לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ימי השבט והחסד

ימי השבט והחסד

אנחנו עוסקים רבות במה שאנחנו מכניסים לפה, בכשרות המאכלים. יש לעסוק באותה רצינות במה שאנחנו מוציאים מהפה, במילים שלנו/ הרב ישראל מסלנט.

מאת

במהלך הבחירות בארצות־הברית נכתב שיועציו של דונלד טראמפ לוקחים ממנו את הסלולרי כדי שלא ישתולל יותר מדי בטוויטר. לא ברור למה העוזרים של כמה ח"כים אצלנו לא עושים את זה גם. מפלס פדיחות־העל של נבחרינו ברשתות החברתיות הולך וגואה. הנה המקבץ השבועי: זהבה גלאון תקפה את נפתלי בנט על ספר לימוד, ואז התברר שהוא נכתב ואושר בכלל בתקופת יולי תמיר במשרד החינוך. אחר כך מחברת הספר התראיינה וסיפרה שהיא מצביעת מרצ כבר שנים, ושגלאון שיבשה לחלוטין את המסר של הספר. הפוסט של גלאון עדיין באוויר. אורן חזן ומיקי זוהר ניהלו קרב תרנגולים בוטה ומביך, לתפארת הליכוד. חברת הכנסת יעל כהן פארן מהמחנה הציוני כתבה "דווקא ביום בו אנו זוכרים את המיליונים שנחנקו בתאי הגזים, מחליט ראש הממשלה להתערב לטובת מכל האמוניה המסכן את חיי מיליון איש ואישה, במוות מגזים". לא, אף אחד לא פרץ לה לחשבון. זו חברת כנסת בישראל, וזה מה שהיא ניסחה, הקלידה ואז לחצה על "פרסם". אם זה היה בצלאל סמוטריץ' בציוץ פוליטי, כבר היה פה כתב אישום על הסתה. אולי בגלל האג'נדה הירוקה וההתנצלות המהירה, כהן פארן חזרה חיש קל לאלמוניותה. חז"ל כבר כתבו: "חכמים, היזהרו בדבריכם". גם בציוציכם. ובפרט אם אתם לא כאלה חכמים. וממש

אם הייתי רוצה לעשות פרובוקציה, הייתי כותבת: כמה טוב פה ביום השואה וביום הזיכרון. כמה נפלא. נכון, עצוב ונוגה כאן, אבל מנגד - איזה פסקול מרתק, ערכי ומושקע אנחנו מקבלים ביומיים האלה, וחבל שרק בהם בלבד. 363 ימים בשנה אנחנו שומעים בתקשורת רק איך עובדים עלינו ומנצלים אותנו, ועוברים ממחדל לסקנדל לפרשה לשערורייה. ופתאום מתברר שאותם מיקרופונים ואותם אולפנים ואותם כתבים יכולים לייצר גם סחורה אחרת לגמרי. פתאום מתברר שאפשר להקשיב לניצול שואה ולא לכוכב ריאליטי, למשפחה שכולה ולא לאיש משפחת פשע. פתאום מתברר שאפשר לא לחפש רק את המחדל, אלא גם את המסר והתוכן. אלה הימים היחידים בשנה שבהם גדודים של תחקירנים ומפיקים הופכים את המדינה עבור "סקופים" חיוביים, עבור סיפורי צדיקים מודרניים. וזה עובד. מתברר שאנחנו רוצים לשמוע על ההתנדבות והחסד של נפגע הטרור, על הטקסטים היפים שכתב החלל, ועל איך המשפחות מוצאות כוחות ומתמודדות עם האובדן. למה רק כשהרע תוקף, אנחנו נזכרים בטוב? למה ברור לנו, שאם נכנסנו לרכב באמצע היום ושמענו את המשפט, "בחור טוב, עוזר להורים, אהוב על כולם" - הבחור הזה כבר איננו איתנו?

מתוך הטור שלה בידיעות אחרונות. 

30/4/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub