לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם הדת הופכת ילדים לפחות נדיבים?

האם הדת הופכת ילדים לפחות נדיבים?

היהדות לא רק שלא מתנגדת לנדיבות, היא מטפחת אותה.

מאת

האם ילדים דתיים קמצניים יותר בהשוואה לחבריהם הלא דתיים? זה מה שאנשים טענו, בצטטם מחקר חדש שנערך באוניברסיטת שיקגו.

החוקרים בדקו קרוב ל- 1,200 ילדים מארצות שונות ברחבי העולם כגון ארה"ב, קנדה, סין, ירדן, טורקיה ודרום אפריקה. המשפחות נשאלו לגבי מידת הדתיות שלהן, ולאחר מכן הילדים, שטווח הגילאים שלהם נע בין 5 ל- 12, נתבקשו לשחק מספר משחקים שנועדו להעריך את רמות הנדיבות והאלטרואיזם שלהם.

באחד המשחקים, הציגו לילדים אפשרות בחירה בין כמה מדבקות אטרקטיביות ונאמר להם שלא לכל הילדים תהיה אפשרות לבחור. לאחר מכן הם נשאלו אם הם רוצים לתרום חלק מהמדבקות החדשות שלהם לחבריהם. ילדים ממשפחות שהגדירו את עצמן כלא דתיות חילקו יותר מדבקות מאשר ילדים ממשפחות שהגדירו את עצמן כדתיות (ממוצע של 4.1% לעומת 3.3%).

עבור אנשים רבים, הממצאים הם לרעת הדת. "במקום לחזק את הנדיבות, חינוך דתי מוריד אותה", טען המגזין אקונומיסט בכותרת אופיינית.

כשקראתי את הכותרת הנ"ל, הייתי מזועזעת. אחרי הכל, אני מנסה לטפח סביבה דתית כדי לגדל בה את ילדיי. לא היה לי ספק שכשאני מלמדת אותם ערכים יהודיים כגון נדיבות וחשיבות הנתינה, הדבר יסייע לטפח תכונות אלה ולא את ההפך.

מסתבר שכמות הילדים היהודים, הבודהיסטים, ההינדים והילדים מדתות נוספות אחרות היה קטן מכדי להיות בעל תוקף סטטיסטי ולכן הם לא נכללו במחקר. המשתתפים שנכללו בדיווח הסופי היו רק מוסלמים, נוצרים ומשתתפים שתיארו את עצמם כ"לא דתיים".

קשה לדעת כיצד היו ילדים יהודים מתנהגים במחקר זה, אולם לפחות דיווח אחד קודם משנת 2013 - המבוסס על מספר סקרים שנערכו וממצאיהם פורסמו בצורת דו"ח בשם Connected to Give – מצא שאצל יהודים אמריקנים מעורבות דתית מגבירה נדיבות. בדו"ח נמצא כי יהודים אמריקנים הם בעלי סבירות גבוהה יותר מכל קבוצה אמריקנית אחרת לתרום לצדקה – בקרב קבוצה זו היה אחוז גבוה בהרבה של חברי קהילה שתורמים ושסכום התרומה שלהם גבוה משמעותית. נטייה זו לתת גדלה ככל שהמעורבות היהודית גדלה. השתתפות בתפילות, הימצאות בקשרים חברתיים עם יהודים, נישואין לבן זוג יהודי – כל אלה ניבאו רמות גבוהות יותר של נדיבות.

הרעיון שדתיות גורמת לילדים להיות אנוכיים יותר מנוגד גם לכל מה שראיתי בקהילה היהודית שלי עצמי. עבור ילדיי וחבריהם, הנתינה לאחרים היא ערך יהודי בסיסי, ערך המיושם בפועל בחיי היומיום ומלווה אותם גם בבית.

מדי שבוע, לפני שאנו מדליקים את נרות השבת, אנו קודם כל תורמים לצדקה – וילדינו עושים את אותו הדבר. שבועות רבים פתחנו את ביתנו לאנשים – תכופות אנשים זרים לחלוטין – שזקוקים למקום לישון או לארוחה חמה. בבתי ספר יהודיים רבים מתרגלים את ערך החסד, הדורש מתלמידים לקחת על עצמם פרוייקטים של עזרה לאחרים. חסד – המחויבות של כל אחד מאיתנו לתת לאחרים – הוא משהו שמובנה בתוך הדנ"א של המשפחות היהודיות.

לפעמים הדבר בא לידי ביטוי בדרכים מפתיעות. כשהבן שלי פתח את מתנותיו לאחר בר-המצווה שלו וראה שכמה קרובי משפחה נתנו לו צ'קים, השאלה הראשונה שלו הייתה, "למי עליי לתת צדקה?" הוא ראה את בעלי ואותי דנים בהחלטה לאן לתרום חלק מהכנסתנו מדי חודש וכעת הוא השתוקק לעשות את אותו הדבר.

הצבת מודל להתנהגות נדיבה ואכפתית קשורה לעידוד נדיבות בקרב ילדים. במחקר קלאסי מ- 1975, החוקר ג'. פיליפ ראשטון נתן לילדי בית ספר יסודי אסימונים ואמר להם שבאפשרותם לחלק אותם לילדים עניים אם רצונם בכך. אולם המחקר כלל אלמנט משמעותי של השפעת הסביבה: עבור מחצית מהילדים, מי שהנחה אותם בניסוי היה "מורה" שהתנהג באנוכיות, בעוד שהמחצית השנייה של הילדים קיבלה הנחיות ממבוגר שהדגים נדיבות. התוצאות היו מרשימות: הילדים שהיו בקבוצת המורה הנדיב חילקו אסימונים בשיעורים גבוהים הרבה יותר.

אנו מבצעים ניסוי זה מדי יום בבתינו. הדגש היהודי על נתינה – התחשבות ברגשותיהם של אחרים, ההשקעה בנתינה לאחרים – מספק הזדמנויות אינספור לתרגל את שרירי הנדיבות שלנו ולהחדיר ערכים יהודיים חיוניים אלה בילדינו. בהינתן מה שאני רואה בביתי שלי ובקהילות יהודיות נוספות, איני יכולה שלא לתהות לאילו מסקנות היה מגיע המחקר של אוניברסיטת שיקגו אילו היה מתמקד במשפחות יהודיות.

29/11/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub