לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על חיבוקים ולחיצות ידיים

על חיבוקים ולחיצות ידיים

לראשונה אנחנו אמורים לא רק להתגונן אלא גם להציע, להוביל, לנווט. וזה קצת יותר מורכב.

מאת

 אני זוכרת את האווירה אז, בבנייני האומה, לפני ארבע שנים. ברק אובמה שביקר בארץ לא רצה לדבר בכנסת, אלא מול אלפי סטודנטים ישראלים מכל הקמפוסים בארץ (חוץ מסטודנטים מאוניברסיטת אריאל, שכניסתם נאסרה). אובמה שטח את משנתו הסדורה ביחס למזרח התיכון ובעצם ביקש מהקהל להתקומם נגד ממשלתו הנבחרת. הוא דיבר על אלימות של מתנחלים שנותרת ללא ענישה, על פלסטינים שלא זוכים לעבד את אדמותיהם, ועל כך שהדור הצעיר שפגש בעולם הערבי רוצה בדיוק את אותם חיים שהישראלים הצעירים רוצים. אחרי ארבע שנים של זוועות בסוריה ושל טרור איסלאמי של צעירים משולהבים באירופה, לא בטוח שהיה חוזר על המשפט האחרון. כבר למדנו לא להסתכל על העולם רק במשקפיים גלובליים של ערכים מערביים.

נזכרתי באירוע הזה כי מה שראינו ביום רביעי בוושינגטון היה הפוך לחלוטין, מכל כך הרבה בחינות. זה לא רק התוכן והגיבוי המלא לישראל שניתן השבוע בבית הלבן. זו גם המנגינה. אובמה וצוותו שלטו היטב בפרטים, ורצו להנדס את המציאות מחדש. לא סתם יעלון כינה בעבר את ג'ון קרי "משיחי ואובססיבי". טראמפ לא משיחי אלא ביזנסמן, והוא ודאי לא אובססיבי. ספק אם קרא פעם אפילו דו"ח אחד על ישראל והפלסטינים. "מדינה אחת, שתי מדינות", אמר למצלמות, "מה שהצדדים יחליטו". כמעט אפשר היה לשמוע אותו חושב: "מבחינתי גם שלוש מדינות, אולי אפשר ארבע במחיר של אחת? זה דיל!"

זו כבר לא האנגלית העשירה של אובמה. זה טראמפ, שאומר בשפה דלה דברים מאוד פשוטים: הוא מאוד אוהב ומעריך אותנו (וזה מצוין), ואנחנו ילדים גדולים שצריכים להתנהל לבד (וזה קצת יותר מורכב). "אני אוביל, אני אנווט" אמר נתניהו כשעלה למטוס, וטראמפ בעצם אמר לו: נכון, אתה תוביל, אתה תנווט. אין לי ראש לפרטים הקטנים. עזוב אותי, אני לא הולך להתקשר כל שבוע לשאול מה חדש. פרגנתי לשרה, וזה העיקר, לא?

לכן השאלה כעת היא מה ישראל רוצה. לראשונה מזה שמונה שנים אין לנו תירוצים בנוסח "אובמה לא מרשה" ו"אסור להרגיז את ידידתנו הגדולה". לראשונה אנחנו אמורים לא רק להתגונן אלא גם להציע, להוביל, לנווט.

ועד אז, אפשר סתם לשמוח. שלום עם הפלסטינים? אולי. בינתיים טוב שיש שלום עם הבית הלבן. כיף לראות חיבוקים ולחיצות ידיים חמות במקום רגליים על השולחן. משמח לראות נשיא שיוצא מגדרו כדי לפאר לא רק את נתניהו אלא אותנו, את הרעיון היהודי-ציוני-ישראלי בדורנו. לכן חלק מהתגובות החמוצות נראות מוזרות. יו"ר המחנה הציוני בוז'י הרצוג יוצא לאחרונה למפגשים מצולמים עם מי שכותב נגדו בפייסבוק. הרעיון נהדר, אבל כדאי שיבדוק גם את התגובות שלו. בעוד שגם ציפי לבני החמיאה למסיבת העיתונאים הידידותית, כך הוא כתב אחרי אחת הפגישות החמות וההיסטוריות בין מנהיג ישראלי לאמריקאי: "היה עצוב ומביש לראות את נתניהו מתפתל ומתפתל". חבל. לא נראה לי שהשגריר חיים הרצוג היה כותב ככה. אלה רגעים שבהם גם האופוזיציה יכולה להיות קצת יותר ממלכתית.

(מתוך הטור השבועי)

 

מתוך/ https://www.facebook.com/SivanRahavNews/

 

19/2/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) גלי, 21/2/2017 00:48

מקסים! את כותבת נפלא. היה צריך לפרסם ב'הארץ'.

חשבי על כך.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub