לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הימים ההם...

הימים ההם...

לא היו לנו טלפונים ניידים, סרטי ווידאו, מותגים ולא שתינו מים מינרלים – אז איך הצלחנו בכל זאת לשרוד?

מאת

אם היית ילד בשנות ה-60 או ה-70, במבט לאחור, קשה להאמין שאנחנו עדיין חיים.

כילדים, נסענו במכוניות בלי חגורת בטיחות או שקי אויר. נסיעה במושב האחורי ביום חם, הייתה חוויה מיוחדת.

מיטת התינוקות שלנו הייתה מצופה בצבעים עליזים מבוססים על עופרת. לא היו מכסי בטיחות על תרופות, דלתות או שקעי חשמל. רכבנו על אופניים ללא קסדות. שתינו מים לא מינרליים מצינור בגינה ולא מבקבוק.

בילינו שעות בבניית מריצות משאריות חומרים, ואז התגלגלנו במורד הגבעה, רק כדי לגלות ששכחנו להתקין מעצורים. רק אחרי שהתגלגלנו לסבך השיחים כמה פעמים למדנו לפתור את הבעיה.

עזבנו את הבית בבוקר ושיחקנו כל היום, חזרנו הביתה כאשר אורות הלילה נדלקו. אף אחד לא יכול היה להיות אתנו בקשר, לא היו טלפונים ניידים. כמה בלתי סביר!

נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות מתאונות אלו. אלו פשוט היו תאונות, מבלי אף אחד מיוחד להאשים, רק את עצמנו.

נלחמנו והרבצנו אחד לשני, וקבלנו מכות שהפכו משחור לכחול. והתגברנו על כך.

אכלנו עוגות, לחם וחמאה ושתינו מיצים ממותקים ולעולם לא היינו בעלי משקל יתר... תמיד שיחקנו בחוץ. התחלקנו בשתייה אחד עם השני מאותו בקבוק, העברנו מפה לפה ואף אחד לא מת מזה.

לא היו לנו משחקי מחשב, משחקי וידאו, 65 תחנות טלוויזיה, סרטי וידאו, מערכת הגברה, טלפונים ניידים, מחשבים אישיים, שיחות באינטרנט... היו לנו חברים. יצאנו החוצה ומצאנו אותם. רכבנו על אופניים או הלכנו לחברים הביתה, דפקנו או צלצלנו בדלת או סתם פטפטנו אתם.

דמיינו לכם. בלי לבקש רשות מההורים! לבדנו! שם בעולם הקר והאכזר! בלי שמירה. איך עשינו זאת?

המצאנו משחקים עם מקלות וכדורי טניס.

ניסינו להתקבל לנבחרת הכדורסל או כדורעף, אבל לא כל אחד התקבל. ואלו שלא הצליחו למדו להתגבר על האכזבה.

לא כל התלמידים היו חכמים כמו האחרים. חלקם נכשלו ולא עברו כיתה ונשארו לעוד שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא.

מעשינו היו שלנו, וציפינו לתוצאות. לא היה אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם!

דור זה ייצר כמה מטובי האנשים לוקחי-סיכונים, פותרי-בעיות וממציאים. 30 השנים האחרונות הביאו התפוצצות של המצאות ודעות חדשות. היה לנו חופש פעולה, כישלונות והצלחות ואחריות. ולמדנו איך להתגבר עליהם.

העבירו זאת לאלו שלא היו ברי מזל לגדול כמו ילדים, לפני שעורכי-דין וממשלות הדריכו את חיינו... לטובתם...

*נתקבל באימייל. הכותב לא ידוע...

3/7/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 11 תגובות ב-11 דיונים

(11) רחל, 1/5/2013 17:38

היה איזה סרטון על הורים שנעלמים כשהם מדברים בפלאפון?

יש למישהו מושג איפה מוצאים אותו?

(10) תמי, 4/2/2013 15:00

כתב הכותב: אף אחד לא מת מזה, הבעיה שכן. מתו מזה.

(9) רבקה, 18/5/2010 14:54

שמשון תעשה לי ילד

שמשון אתה מעוד מפולפל

(8) שמשון, 7/11/2005 12:45

אמת

כל מילה בסלע זה בדיוק מה שהיה

(7) רבקה, 18/11/2004 14:17

לא בדיוק....

נכון שלא היו כל השכלולים של היום, נכון שהיה לנו יותר זמן לקרוא ולשחק בחוץ במקום לבזבז את מוחנו על מה שמראים בטלויזיה ועוד....
אבל... (ואני מצטטת מן המאמר)
"נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות מתאונות אלו. אלו פשוט היו תאונות, מבלי אף אחד מיוחד להאשים, רק את עצמנו."
גם אז היו מקרים של אלימות מחרידה אצל ילדים - אולי זה חבל שזה לא נגרר בתביעות...זה יכול היה לשמש כגורם מרתיע...
"לא כל התלמידים היו חכמים כמו האחרים. חלקם נכשלו ולא עברו כיתה ונשארו לעוד שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא."
הכותב שוכח את אותם הליקויים שבילדותנו לא אובחנו אצל ילדים ולכן אותם ילדים נשארו עם סטיגמה של חינוך מיוחד. בדור הזה הרבה יותר ילדים עם אותם ליקויים מובאים ב"ה למסגרת חיים רגילה!!!
"מעשינו היו שלנו, וציפינו לתוצאות. לא היה אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם!"
גם בילדותנו לא חסרו מקרים של מורים שטעו באבחנה ו/או ביחס לתלמיד וגרמו לו נזקים בלתי הפיכים. בימינו פשוט יש לתלמידים יותר אומץ למחות על כך (ולכן לצאת ניזוק פחות).
בקיצור, כותב יקר - נא לא להיסחף - ישנם שני צדדים למטבע....

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub