לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לאן אני הולך?

לאן אני הולך?

מדוע אני כל כך מסתייג מלתכנן את העתיד?

מאת

"...במשך חודשיים תכננתי חופשה בת שלושה ימים, אבל כמעט ולא השקעתי זמן בלתכנן את שאר חיי. יש לי מושג מעורפל מה אני רוצה להשיג, אבל אני ממשיך להירתע מארגון, תכנון והערכות לעתיד."

אם זה נשמע לכם מוכר, המשיכו לקרוא.

מה בדיוק כולל תכנון לעתיד? פשוט, לראות איפה אנחנו עומדים, ואז להחליט לאן אנחנו רוצים להגיע. האתגר האמיתי נמצא בחציו הראשון של התהליך, לא פחות מאשר בחציו השני. כן, העתיד מלא באפשרויות ודברים לא ידועים, אבל החשש האמיתי מונח בזה שאנחנו לא רוצים לדעת איפה באמת אנחנו נמצאים עכשיו; אנחנו חוששים לבחון את חיינו יותר מדי מקרוב.

בחינה מדוקדקת של חיינו – רכישת פרספקטיבה לראות איפה היינו, מה עשינו ומה עדיין לא – עלולה להרתיע. כיצד נוכל להשלים או להצדיק בזבוז של כל כך הרבה זמן? הדימוי העצמי שלנו יתנפץ אם נאלץ את עצמנו להכיר בסתירה. מכיוון שאנחנו לא מסוגלים להכיל את האשמה על מעשינו, אנחנו מאשימים במקום זה כוחות חיצוניים, ומוותרים על השליטה על עתידנו כדי להצדיק את העבר. אם נמשיך לעשות מה שעשינו עד כה, לעולם לא נצטרך לשפוט את העבר.

כשאנחנו נאלצים להישיר מבט אל חוסר ההישגים שלנו, יש לנו מיליון תירוצים והמון האשמות להצדקת מעשינו או ליתר דיוק, חוסר מעשינו. ותחושת אשמה זאת בדיוק היא שמונעת מאיתנו לקחת שליטה על חיינו בהווה.

ברור שאם אין לנו יעד ברור, אין לנו צורך לדאוג אם לא נגיע אליו

הרתיעה מלקבוע מטרות ולתכנן את העתיד משחררת אותנו מהעול להגיע להישגים בחיים. ברור שאם אין לנו יעד ברור, אין לנו צורך לחשוש שלא נגיע אליו. יתכן שאנו אנשים מהסוג שיורה חץ ואז מצייר את המטרה סביבו. ככה לעולם לא נחטיא. נוכל להראות לעולם שהצלחנו לפגוע בדיוק במרכז המטרה. לא אכפת לנו לאן אנחנו מכוונים; אנחנו רק צריכים לשכנע את עצמנו, ואת העולם, שהמקום בו פגענו היה המטרה.

משום כך, אולי לא נאהב ציוני דרך כמו ימי הולדת, ימי שנה או מפגשים. כל ציון או אינדיקציה של זמן, מהווה תזכורת בלתי רצויה שהחיים מנהלים אותנו. אנחנו מעדיפים שהחיים יישארו מטושטשים – זרם התרחשויות וזיכרונות.

מה לעשות?

לפני שאתם עוברים אל המאמר הבא, החליטו להשיב לעצמכם את האחריות לשלוט בחייכם. הפסיקו להטיל את האשמה על גורמים חיצוניים – ההורים, הבוס, החינוך הלקוי, מזלכם הרע – וקבלו את המציאות שמרגע זה ואילך, אתם אחראים על חייכם באופן מלא ומוחלט. אתם לוקחים אחריות על הנסיבות, ומתיישבים במושב הנהג. שום דבר לא יוכל להשתנות עד שתעשו את הצעד הראשון הזה; אז למה לא לעשות אותו כבר עכשיו?

ברגע שתיפטרו מהאשליה שבני אדם אחרים אחראים על מזלכם הרע, תשיבו לעצמכם את הכוח שתמיד היה בהישג ידכם. מה אתם הולכים לעשות ברגע, בשעה, וביום הבאים? אם אינכם מצליחים לתכנן, אז ברירת המחדל תהיה להניח למומנטום העבר להוביל אתכם, ואני משער שהעבר אינו זמן שהייתם רוצים לשהות בו יותר מהנחוץ.

כל שינוי חיובי מתחיל בגרסה כלשהי של "אני אחראי; אף אחד לא יבוא להציל אותי או לעשות זאת במקומי; שום דבר בחיי לא ישתנה לטובה, אלא אם אני אעשה את השינוי בעצמי."

כל עוד אנחנו מאמינים שהצער בחיינו הוא תוצאה של נסיבות וגורמים בחיינו, ולא בחירה מעשית ודרך התגובה שלנו לנסיבות, לעולם לא נוכל להיות בריאים יותר או שמחים יותר. כפי שמזכירים לנו חז"ל "אם אין אני לי, מי לי?" (פרקי אבות א' י"ד). אנחנו לא יכולים לבחור באחריות אם איננו מודעים לכך שיש לנו את הכוח. ברגע שאנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות על חיינו, אנחנו חופשיים להתקדם בלהט והתרגשות מחודשים אל החיים עצמם.

העריכו את הניסיונות שהביאו אתכם עד הלום, וקבעו את הכיוון אשר בו אתם באמת רוצים שחייכם יתקדמו בעתיד. כל עוד אתם מבינים שאתם היחידים שהשליטה באמת בידיהם, יש לכם כל סיבה שבעולם לתכנן מראש.

*מתורגם מתוך הספר Real Power, המציע אסטרטגיות ברורות לאפשר לקוראים לרומם את יכולותיהם וניסיונם כדי ליצור שינוי מיידי ומהותי.

21/11/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) נירה פרי מאמנת אישית ומאמנת קבוצות לשינוי והגשמה, 1/12/2010 14:46

תגובה לSCHWEBER בנושא: הצבת יעדים

קראתי את תגובתך מה ש"שמעתי" זה סוג של צער על שדברים אינם מצליחים וסוג של הנצלות או הסבר שבו האחרים (חוסר בן בת הזוג )מקשה על הביצוע. מנסיוני עם מתאמנים ומתאמנות הבחירה לראות את הדברים היא בידיך. למה הדבר דומה?למשקפיים שמרכיבים ורואים דרכם את העולם. אם את בוחרת לחיות ולא לשרוד ......את צריכה להיות מוכנה לעזוב את איזור הנוחות האיזור המוכר שבו יש הרבה מאד הסברים למה לא...... ולצאת לכיוון חדש. נכון שזה קצת מפחיד, נכון שהשינוי דורש לקיחת אחריות וקבלת החלטה אבל תנסי לחשוב מה אפשרי........ כן, מדובר ביציאה למסע או בהתחלת משחק ...... יצא לי לפגוש אנשים במצבך והייתי עדה לקסם שהאימון חולל בחייהם. את הנסיון הזה אשמח להעניק גם לך. נירה פרי מאמנת אישית ומאמנת קבוצות לשינוי והגשמה

(2) מרגלית קוטב, 22/11/2010 14:12

שמחת האחריות

יש שמחה גדולה וסיפוק רב מלקיחת אחריות על חיינו החל בעניינים קטנים וכלה בהחלטות כבדות משקל . תודה על התזכורת מרגלית קוטב

(1) SCHWEBER, 21/11/2010 16:55

הצבת יעדים

לעיתים אני מתקשה לבצע למרות שאניממש יודעת ורוצה - את השינוי בפועל לא תמיד זה מצליח - לצערי ונראה לי שזו בעיה יותר של רווקים ורווקות שחוסר הצד השני - התמיכה החסרה לעיתים מקשה על הביצוע. גם אני נתקלת ברווקים מתבגרים הגילאי 50פלוס שמפחדים להיקשר.להינשא אבל ברור שהם טיילו וומתכננים טיולים בארץ ובעולם -אבל את העולם הרגשי תכלית הקיום הם מתקשים לבצע. אני מאחלת לעצמי ולכולם לדעת מהו היעד ולהגשים בקלות ב"ה ובתוספת נס חנוכה....

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub