו בשורת הסטטוס בווטסאפ את השעות שבהן הם לא זמינים מעתה. היוזמה חיובית כמובן, אבל גם עצובה. זהו, זה המקסימום? לברוח מתוך הזמינות הבלתי פוסקת אל שעתיים בלבד של הורות וזוגיות נורמליות? והאם בעצם אי־אפשר לאזן, כך שהאופציה היא או שעבוד מוחלט למכשיר או ניתוק מוחלט ממנו? או מכור או סגור?

והשבוע, הונולולו שבהוואי הפכה לעיר הגדולה הראשונה בארצות־הברית שאוסרת על הולכי רגל להשתמש בסלולרי בזמן חציית הכביש. אחרי פציעות ומקרי מוות של צועדים לא מרוכזים, של זומבים עם סמארטפונים, הוחלט לקנוס במינימום 15 דולר את מי שייתפס חוצה תוך כדי שהוא משתמש במכשיר. הצעד הזה מגיע אחרי שבאנגליה בחנו אפשרות לרפד את העמודים ברחוב כדי שהמכות לא יכאבו כל כך להולכי הרגל המסמסים, ואחרי שבגרמניה כבר התקינו רמזורים על המדרכות, מתוך הבנה שהציבור מביט למטה ולא ישר אל הרמזור. האם אנחנו בטוחים שהאנושות הולכת קדימה, ולא אחורה? האם היא בכלל צועדת או שהגב שלה כפוף והראש תקוע במסך?

אז מה עושים? קודם כל מדברים על זה. מציפים את הנושא לראש סדר היום. לא יכול להיות שההומו־ספיאנס לא ייתן לפחות פייט הגון מול הניסיון לשנות אותו. לטעמי, האתגר הזה הוא קודם כל יהודי. הרי תמיד ידענו להיות אלטרנטיבה לתרבות השלטת. בכל דור ודור, כשהעולם כולו נסחף אחרי עבודה זרה ופסלים או אחרי קומוניזם ונאציזם – היהדות לא התביישה ללכת נגד הזרם, להציג רוח אחרת. בפרשת השבוע שעבר, "ואתחנן", משה רבנו מזכיר לנו שהתורה אמורה להיות מזוהה לנצח עם חוכמה ותבונה: "כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". אז למה כשמדובר במהפכה הטכנולוגית אנחנו נוהים ונוהרים ונסחפים, ממש כמו כולם, בלי שום אמירה אידיאולוגית?

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 7/8/2017 14:31

הסלולרי הארור

שאנשים יפתחו את העינים במקום את הסלולרי

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub