לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




 מרים הנביאה, ראש חודש, ט

מרים הנביאה, ראש חודש, ט"ו בשבט ומנהיגות נשית עוצמתית

בכנס מנהיגות של ארגון "אמהות עם מהות" מצאתי מכנה משותף לכולם...

מאת

נתבקשתי לדבר בשבוע שעבר בכנס מנהיגות לנשים מכל גווני הקשת הישראלית שיצרו קהילה ארצית בשם "אמהות עם מהות". לא כאן המקום לספר על קבוצת נשים מדהימה זו, שאני גאה להיות קשורה אליהן, אבל מה שכן מתאים למאמר הוא הנושא של כוח נשים להנהיג ולשנות. והקשר לפרשת השבוע ולתקופה בה אנו נמצאים.

מרים הנביאה היא מנהיגה שמככבת בפרשיות השבוע לאחרונה:

"שלושה פרנסים עמדו להם לישראל: משה, אהרן ומרים" (תלמוד תענית ט.)

מרים היתה המנהיגה של הנשים במצרים, היא ייעצה להן, לימדה אותן, עודדה אותן והחדירה בהן אמונה בתקופה מייאשת מאין כמותה, עד כדי כך, שחשבו להוציא איתן תופים כשיצאו ממצרים, כי היו בטוחות שהאל יעשה להן ניסים ויהיה להן על מה לחולל, להודות ולתופף!

"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות." (שמות, טו', כ').

עוד לפני לידת משה, אנו שומעים מהתלמוד שהיא זו שהיוותה הגורם הישיר ללידת משה הגואל, בתקופת הגזירה הנוראה של השלכת הילדים ליאור, בעוד אביה, לולא דברי השכנוע שלה, היה בוחר להימנע מהולדת ילדים:

"עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, אתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא! פרעה רשע, ספק מתקיימת גזירתו, ספק אינה מתקיימת. אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת. עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולם והחזירו נשותיהם"...(תלמוד סוטה, יב.)

לפי מדרש פסיקתא רבתי (מ"ג, כז') מרים היתה בסך הכל בת שש באותו זמן!

מהיכן שאבה את הוודאות הזו ואת התעוזה לעמוד מול אביה ולהעמידו על טעותו? אילו תכונות עודדו אותה לראות מעבר לייאוש שאפף את כל העם בתקופת עבדות קשה זו, בעוד המצריים משליכים את היילודים ליאור? האם לא חששה שמא אביה צודק ואמנם לא כדאי להביא עוד ילדים לעולם בתקופה של שעבוד ושואה?

מרים ראתה את התמונה הגדולה, שיש פה משהו הרבה יותר גדול ועמוק מאשר ה"כאן ועכשיו" והסיפור הפרטי של המשפחה שלה. היא חשה שמוטלת חובה מקודשת להמשכיות החיים, ועל כך צריך למסור את הנפש, אפילו עבור רגע אחד של קיום בעולם הזה! היא גם מלמדת אותנו יסוד השקפתי בדבריה, שאם לא נשעה לגזירת פרעה ולא נתייאש, ייענה האל בהתאם, יעשה נס ויבטל את הגזירה.

מרים ניחנה בבינה יתרה: ביכולת ראייה לטווח ארוך, מעבר לעובדות בשטח, באמונה שלמרות המצב החשוך והמייאש כרגע, יש תקווה ויהיה אור בקצה המנהרה, . ובלי להירתע מההירארכיה הגברית, היא קמה ועשתה מעשה.

לו היתה מחליטה להישאר פאסיבית לנוכח הרגשתה שאביה טועה ולא היתה משכנעת אותו בטיעונים הגיוניים לקבל את דעתה, לא רק שלידתו של משה עלולה היתה להמנע, אלא כל ההמשכיות של עם ישראל היתה נקטעת באבה! 

בפרשת השבוע האחרון מופיעה המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה." (פרשת בא, פרק יב', ב').

אנו כעם אמורים לספור את החודשים על פי הירח ולחגוג בתחילת כל סיבוב של הירח את תחילת החודש העברי. על פי ספירה זו נחגגים כל החגים ומתוארכים בלוח העברי.

מה המיוחד בירח שאנו מונים לפיו את החודשים?

מדוע זו מצוה כל כך חשובה שנקבעה כראשונה שבתורה?

עם ישראל מונה את החודשים לפי הירח, כי הירח אינו סטטי, תמיד משתנה, מתחדש, עובר תמורות. כמו שאומר הרב מסלונים בספרו נתיבות שלום: "יהודי מצווה להתחדש תמיד כבריה חדשה... כי החמה אורה גדול מאוד אך אין בה חידושים... אבל הלבנה יש בה תמיד חידושים" .

ועוד יותר מעניין הוא שאנו חוגגים את תחילת החודש דווקא כאשר אין רואים כלל את הירח! העולם שרוי בחושך מוחלט, ואז, כשעוד לא ממש ברור אם בכלל יש פיסה קטנה של לבנה, אנו קובעים ראש חודש!

וכמו שממשיך בעל נתיבות שלום: "יש זמנים בהם הלבנה בשיא החשכות ואין רואים בה שום ניצוץ של אור אך גם בשיא החשכות יודעים שהיא תתחיל שוב להאיר כבראשונה ותחזור למלואה... ודווקא אז הוא ראש חודש כשהלבנה בשיא החשכות."

לנשים יש קשר מיוחד לראש חודש. אנו הנשים זכינו למנהג להימנע מעשיית מלאכה בכל ראש חודש, כשכר על כך שלא הסכמנו לתת את התכשיטים שלנו לפרויקט "עגל הזהב", שבו השקיעו הגברים שאיבדו תקווה וחשבו שמשה כבר לא יחזור לעולם מההר עליו עלה 40 יום קודם לכן.  

מכיון שהיינו מסוגלות לראות מעבר לעובדות בשטח, אל עתיד מואר יותר, אל מציאות רבודה ועמוקה יותר ולא לאבד תקווה מהחושך הרגעי שהיינו שרויים בו באותם שעות ספורות לפני שמשה ירד מהר סיני, מתאים שקבלנו על כך את חג ה"ראיה למרחוק" שמתבטא בראש חודש.

ואיך כל זה מתקשר לט"ו בשבט?

"השקדיה פורחת ושמש פז זורחת"- האמנם?

האם ראיתם פעם את השקדייה הפורחת ואת שמש הפז הזורחת בט"ו בשבט? ממש לא! הכל קפוא, לפעמים אף יורד שלג , האילנות עירומים לגמרי ובוודאי שלא פורחים! הימים קצרים, הלילות ארוכים, שיא החושך ושיא החורף. מה פתאום לחגוג את היום הזה כתחילת הפריחה?

אמנם הכל מבחוץ נראה מת, אך בט"ו בשבט, השרף מתחיל לעלות בתוך העץ ולהתכונן לקראת הצמיחה והפריחה של האביב. אולי לא נראה עדיין כלפי חוץ, אך כאן נדרשת ראייה עמוקה, ראיה לטווח ארוך, של הפוטנציאל של העץ, של התקווה שיהיה אור בקצה המנהרה, שתהיה צמיחה ויהיו פרחים ופירות.

וכאן הכל מתחבר: עם הכוח הנשי לראות למרחוק ומעבר למצב החשוך של היום אל עתיד טוב יותר, עם הבינה היתרה שבו אנו יודעות כיצד להשפיע על הסובבים אותנו: הגברים, המשפחה, החברה הכוללת, נוביל שינוי שבו נפיח תקווה וחידוש לתוך עמינו וארצינו לקראת ט"ו בשבט הזה!

3/2/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) מרים, 12/2/2017 12:47

אכן השקדיה פורחת.

כבר שבועים ויותר אנו נהנים מפריחת השקד בדרכים וגם ליד הבית. זו תכונת השקד שהוא זריז מחבריו.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub