לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הצבא צועד על יראתו

הצבא צועד על יראתו

סא"ל שלום אייזנר מגיב לראשונה במסרון מרתק.

מאת

אנחנו מתעסקים לאיחרונה בהרבה נושאים נקודתיים ולא חשובים. וחבל על הזמן. במובן

הקדום של המשפט. פשוט חבל על הזמן. הם לא שווים את כל ההתעסקות הזאת.

למשל, הסיפור של הגיליוטינה. נכון, זה נתן לימין עוד טיעון לארסנל ההוכחות על

כך שיש הסתה גם בשמאל. אני מסכים.

אבל פרט לעניין הפולמוסי הזה, אין לגיליוטינה מההפגנה בתל אביב שום משמעות. היא לא באמת מייצגת תופעה רחבה. אז על מה, אם כן, יש לדבר פה כל כך הרבה? כולה אדם אחד מתל אביב שחושב שהוא אומן מחאה מגניב. ועם כל הכבוד, אדם אחד עם גיליוטינה מקרטון ועם פוזה מקרטון לא שווה את הצומי של מדינה שלמה.

לעומת זאת יש אירועים נקודתיים שאנחנו עוסקים בהם פחות מדי. למשל, הסיפור המזעזע

של הנערה שתקפה את הקצין מול המצלמה בכפר נבי סאלח. אני יודע שבמשך כמה ימים דיברו

על כך, אבל זה לא מספיק. כי כאן לא מדובר בפוזה, אלא בהתרחשות אותנטית לגמרי. זו אינה

התפרצות מקומית של נערה חצופה אחת, או הבלגה מקומית של קצין אחד. יש לזה כל כך הרבה

השלכות על חיינו.

הכי הקפיצו אותי אלה שאמרו שזה מוכיח כמה משחית ואלים הוא ה"כיבוש". הנה, תראו לאילו מקומות קשים הוא מביא אותנו. סליחה? אם יש משהו שהתקרית הזאת מוכיחה, זה שצה"ל לא מרתיע כמו שהוא היה אמור להרתיע. כבר במערכה הראשונה של הסרטון, עוד לפני שהגיעה הסטירה, נדהמתי מהאומץ של הנערה החצופה לגעת במרפקו של חייל צה"ל. לא יודע מה אתכם, אבל כשאני נוסע לתומי בכביש ירושלים-תל אביב, ופתאום הניידת שמאחוריי קוראת לי "קאיה תעמוד בצד!", הדופק שלי עולה. ומדבר אתכם כאן נהג תמים, חגור, שמאותת גם בנסיעה בחניון בקומה מינוס 3 .זה לא משנה. יש משהו מעורר יראה באיש חוק עם מדים ואזיקים. האם יש

סיכוי שהוא יעצור אותי? יכבול את ידיי? מה פתאום. אבל לא משנה. זה היה מלחיץ. מין דיסטנס כזה בין אזרח קטן לשוטר גדול. האם הייתי מעלה בדעתי לגעת בשערה משערות מרפקו של השוטר?

בעצם, מי מדבר בכלל על שוטרים? אפילו מפגש עם פקח חניה גורם לי לחשש. והוא באמת

לא יכול לעשות לי שום דבר שהוא מעל קנס של 100 שקלים חדשים. אבל לא משנה, הוא בעל

סמכות, הוא לובש מדים, וזה שם אותו במקום מסוים, ובעיקר שם אותי במקום מסוים. מי מעז

לגעת בו? שלא לדבר על לסטור לו.

והנה אותה עהאד תמימי, מעזה וצועקת ודוחפת וסוטרת. אני לא מבין: איך זה שהיא לא

מפחדת מהחיילים? אם הכיבוש כזה נורא, כמו שטוענים משמאל, איה נוראותיו?

באינתיפאדה השנייה באה לעולם הסיסמה "תנו לצה"ל לנצח". אני חושב שבשלב ראשון

צריך עכשיו לתת לצה"ל להפחיד, להרתיע. כי אם המצב הוא כמו שעולה בסרטון הזה, אז אנחנו

בבעיה קשה. ואל תגידו לי: מה אתה רוצה שחיילים יעשו? הם מול מצלמות, הכול מתועד,

אין להם ברירה. סליחה, אם לא הייתה שם מצלמה, אפשר אולי להיכנס לדיון איך בדיוק צריך

להתייחס לנערה שמצד אחד היא חצופה ואלימה, ומצד שני לא נשקפת ממנה סכנה מידית לחייו

של החיילֱ. אבל; מהרגע שברור שהאירוע המקומי הזה מצולם וכל העולם יראה אותו, חייבים

לגמור את הסיפור הזה בצורה שאחריה יהיה ברור לכל צופה בעולם, בעיקר בעולם ערבי, שלא

כדאי להתעסק עם חייל צה"ל. תדע כל אם ערבייה שהפקידה גורל בניה האלימים בידי המפקדים

הראויים לטפל בהם כמו שצריך.

גילוי נאות: הכותב שירת ברבנות הצבאית ואחר כך בעיתון במחנה. הכותב לא מנסה לשחק

אותה, לרגע אפילו, כמבין בביטחון. אבל מי צריך להבין בביטחון בשביל לדעת שהמשפט "איפוק

זה כוח" יפה ביחסים בין בני זוג, בין הורים לילדים, עם שכנים, עם חברים לעבודה, עם אנשים

שעוקפים אותך בכביש. "איפוק זה כוח" זה טוב גם מול גיליוטינות מטופשות שמשתלטות על

סדר היום ושאר גימיקים טיפשיים. אבל מול אויב שכל הזמן בודק את הגבולות שלך, איפוק זה

חולשה. ואיפוק מול מצלמה – אסון.

 

וכשראיתי את סרטון האימה הזה נזכרתי מיד, כמו רבים אחרים אני מניח, בתקרית ההיא 3

של סא"ל שלום אייזנר, סמח"ט הבקעה, שהיכה בנשקו "פעיל שלום" בכביש 90 ,צולם,

וחטף אחר כך אש מכל הבכירים בצה"ל, ולא נחה דעתם עד שהדיחו אותו מהצבא למרות

שהיה קצין מוערך מאוד. לא יודע מה עבר בראש לקצין שלא הגיב לסטירה של הנערה הערבייה, אבל

לי - אייזנר עבר בראש. ומכיוון שאני מכיר אותו מבית הכנסת בשכונת שערי חסד בירושלים, סימסתי

לו ברגע שסיימתי לצפות בסרטון שלדעתי הוא חייב להתראיין עכשיו ולדבר על האפקט של המקרה

שלו. יכול להיות שהוא טעה בכוח שהפעיל, זה גם לא היה מול אויב אלא רק מול מפגינים שתומכים

באויב, אבל הכוח שהופעל נגד אייזנר אחר כך, גרם למה שראינו בסרטון הנערה הסוטרת. והוא ענה

לי במסרון ארוך:

"אכן הרבה נזכרו בי ורצו שאתראיין ובינתיים טוב לי בשתיקתי. לעצם העניין – כמה נקודות:

1 .מה שרואים לא תמיד משקף את המציאות, לכן איני שופט את המקרה עצמו.

2 .שאלו אותי הרבה האם אני חושב שיש קשר בין המקרה שלי למקרה הזה ועניתי למי

ששאל: 'אם נזכרת בי בעקבות הסרטון - כנראה שלבד הבנת שיש קשר...'.

3 .מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות, פרק ב', הלכה ג').

ברגע שאתה לבוש מדי צה"ל אינך איש פרטי, אלו בגדי המלכות של המדינה ואתה שליח העם.

ולכן מי שסטר לך - סטר למדינה ולעם ולכל אחד מאיתנו. הדיבור על איפוק לא מתאים למאבק

לאומי.

4 .ברור שאין עיקר הביקורת על הקצין בשטח אלא על האווירה ועל החינוך בצה"ל, של רפיסות

הכבוד הלאומי. אם בכלל מותר לדבר היום במושג 'קיצוני' כזה... חינוך של פחד מטעויות, של

חוסר לקיחת אחריות. הרבה קצינים וחיילים יעדיפו 'שב ואל תעשה' מלהיות יוזמים ופעילים.

ואפשר להעמיק בנקודות רבות".

רציתי לסמס לו אימוג'י שיבטא את תחושותיי, אבל לא מצאתי אחד כזה. אז רק שאלתי אותו

אם אוכל לפרסם את המסרון הזה כאן בטור. הוא אישר.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".

31/12/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub