לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




טוק טוק על דלתי מרום. ואין תשובה.

טוק טוק על דלתי מרום. ואין תשובה.

בעולם של תארים ואישורים, מגיע בוב דילן ומראה לנו בזלזול המופגן שלו בקודים החברתיים של שטוקהולם שהכול הבל הבלים.

מאת

הקריין הודיע ברדיו שבוב דילן זכה בפרס נובל לספרות ולמרות שבהתחלה לא הבנתי מה הקשר, גל חמים ומתוק הציף אותי. ידעתי שלמרות הגיחה של דילן לנצרות, ב1982 חזר דילן הביתה והחל ללמוד במרכז החסידי של חב"ד (כולל ביקור אצל הרבי), והבן אדם בהחלט משלנו.

אם ההכרזה של דילן כזוכה פרס נובל לספרות (ינוח עגנון על משכבו בשלום) פרטה בעצבים היהודיים שלנו, הרי שתגובתו ה'דילנית' הייתה חגיגה לחושים הציוניים שלנו:

עד לכתיבת שורות אלו, בוב דילן, שלקח את ה'קוליות' למחוזות חדשים והפך אותה לאומנות, טרם הבהיר לחברי וועדת הפרס האם הטרובדור ירום הודו מתכוון לכלכך את רגליו במסדרונות שטוקהולם וללחוץ את ידו של מלך שבדיה, קרל השישה עשר גוסטב.

ההתנהגות של דילן, באנדרסטייטמנט, מחרפנת לגמרי את השבדים שלא יודעים איך לאכול את היהודי הזה, שפעם קראו לו: רוברט אלן צימרמן ונוהג להעלות לתורה תחת השם:

שבתאי זיסל בן אברהם.

פר ווסטברג, חבר בכיר בוועדת הפרס אמר על התנהגותו של דילן:

"זה צעד חסר תקדים, יהיר ולא מנומס".

חילול השם, אולי?

תודו שיש משהו בדבריו של ווסטברג, שכן מה הצעד הבא?

זריקת גיליון הפרסום של 'איקאה' לפח המחזור?


אם נתעלם מכל רעשי הרקע של פסטיבל הספרות של דילן, יש בצעד שלו, הצפוי והמובן כל כך לקהל אוהדיו, הרבה מן ההשראה בכך שהוא מחזיר את השיגעון האובססיבי האנושי ברדיפה אחרי הפרס הנחשק ביותר בעולם לפרופורציות הנכונות:

נכון, מדובר בהרבה כסף ותהילת עולם ונגזרות ברורות של כבוד לאן שלא תלך, אבל בשורה התחתונה, לא הפרס הזה יקבע האם יצירתו של מישהו ראויה.

הנה, מגיע לו דילן, ומכריז בשתיקתו שמפעל חייו גדול וראוי יותר ולא צריך את האישור המיוחל של שרה דניוס, מזכירת ועדת הפרס בכדי שיקבל את הכבוד וההכרה להם הוא ראוי.

הבנת את זה, עמוס?

בתגובתו, החזיר דילן את פרס הנובל למה שכבר שכחנו שהוא אמור להיות:

החלטה של חבורת אנשים מקושרים ומנופחים לדעת, שבטוחה שהיא משכתבת את ההיסטוריה בהבל פיה, שהרי לך תסביר בעוד שישים שנה, איך התחילה הבדיחה שהעניקה את פרס נובל לשלום לברק אובמה.

בעולם של תארים ואישורים, מגיע בוב דילן ובעצם מראה לנו בזלזול המופגן שלו בקודים החברתיים של שטוקהולם שהכול הבל הבלים . והאמת, רק על זה הייתי מעניק לו עוד פרס, כי אם יש משהו שהוא יותר עוצמתי מלקבל את הנובל, זו היכולת לסרב לו.

"האדם", אמר הסוציולוג צ'ארלס הורטון קולי במשפט שמתקשר עכשיו יותר מתמיד לכל סוגיית דילן: "הוא לא מה שהוא חושב שהוא. הוא לא מה שאחרים חושבים שהוא. האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא".

כולנו יודעים ומרגישים בהתנהגות היומיומית שלנו, עד כמה שהורטון צדק ושמשפט זה תקף לכולם.

בעצם, כמעט לכולם.

24/10/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub