לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פרדוקס אבלין

פרדוקס אבלין

לחץ חברתי, מעבורת חלל מפוצצת, וגנים יהודיים. מה שפרדוקס קטן יכול לעשות.

מאת

ביקרתי לא מזמן את אבי בארה"ב. אבי משתתף קבוע בקבוצת דיון שבועית, ובביקורי זה ליויתי אותו לשם. ישבתי בשולי המעגל והאזנתי ל-25 האנשים, רובם לא יהודים, שדנו בנושא של השבוע: פרדוקס אבלין.

שמו של הפרדוקס נגזר מהעיר הטקסנית אבלין, והוא מתאר מציאות שבה קבוצת אנשים בוחרת יחד לעשות משהו שאף אחד מהם אינו מעונין בו באופן אישי.

וזהו סיפור הרקע: באחר צהריים קיצי אחד, ארבעה בני משפחה ישבו על המרפסת בחום של 40 מעלות, כשאחד מהם הציע לנסוע לארוחת ערב באבלין, במרחק 85 ק"מ משם. למרות שבמכונית לא היה מזגן, אמר השני, "רעיון מצוין"; השלישי אמר, "מצידי זה בסדר", והרביעי אמר, "בסדר, יאללה". הם יוצאים לנסיעה הארוכה והחמה, אוכלים ארוחה גרועה למדי, וחוזרים תשושים ארבע שעות אחר כך. רק אז הם מגלים שאף אחד מהם לא רצה בכלל לנסוע – הראשון הציע את זה בגלל שהוא חשב שהאחרים משועממים, והאחרים הלכו על זה, בגלל שכל אחד מהם חשב שזה מה שכל האחרים רוצים.

פרדוקס אבלין הוא סוג של חשיבה קבוצתית, שבה אנשים טרודים יותר במניעת קונפליקט מאשר בהגעה להחלטה האופטימלית.

כל 31 המהנדסים שעבדו על הצ'לנג'ר התנגדו בלבם לשיגור - ובכל זאת, השיגור בוצע

הקבוצה שוחחה הרבה על מקרה מפורסם, שבו פעלו על פי פרדוקס אבלין - ההחלטה של נאס"א לשגר את המעבורת צ'לנג'ר בשנת 1987. שבעים ושלוש שניות לאחר ההמראה, הצ'לנג'ר התפרקה והתרסקה לאוקיינוס האטלנטי, ושבעת אנשי הצוות שבתוכה נהרגו. בחקירה, התגלה שכל 31 המהנדסים שעבדו על הפרויקט התנגדו בלבם לשיגור – ובכל זאת, משום מה, השיגור בוצע.

הקשבתי. כשהמנחה נתן לכל אחד מהמשתתפים בקבוצת הדיון הזדמנות להביע את דעתו או דעתה. רובם האמינו שפרדוקס אבלין נובע מתרבות ארגונית משובשת – כזאת שמצפה מאנשים להיענות לסמכות שמעליהם, דבר שפוגם מאוד ביכולת התפקוד שלהם כקבוצה או מדכא התנגדות.

אולם נראה שכולם התעלמו ממשהו. כשהקבוצה עמדה לסכם את הדיון, הרמתי את ידי.

"למעשה, השיחה הזאת נראית לי משעשעת למדי", אמרתי להם. "אני גרה בישראל, ותאמינו לי, לישראלים אין שום בעיה להביע התנגדות. יש לכם מושג איך נראים הדיונים בכנסת? נראה לי שפרדוקס אבלין יכול להתקיים רק בחברה של גויים מנומסים במיוחד". כולם פרצו בצחוק.

האמת היא, שפרדוקס אבלין יכול התרחש בכל חברה שבה הרצון לא להיות שונה קודם לאמונה בעצמך.

לא פשוט ללכת בדרך שלך, ובפרט עבור בני נוער וצעירים. יש כמה מחקרים שנערכו בקרב סטודנטים, שגילו שחלק ניכר ממערכות היחסים באוניברסיטאות מסתיימות מוקדם מדי, רק בגלל שכל אחד מהם מאמין שהשני מעוניין בכך, אז מתוך כניעה ללחץ החברתי, הם ממהרים לסיים את מערכת היחסים1. רבים מהסטודנטים פשוט מפחדים לומר: "אני לא רוצה", מתוך חשש לנידוי חברתי. ובכל זאת, המחקר מעיד שאילו הם היו עושים את זה, הם היו מגלים שהרבה יותר אנשים מהצפוי מזדהים ומעריכים אותם.

היהודים הצליחו לשנות את העולם דווקא בגלל שבעת הצורך הם היו מוכנים להיות נון-קונפורמיסטים ואפילו לשחוט פרות קדושות

כניעה ללחץ חברתי איננה תופעה שמצויה רק בקרב סטודנטים. לרוע המזל, התופעה מלווה רבים מאיתנו עמוק לשנות הבגרות. אבל היהדות מלמדת אותנו ערכים שונים, ערכים שיותר מדגישים חשיבה עצמית. היהודים הצליחו לשנות את העולם דווקא בגלל שבעת הצורך אנחנו מוכנים להיות נון-קונפורמיסטים, ואפילו לשחוט פרות קדושות (זוכרים איך אברהם אבינו שבר את הפסלים?). גם בקרב יהודים שמאד התרחקו מהיהדות עצמה, האינדיבידואליזם נותר אידיאל יהודי.

נסו לומר לאדם צעיר, "אתה חכם – אל תעשה מה שהחברים שלך עושים! תקשיב לעצמך!" ובדרך כלל הוא לא ישמע בקולכם, זה לא יעבוד. קמפיין המלחמה בסמים של ננסי רייגן "פשוט תגיד לא!" התבסס על האמונה התמימה שכל נער טיפוסי שחושב על סכנות הסמים, יוכל לאסוף את הכוחות הדרושים לשחות נגד הזרם. המציאות היא שרבים מידי לא מסוגלים.

ובכל זאת, חשבו מה היה קורה אילו היינו מאמינים בעצמנו. או אם לאחד מאותם 31 מהנדסים בנאס"א היה את האומץ לקום, להכות בשולחן, ולצעוק שאי אפשר לשגר את הצ'לנג'ר.

אז חשבתי על כמה עצות מוגדרות לכל מי שעמוק בתוכו רוצה לצעוד בעקבות ליבו ודעותיו, ולא אחרי מה שנראה לו שאחרים מצפים ממנו. זכרו:

  1. הקב"ה נתן לכם את השכל – השתמשו בו. אילו הייתם מקבלים מכונית פורשה חדשה, האם הייתם משאירים אותה בחניה ומשאילים מחבר רכב טרנטה? יש לכם שכל סוג א' א' – לא חכם להשאיר אותו מאחורי הקלעים, ולתת לאחרים להחליט בשבילכם.

  2. למרות הכוח האדיר שיש ללחץ החברתי, בסופו של יום אתם אלה שתיאלצו לשאת לגמרי לבד את מלוא המשקל של כל ההחלטות הלא נבונות. האם לא היה הרבה יותר נחמד להיכנס לעולם של אחרי הלימודים והצבא בלי מטען מכביד? כן, זה לא קל בטווח הקצר, אבל תחשבו איך תרגישו בטווח הארוך.

  3. תאמינו או לא, אנשים יעריכו אתכם אם תעמדו על דעותיכם מתוך ביטחון עצמי ושלמות. מעבר לכל השטחיות הנראית לעין בעולם הזה, אנשים הרבה יותר עמוקים ואמיתיים ממה שנראה לנו. עמוק בפנים הם יעריצו אתכם שאתם דבקים בעקרונותיכם.

מנהל בית ספר סיני שביקר פעם ארץ, אמר ש"היהודים מוכנים להפוך את העולם אם צריך" בהצגת שאלות וקושיות חקרניות בפני מורים, פרופסורים וברי סמכא אחרים2. היהודים באמת הפכו את העולם, ולא רק הם. הלוואי שנהיה מוכנים לעשות את זה שוב, בכל זמן ומקום שצריך.

1. ט. א. למברט, ס. קאהן וג' אפל, "Pluralistic Ignorance and Hooking Up" (בורות פלורליסטית ופלירטים) – הביטאון לחקר המין מאי 2003
2 צ'יאנג קסואקין "What Israel Can Teach China" (מה ישראל יכולה ללמד את סין), הדיפלומט, 13 במאי 2012.

2/11/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-2 דיונים

(2) Tzvi neufeld, 4/11/2014 00:33

מעשה בר׳ יונתן אייבשיץ זצ״ל

בס״ד מסופר בשם ר׳ יונתן אייבשיץ שהיה מקורב מאד למלכות ,וניהל הרבה ויכוחים עם השרים והבישוף של פראג, פעם באחד הויכוחים אמר לו הבשוף בתורתם כתוב ״אחרי רבים להטות״ ,ומכיון שאנחנו הרוב עליכם לבטל את ולהצטרף אלינו,ענה לו ר׳ יונתן אין באפשרותי לענות לך כרגע אני אחפש הזדמנות לענות לך, כעבור זמן נעמד ר׳ יונתן ברחוב במרכז העיר במקום שהבישוף אמור לעבור שם, והסתכל במבט מרותק לשמים,וכשעבר שם הבישוף וראה את הרב עומד ומסתכל לשמים ירד מהכירכרה וניגש לרב ושאלו מה הוא רואה שם,ענה לו וכי אינך רואה מלאכים נוסעם בכירכרות בשמים, חשב הבישוף איך אני יכול להודות שהרב רואה את המלאכים ואני לא, נעמד גם הכומר ליד הרב ומסתכל לשמים , האנשים העוברים והשבים רואים את הרב ולהבדיל את הכומר מסתכלים לשמים שאלו מה קרה, ענו להם שהם רואים מלאכים נוסעים בכירכרות בשמים ומי שאיננו רואה אות הוא שהוא חוטא ואין לו את הזכות לראות,כך התאסף שם ציבור גדול כשכולם עומדים ומסתכלים לשמים ורואים מלאכים. אחרי שהתספו הרבה אנשים לקח הרב את הבישוף לצד ואמר אתה יודע שלא ראית מלאכים וגם אני לא ראיתי ואף אחד מכל הציבור הגדול הזה לא רואה, האם לזה יקרא רוב הרי אף אחד אין לו דעה עצמית על כולם נחשבים לאחד, בוא אתי מחר בבוקר לבית הכנסת ואראה לך מה זה רוב , למחרת היה יום שקוראים בו בתורה, והרב אמר לגבאי שהיום הרב בעצמו יקרא בתורה, וכשהגיע זמן קריאת התורה עלה הרב לקרא אבל במקום לקרא בפרשת השבוע קרא הרב במקום אחר, מיד נעשה רעש בבית הכנסת ולא נתנו לרב להשיך כך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים עד שהרב קרא במקום הנכון, לאחר שהרב סיים את הקריאה ניגש לבישוף ואמר לו אתה אצלנו גם אם הרב לא יעשה נכון לא יתנו לו משום שכל יש לו דעה ויודע מה נכון . לכן אנחנו הרוב ואתם מוזמנים לבוא אלינו.וזה היה ההבדל בין יהודי לגוי מאז ומתמיד.

ליאור, 6/11/2014 06:08

יפה ! אהבתי.

(1) אנונימי, 3/11/2014 15:23

תודה, מענין! אפשר להוסיף סעיף 4.

בס"ד 4. כל אחד מאתנו הוא קודם כל של הקב"ה. ונמצא בשיחה תמידית של הנשמה קודם כל איתו יתברך. וכל אחד מאתנו הוא השקעה של הקב"ה שמעביר אותנו דרך מסלול מדויק מאוד בו מסופקים כל צרכנו, מכל נשימה ונשימה, ודרך כל מפגש ואפילו כל עלבון או אי נעימות חס ושלום. והוא יתברך כל כך אוהב ועניו שהוא רוצה שנגדל להיות הרבה יותר מכפי שאנחנו יכולים לדמין. לכן הזמן שלנו הוא מקודש. הוא חשוב מאין כמותו. כל שניה (וזה לא כדי לומר ששניות המחשבה והפרקדן אינן חשובות). והדעת שלנו חשובה (וזה כן כדי לומר: הטלויזיה בהחלט לא שווה את זה), והריכוז שלנו בהתבוננות בשיחה שהקב"ה משוחח איתנו הן דרך התורה והן דרך הרמזים בקורותינו שהן גם סוג של 'ספר תורה'- הוראה שדרכה הוא יתברך מדבר איתנו ומלמד אותנו. כדאי מאוד להתרכז. ולהודות כל הזמן על כך שהוא יתברך כל כך רוצה בנו. לכן מה שנקרא 'לא להאמין בעצמך' הוא בעצם חס וחלילה וחס ושלום למעול בהשקעה של השם יתברך. אולי נוסח נכון יותר ל'אמונה בעצמך' היא אמונה בחשיבות שיש לכך שתגיע ליעד שהקב"ה רוצה עבורך. הוא לא יעזבך והוא לא ירפך. ולכל אחד יש שלל הוכחות מחייו שהוא יתברך נותן גם מועד ב וג לכל שיעור ושיעור. מאחר וזה דרך השיחה הזאת שאנחנו משוחחים עם הסביבה, היא ממילא מיישרת כל עקומה ביחסים עם הסביבה. תנסו ותראו. הנשמות של כולנו יודעות בדיוק את רמת הריכוז שלנו בשיחה עם הקב"ה וכשאנחנו מתרכזים אנחנו עושים חסד עם כולנו ולכן כולם אוהבים אותנו. ובכל מקרה בריכוז כזה אדם לא סוטה ממילא לבזבוז זמן לנסיעה לצהריים מרוחקת או לכל שטות אחרת, וגם לא 'מצחק' את עצמו בדיבור שאינו אמת ונכון, ונאמן לעבודתו (ובדוגמא המתוארת להצלת חיים). אנחנו יהודים וניחנו בתפקיד להתרכז בשיחה שלנו עם הקב"ה בשביל כל האנושות, וקבלנו גם את הכלים לכך. זה הפרמטר המרכזי והראשון שמרחיק את פארדוכס אבלין הרחק מאתנו. ברוך השם לו יתברך יש תוכניות עצומות עבורינו: 'א-לוקים אתם ובני עליון כולכם' למשל, והגיע הזמן בו גם נגדל להיות זאת. יש בהחלט הרבה מאוד למה לצפות, אז יאללה לרוץ

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub