רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

לקדש את החיים - לזכר אייל, גלעד ונפתלי

ג׳ בתמוז ה׳תשע״ד ג׳ בתמוז ה׳תשע״ד 01/07/2014 | מאת הרב לורד יונתן זקס

תורת חיים, אלוקים חיים, מקדשים את החיים.

בשבת האחרונה קראנו את פרשת חקת, שבה כתובה מצוה של הפרה האדומה. מצוה שטעמה לא ידוע וכמעט שלא מובן. אפר של פרה, שמעורב עם "מים חיים", שגורם לטהרה לאלה שהיו במגע עם מוות, ומכשיר אותם להיכנס לבית המקדש, מקום שכינת כבודו של בורא העולם. כמעט בלתי נתפס, אבל יש בזה יסוד גדול ועמוק שגם אנחנו יכולים להבין.

מצוות פרה אדומה, היא מחאה רועמת נגד הדתות של העולם העתיק שפארו את המוות. המוות למצרים העתיקה, היה ממלכה של רוחות ואלימות. הפירמידות היו מקומות שעל פי אמונתם, רוחו של פרעה עלתה לשמים.

מאד מרשים ומפעים לראות איך התורה, והתנ"ך בכלל, שותקת שתיקה כמעט מוחלטת ולא מתיחסת לנושא כל כך מרכזי כמו החיים שאחרי המוות. זה יסוד גדול, בסיסי ומרכזי באמונתנו. אנו מאמינים בעולם הבא, בגן עדן ובתחיית המתים. עם זאת, התנ"ך מדבר על הדברים האלה רק במשורה, ורק על ידי רמזים. זה דבר שאמור לגרות אותנו לתהות על טעמו.

כאשר מתמקדים לדבר על גן עדן ועל עולם הבא, ניתן להצדיק בכך כל סוג של רוע עלי אדמות. היו זמנים בהם נשרפו יהודים על המוקד, ורוצחיהם אמרו, שהם עושים זאת על מנת להציל את נשמותיהם. כל עוול על פני כדור הארץ, בכל מעשה אלימות, גם פיגועי התאבדות, ניתן להגן באופן תיאורטי, בטענה כי נעשה בכך צדק אמיתי השמור לחיים שלאחר מוות.

נגד זה היהדות מוחה בכל תוקף. החיים הם מקודשים. המוות הוא מטמא. בורא העולם הוא א-ל חי, אלוקים של חיים, ואפשר להתחבר אליו רק על ידי קידוש חיים. אפילו דוד המלך, משיח ה', לא זכאי לבנות את בית המקדש כיון שה' אמר לו שידיו שפכו הרבה דם, ולכן רק בנו הוא זה שיבנה את בית המקדש.

היהדות היא דת עילאית של חיים. זהו עיקרון מהותי בתורה, כי מי שיש לו קשר עם מוות, אפילו קשר קלוש, צריך טהרה לפני שהוא יוכל להיכנס למקום קדוש. מצות הפרה האדומה מכריזה את המסר הזה בצורה הדרמטית ביותר.

אייל, גלעד ונפתלי נהרגו על ידי אנשים שהאמינו במוות. אנשים רבים בהיסטוריה העולמית התאמנו לשנוא ולהרוג יהודים בשמו של הא-ל. אין פרדוקס גדול מזה, להתאכזר בשמו של אלוקי החמלה, לרצוח בשמו של א-ל חי. זה מזעזע, וזו בושה גדולה לאנושות שזה עדיין ממשיך עד עצם היום הזה, לא רק בישראל, אלא גם בסוריה, בעיראק, בניגריה ובמקומות אחר. חברות שלמות שנקרעו לגזרים על ידי אנשים שמאמנות ומפיצות אלימות בשמו של א-ל.

אף פעם לא היה שם ניגוד יותר חד וקיצוני. מצד אחד, הצעירים האלה, שהקדישו את חייהם כדי ללמוד ולהרבות שלום בעולם, ומאידך גברים צעירים אחרים ששמחים וששים לרצוח בשמו של הא-ל. זה ההבדל בין תרבות של חיים ושל מוות.

תרבויות שסוגדות למוות, נידונות למוות, ואילו אלה שמקדשות את החיים - זוכות לחיות

אסור לנו לשכוח את האמת הפשוטה, כי מי שיישם את האלימות וההרג נגד האויבים שלו, בסופו של דבר עוד יעשה כך גם לבני עמו ולחביריו. גזר הדין של ההיסטוריה הוא שתרבויות שסוגדות למוות, נידונות למוות, ואילו אלה שמקדשות את החיים - זוכות לחיות. זו הסיבה שהיהדות שורדת ואילו אימפריות גדולות ומפוארות שביקשו להשמיד את עם ישראל, נהרסו ולא נשאר מהם דבר.

דמעותינו יוצאות אל המשפחות של אייל, גלעד ונפתל. האבל שלהם משותף לכולנו. אנחנו לא נשכח את הקורבנות הצעירים האלה, ואנחנו גם לא נשכח את הערכים בהם הם האמינו, הערכים שעל פיהם הם חיו: הזכות שכולם על פני האדמה צריך ליהנות, לחיות חיים של אמונה ללא חשש. הפסוק אומר: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיהו כ"ה ח'). יהי רצון שנזכה כבר לזה, ושאלוקי החיים שבדמותו וצלמו נבראנו, ילמד את האנושות כולה את הדרך הישרה והרצויה לעבוד אותו, על ידי קידוש החיים.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן