לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שמעון פרס 1923-2016

שמעון פרס 1923-2016

"האמביציה הכי גדולה שלי היא לשלוט על עצמי" ציטוטים משמעון פרס, יהי זכרו ברוך.

מאת

*שמעון פרס הלך לעולמו לפנות בוקר, כ"ה באלול, תשע"ו. יהי זכרו ברוך. 

הנה כמה ציטוטים פחות מוכרים של שמעון פרס, ז"ל, על המורשת והזהות שלנו:

* "לימוד התורה הוא חדר כושר רוחני".

* "יש כאן מחדל היסטורי גדול. המייסדים של המדינה היו הרבה יותר קרובים ליהדות מכפי שנוטים להציג אותם. בן גוריון היה מאוד מקושר לתנ"ך. ברל כצנלסון היה יהודי מסורתי שהקפיד על כשרות ושמר שבת. אני חושב שלו הם היו רואים אלה את הבורות הגדולה, הם היו מצטערים מאוד. לא לכך הם פיללו. צריך להדגיש גם בימינו שציונות בלי יהדות אינה בת קיימא. בלי יהדות פשוט אין ציונות".

* "פירמידות נפלו, אימפריות ענק באו וחלפו, אבל במילים הנצחיות של התורה שלנו לא חל כל שינוי. אדרבה, הערכים שלנו הפכו להיות יסוד של הציביליזציה כולה. גם בקרב אומות העולם מתפעלים מכך שעם ישראל היה העם הראשון שיצא נגד עבדות, נגד עוולות, נגד רצח, נגד שקר".

* "אנחנו העם הנבחר, אבל על הבחירה הזאת העם היהודי שילם ביוקר. אני שואל את עצמי, מדוע היטלר בחר מכל העמים דווקא אותנו? מה עשינו לו? היהודים בגרמניה כבר די התבוללו. למה הוא נטפל אלינו? התשובה היא מפני שמבחינה אידיאולוגית אנחנו היינו האויב הכי גדול שלו. בעיני עצמו, הוא ייצג את חוק הטבע, את ניצחון הכוח, על כן הוא ראה בנו היהודים את האנטיתזה לכל הדברים שדגל בהם. אנחנו מסמלים את המוסר, את הרוח".

* כשנשאל מה ההישג הכי גדול בחייו – ענה: "מה שאעשה מחר".

 

* וכשנשאל האם יתמודד לתפקיד מזכ"ל האו"ם ענה: "בשביל מה? אני רוצה להיות בן עמי, לשרת את עמי, אני לא רוצה לשלוט על אף אחד. האמביציה הכי גדולה שלי היא לשלוט על עצמי".

ולדעתי, זהו נאום חייו של שמעון פרס ז"ל. נביא כאן רק חלק מהדברים. ב-2010, ביום השואה הבינלאומי, הוא הוזמן לנאום בעברית, מול הפרלמנט הגרמני:

(בתמונה: שמעון פרס אומר קדיש בפרלמנט הגרמני)

 

Image may contain: 1 person

"במורשתנו ישנה תפילה עתיקה שאומרים על מי שנפטר. על נרצחי השואה, לא הספיקו לומר אותה: יתגדל ויתקדש שמא רבא..." פתח פרס בקדיש, מול חברי הפרלמנט המופתעים, והמשיך: "סבי הרב צבי מלצר, איש נאה ונשוא פנים, היה המורה והמחנך שלי. הוא לימדני תורה. אני רואה אותו כעת למול עיניי, בלובן זקנו, בגבותיו השחורות, עטוף טלית, בתוך קהל המתפללים בבית הכנסת, בעיירת הולדתי, וישניבה שבבלרוס. הצטנפתי אז בשולי טליתו והאזנתי ברטט לקולו הערב והצלול. קול זה מהדהד גם כעת באוזניי", המשיך פרס וקולו נסדק. "אני רואה אותו כעת מולי, בתפילת 'כל נדרי' של יום הכיפורים, בשעה וברגעים שבהם לפי אמונתנו, נקבע בהם על ידי בורא עולם מי לחיים ומי למוות. אני זוכר אותו עומד בתחנת הרכבת שהסיעה אותי, ילד בן 11, מן העיירה, בדרכי לארץ ישראל. אני חש את חיבוקו הנרגש. אני זוכר את המילים האחרונות ששמעתי מפיו. את הציווי: 'ילדי, תמיד תישאר יהודי'. הרכבת צפרה, ואני צפיתי בסבי מבעד לחלון עד שדמותו נעלמה מאחור. זו הייתה הפעם האחרונה. כשהגיעו הנאצים לוישניבה הם ציוו על כל בני הקהילה להתאסף בבית הכנסת. סבי צעד בראש, עטוף באותה טלית שבתוכה התכרבלתי כילד, והמשפחה עימו. הדלתות ננעלו מבחוץ ואש הוצתה במבנה העץ. מכל הקהילה נותר רק רמץ עשן. איש לא שרד. מכובדי, השואה מעלה שאלות נוקבות על תהומות הנפש של האדם. מהיום שבו קם העם היהודי, אנחנו מצווים: לא תרצח. ואהבת לרעך כמוך. בקש שלום ורדפהו. בכל המצבים, בכל המקומות. את היהודי התם הזה, המאמין בציוויים האלה, אני רואה כעת שוב לנגד עיני, בדמות סבי הטוב, הישר, היקר באדם. הנאצים ניסו להופכו ללא-אדם. הם שרפו אותו ואת אחיו בעודם בחיים. האש שרפה את גופם, אבל רוחם נותרה. אני מודה לאל עליון שקמו עמים והכריעו את הטירוף, את הרשע ואת האכזריות. גאה אני על שהיינו אויבו המושבע של הרשע הנאצי. גאה אני על מורשת אבותינו, ניגודה הגמור של תורת הגזע. עמנו התאסף מהתפוצות, רוב העם היהודי מצוי היום בישראל, אנחנו המדינה היחידה באזור שבניה וילדיה מדברים באותה לשון עתיקה שהייתה בפינו גם לפני למעלה משלושת אלפים שנה – הלשון העברית, לשון התנ"ך. ההיסטוריה היהודית מוסיפה לנוע בשני ערוצים מקבילים: הערוץ המוסרי, המנוסח בעשרת הדברות, המסמך שנמסר לנו לפני כ-3500 שנים ושלא היה צורך לשנות את תוכנו ואת סגנונו עד היום הזה. הוא הפך להיות למסד המורשת והתרבות המערבית. והערוץ המדעי, החושף רזים וצפונות, ומשנה את חיינו. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא שעת חינוך, שעת תקווה. פתחתי בקדיש, ואסיים בתקווה: עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. תודה לכם".

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews/

(בתמונה: הילד שמעון פרס, בעיירה וישנבה בפולין) 

18/9/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-1 דיונים

(1) מירב, 10/10/2016 13:49

הציטוטים שלו מעידים המון על אישיותו הנאצלת... תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

אוראור, 18/12/2016 09:31

אישיותו הנאצלת? תרשי לי לחלוק על דעתך

לזכרו של פרס - לא ממש נראה לי שהייתה לו אישיות נאצלת - או שמא שכחת את קורבנות אוסלו , את נרצחי אלטלנה וחטיפת ילדי תימן? הוא היה קשור ישירות לשלוש השערוריות האלה. נכון - פרס לפעמים אמר משפטים חכמים , היה צלול וחריף וגם היו לו המון זכויות - אבל הוא גם היה סנילי ומבולבל ועשה לא מעט דברים רעים - אז בקיצור: לא ממש נראה לי שהגיעה לו המחמאה הזאת.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub