לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פייק תרבות?

פייק תרבות?

אתם הנציגים שלנו בקמפוסים. אם נהיה מחוברים ומאוחדים ובטוחים בעצמנו, בזהות שלנו ובסיפור שלנו, העולם יבין אותנו.

מאת

דניאל מקליפורניה, יונתן מגרמניה, מינדי ממקסיקו, לירון מישראל ועוד כמאה צעירים יהודים הגיעו מיותר מ־30 מדינות שונות לכנס של ארגון ה־ AJC,הוועד היהודי־אמריקאי, שבו התארחתי השנה גם אני.

כל השנה הם עוברים סדנאות הסברה ומנהיגות כדי לייצג את העמדה הישראלית בקמפוסים, והשבוע הם היו חלק מכנס שאיגד יחד אלפי תומכים של ישראל.

אבל בשבת בבוקר, התארחנו בבית-כנסת חב"ד בוושינגטון שמנהל הרב שם טוב לוי. הוא רוצה לבקש מהם משהו. על קירות ביתו תמונות שלו עם ג'ורג' ולורה בוש, ביל והילארי קלינטון וברק ומישל אובמה. הוא נחשב לשליח חב"ד לוושינגטון, ולכן גם לשליח חב"ד לבית הלבן. שם טוב הוא ידידם של כל הנשיאים האחרונים, שמגיע להדליק חנוכייה ענקית, לערוך ליל סדר וגם לטפל בסוגיות רגישות יותר, מאחורי הקלעים. התמונה הטרייה שלו עם טראמפ עדיין לא מוסגרה. היא מונחת על הקודמות, מסתירה את אובמה.

אבל הקהל שמולו מטריד אותו כעת הרבה יותר. "אני לא מודאג מהקונגרס", הוא אומר להם. "יש שם תמיכה מובהקת ויציבה בישראל, בפרט בממשל הנוכחי. אני לא מודאג ממחלקת המדינה. אני לא מודאג מהאו"ם. אני מודאג מכם. אתם הנציגים שלנו בקמפוסים. אם ה־ BDS ימשיך ויפרח — זה בגללנו. בגלל שאנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו, לא מספיק יודעים. ה־BDS מצליח כי אנחנו, העם היהודי, מאפשרים לו להצליח. כי חלק מהטענות שלו מקננות גם בתוכנו. "

אתם יודעים, עשיתי לא מזמן בראש חשבון. לדעתי מאז שהגענו לשליחות בוושינגטון ועד היום, אשתי נחמה ואני אירחנו פה בבית שלנו מאה אלף איש. זאת אומרת אם מכפילים את מספר האנשים במספר השבתות מגיעים למאה אלף איש שאכלו פה, התפללו פה, פגשו פה יהודים מכל העולם. מה משותף לכל מי שעבר פה? הזהות שלו. הסיפור שלנו. אם נהיה מחוברים ומאוחדים ובטוחים בעצמנו, העולם יבין אותנו."

הוא יודע שהצעירים שמולו עלולים להתבולל. הוא גם יודע שהם בחזית האנטי־ישראלית בקמפוסים. הרצאות, פאנלים וימי עיון הם ישמעו לרוב בשבוע הזה, אבל הוא רוצה לבקש משהו קטן ומעשי: "הרבי מלובביץ' נהג לומר לאנשים: אל תהיה אוהד, תהיה שחקן. אל תשב ביציע ותגיד מה לא בסדר ומה צריך לעשות. פשוט רד למגרש ותעשה את זה. אתם לא משקיפים על היהדות ומבקרים אותה מבחוץ, אתם חלק מהקבוצה. האחריות עליכם. אוהדים יכולים לעודד, יכולים לקרוא קריאות בוז, ויכולים גם ללכת הביתה אם הקבוצה נכשלת. אבל השחקנים — תמיד יישארו על המגרש, ינסו להשתפר. לכן אני מבקש שכל אחד כאן ייקח על עצמו משהו קטן שקשור ביהדות. ללמוד משהו, לעשות משהו, רק משהו קטן, אבל להתמיד בו. ואחרי שתחליטו מה אתם בוחרים, תחזרו לקמפוס ותגרמו לחבר יהודי נוסף לעשות את זה".

ובעודם מתלבטים אם לקבל החלטה קטנה כזו, ואם להיות אוהדים או שחקנים, הקינוח מוגש, בפעם המאה אלף.

למחרת נסעתי לעיר הסמוכה רוקוויל, שרוב תושביה עובדים בבירה, לשיחה עם הישראלים שחיים שם. שתי שכונות ישראליות שם אפילו מכונות "הקיבוץ" ו"המושב". רוב הנוכחים עובדים בשגרירות ובמוסדות ישראליים אבל גם בהיי־טק, ברפואה ובעסקים. חלקם יורדים ותיקים, חלקם באמת באו רק לכמה שנים, וכמעט כולם אובססיביים לישראל. יודעים כל פרט, שולטים בכל מבזק, ערניים לכל התפתחות. קשה למצוא בארץ קהל כל כך איכותי ומעורב.

אחרי שאלות על נתניהו וטראמפ, אבו־מאזן והתאגיד, שרה נתניהו ומירי רגב, ניגשה אליי אמא אחת, עם תגובה נוקבת במיוחד.

"אני משתדלת לחשוף את הילדים שלי לתרבות ישראלית", היא מספרת.

"אני נשואה לאמריקאי, ולא רוצה שהם ייצאו אמריקאים גמורים. אז הבוקר הם ראו את הקליפ החדש של סטטיק ובן־אל. מה אני אגיד לך, כמעט בכיתי. זה קליפ קופצני, מדבק, שזכה בתוך יממה למיליון צפיות ביוטיוב. ברור לי שהילד שלי, בן שמונה, הולך לשיר את זה כל הקיץ, ואפילו לחשוב שהוא משמח אותי בזה. הנה, אמא, אני ישראלי. אבל הילד שלי לא אמור לשיר מילים כאלה, וגם לא אחותו. איזה מסר זה מעביר להם? הם אפילו לא מבינים מה בדיוק הם שרים, אבל זה מחלחל. זו הגישה. אחר כך נשמע במהדורות החדשות על תקיפות והטרדות בדיוק כי צעירים לא מבינים ש'לא' אמור להיות 'לא', בלי סימני שאלה".

אז פתחנו יחד את הקליפ בטלפון הסלולרי שלה, להוסיף את הצפייה המיליון ואחת בערך. הנה חלק מהמילים: "יש שמועות עליה שסירבה לכולם פה / יש שמועות עליו שאף אחת לא אמרה לו לא / יש מצב יקרה / אם רק תהיה אתה ישיר".

זו הישראליות שאנחנו מייצאים הקיץ, עד לוושינגטון. למה, בעצם? ולמה ראש עיריית תל־אביב רון חולדאי הוא חלק מהקליפ הזה? ולמה ההורים שיודעים למחות ולארגן עצומות רשת על כל נושא, שותקים? למה אנחנו מדברים כל כך הרבה על פייק־ניוז, וכל כך מעט על פייק־תרבות?

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

13/6/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) חני, 18/6/2017 19:29

זה הלך התקופה לצערי.

ההורים והמורים צריכים לכוון את הילדים לשמוע מוסיקה עם מסר. באופן אישי כשאני הייתי ילדה היו שתי זמרות ירדנה ארזי ועפרה חזה, ששתיהן היו איכויות ווקליות וגם תוכן לשירים. התמימות של הילדים בימינו הולכת ונעלמת וזאת תודות להתפתחות הטכנולוגיה, עם הוואטפס, והרשתות החברתיות וגם רדודה יותר. סטטיק ובן אל מצליחים כל כך כי הם מהווים חלק מהתקופה הזו שהיא על סתם ועל כלום. רדידות, והיכן שיש רדידות יש גם מסרים אלימים יותר, פחות אנושיים.

(1) יאיר, 16/6/2017 09:15

פייק תרבות

את כל כך צודקת. מאמר רציני.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub