לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




היציאה מהמכרה

היציאה מהמכרה

להתפעל מגל האושר הגואה בצ'ילה.

מאת

צפיתי בסרטון הוידאו שמראה כיצד הכורים הצ'יליאנים מגיחים בזה אחר זה מתוך קפסולת ההצלה הצרה, ולא יכולתי שלא לחוש שאני עוקב אחר לידה. הרגשתי תאמה כנראה לזו של חיימה מנליץ', שר הבריאות של צ'ילה, שהכריז שעם חילוצו של כל כורה תושמע צפירה, שתבשר את רגע האושר, כמו בכניסתו של תינוק לעולם.

האנשים בצ'ילה זרים לנו, אנחנו לא מבינים את שפתם ולעולם לא נפגוש אותם. מדוע, אם כן, ריתקה הטרגדיה הפרטית שלהם את העולם כולו? למה הם כל כך מעניינים אותנו?

אני מאמין שהסיבה לכך היא שעמוק בתוכנו, כולנו מכירים בערכם האדיר של החיים. כל אדם הוא יקר ואהוב - בבואה של צלם אלוקים מדהים.

זאת גם הסיבה לכך שממשלת צ'ילה ניצלה כל משאב אפשרי כדי להציל את הכורים. מומחים זרמו לשם מרחבי העולם – אנשי הישרדות, תזונאים, פסיכולוגים, מומחים מסוכנות החלל האמריקאית ומומחי קידוחים ממדינות שונות, ואף אחד לא הרים גבה על ההחלטה להשקיע מיליונים רבים לחילוצם של 33 הגברים.

מה שמביא אותנו למסקנה בלתי נמנעת – אם אנחנו שמחים על הצלתם של 33 כורים בצ'ילה, עלינו לשאוף לחוש את אותה שמחה על ששת מיליארד האחרים, שחולקים עמנו את החיים בעולם.

ב-48 דרכים לחוכמה, מציע הרב נח וינברג זצ"ל, כלי שבעזרתו נוכל ללמוד לאהוב את הזולת. חִשבו לרגע – מהי תגובתכם האינסטינקטיבית כשזר נכנס לחדר? האם אתם חשים בגל של חמימות או שאתם מגיבים ברתיעה? האם אתם מסתקרנים לגלות מי הוא באמת או שאתם חשים ריחוק?

תרופת המנע לדחייה, הטבעית לעתים, מקשר כזה היא להבין שלא משנה עד כמה השני מרתיע אותנו, עדיין יש בו מעלות מדהימות: הוא יצור תבוני, בעל בחירה חופשית, שנברא בצלם אלוקים.

הרב וינברג זצ"ל מציע לנו להתחיל להתייחס לכל אדם במידה רבה יותר של כבוד ודאגה. בכל מקרה בו אנחנו נתקלים באדם קשה, ננסה לחשוב, "כיצד הייתי מגיב אילו היה זה בני או אחי האובד?"

אושר החיים

מבצע חילוץ הכורים מלמד אותנו משהו על עצמנו, כשהוא מעלה את השאלה: האם אנחנו חשים אושר אדיר מעצם היותנו חיים?

רבי נחום מהורודנא, בתארו את רמת האושר שכל אדם אמור להרגיש, מתאר את המחזה הבא:

אילו אלוקים היה מגיע לנפטר ואומר לו, "קום מהקבר, ולֵךְ שְׂמח לְךָ", האם אנחנו מסוגלים לתאר לעצמנו כמה שהוא היה מאושר? כל רגע עם המשפחה שלו, כל ציוץ ציפור, כל נשימה, היו עבורו עוד מתנה!

עלינו לשאוף להגיע לאותה הרגשה בכל עת, הסביר רבי נחום מהורודנא. בכל בוקר כשאנחנו מתעוררים, אנחנו צריכים להודות לאלוקים ולהרגיש את האושר הנפלא של עצם העובדה שאנו חיים!

מן המכרה המרוחק במדבר הצ'יליאני, עולה מסר ברור לאנושות כולה: אין שיעור לערכם של חיי אדם - של כל חיים, ובכל רגע.

"כשהוא יֵצֵא"' אמרה אימו של ויקטור זמורה בן ה-33 לכתבי ה-CNN, "הוא ייוולד שוב".

בואו ניקח עכשיו את הכוח הזה, ונחייה.

17/10/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 18/10/2010 12:51

העולם הזה, העולם הבא , האם שניהם שווים ??????

להבנתי, המאמר מנוגד לחלוטין למאמר הקודם - כרו שם ניסים. שם מדובר על הטוב שבעולם הבא, ופה דגש על הנפלא בחיי העולם הזה. בעבורי - יש ניגוד ביניהם, או שמא לא הבנתי דבר.

(1) , 17/10/2010 21:58

רציתי לכתוב למערכת אש התורה מאמר בנושא, הייתי מבקשת ממכם להוסיף מאחר ואני עסוקה ביותר

ברגע שראיתי את הכורים נשלפים מרחם האדמה, התרגשתי ויחד עם זה חשבתי על הנושא של "המתות החסד" - האכזריות והשתלטנות האנושית הבלתי נתפסת, ההחלטה להמית הנתונה רק בידי הבורא. אם המתת החסד הינה חסד מדוע לא שלחו קפסולות רעל טעים לכורים וסיימו את מסעם הקשה בבטן האדמה? למה לא עשו להם את הסוף נעים וגמרנו?! כי החיים בעצם חיותם הם חשובים. אנא המתות חסד צריכות לצאת מחוץ לחוק הבינלאומי.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub