לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם מוסרי להפיל מטוס חטוף?

האם מוסרי להפיל מטוס חטוף?

האם מותר על פי ההלכה להפיל מטוס שנחטף, תוך גרימת מותם של הנוסעים, לשם הצלת חייהם של אנשים רבים המצויים על הקרקע?

מאת

שאלה:

במקרה שמתקבל מידע אצל גורם מודיעיני מוסמך (למשל על ידי נוסע שהתקשר מטלפון נייד) שמטוס נוסעים נחטף, ושחוטפיו מתכוונים להתרסק אל תוך גורד שחקים מאוכלס, האם מותר על פי ההלכה להפיל את המטוס, תוך גרימת מותם של הנוסעים, לשם הצלת חייהם של האנשים הרבים המצויים בגורד השחקים?

אם נניח שמותר - כיצד אפשר לדעת לבטח שהמטוס החטוף אכן יתרסק? אולי יצליחו הנוסעים להשתלט על החוטפים, או אולי החוטפים יתעשתו ברגע האחרון ויחליטו שלא להתאבד. לכן, כיצד ייתכן להתיר הפלת מטוס בנסיבות שכאלו?

תשובה:

כאשר על פי המידע המודיעיני ברור בוודאות שהמטוס יתרסק על נוסעיו, אזי מוטל עלינו להציל את האנשים הרבים הנוספים הצפויים למות, והשלטונות חייבים להפיל את המטוס.

מקרה דומה נידון על ידי הרמב"ם: קבוצת יהודים נדרשת על ידי השלטונות להסגיר מישהו מסוים מאנשיה, כדי להמיתו. נאמר להם שאם אותו יהודי ששמו ננקב לא יוסגר, יהרגו את כל אנשי הקבוצה. במקרה כזה, קובעת ההלכה שיש להסגיר את אותו יהודי.

הבה ניישם הלכה זו לתרחיש הנדון לעיל. נציין קודם ששיחת טלפון בודדת איננה יכולה להוות עדות מספקת בכדי לעמוד על כוונת החוטפים. אבל אם התרסקו כבר מטוסים אחרים, די בעדות זו של שיחת הטלפון כדי לקבוע שנוסעי המטוס החטוף כבר נועדו למוות. לכן, על פי הפסיקה ההלכתית שהבאנו לעיל, מותר לנו להפיל את המטוס כדי להציל אחרים.

(נציין שהרמב"ם פוסק כי יש חילוק בין המקרה הנ"ל ובין מקרה בו פקידי השלטון לא ציינו בשמו של יהודי מסוים, אלא בקשו להסגיר למיתה אדם כלשהו מחברי הקבוצה. במקרה כזה, אסור לנו להסגיר אף אחד.)

באשר לשאלתך על האפשרות של חרטה ברגע האחרון מצד החוטפים:

התלמוד עוסק בדיני "רודף". למשל, אם אדם שאקדח בידו רודף אחרי אדם אחר חף מפשע, בכוונה ברורה להרגו, פוסק התלמוד שצריך להציל את חיי הנרדף על ידי פגיעה (או על ידי הריגה במקרה הצורך) של הרודף.

אנו יכולים להציג גם כאן את אותה שאלה ששאלת: אולי ישנה הרודף את דעתו לפני שיהרוג את הנרדף. התשובה היא, שאם קיימת סבירות מעבר לכל ספק שהנרדף יומת, די בכך כדי לחייב אותנו לפעול לסיכול כוונת הרודף בכל דרך אפשרית (כמובן שאם הדבר אפשרי, צריך קודם כל לנסות להציל את חיי הנרדף בלי להרוג את הרודף).

ברור שתמיד יכול להתרחש הבלתי צפוי. אבל אין אנו סומכים על הנס ולכן מוטל על השלטונות לעשות הערכת מצב הגיונית של התוצאה הצפויה ביותר לנוכח הנסיבות.

לאור האמור לעיל, הרי שנוסעי טיסה 93 באותו יום מר ונמהר של אסון מגדלי התאומים עשו את המעשה הנכון כאשר קמו נגד המחבלים חוטפי המטוס וגרמו על ידי כך להתרסקות המטוס הרביעי בפנסילבניה.

(מקורות: תלמוד – סנהדרין ע"ג א'; רמב"ם – הלכות יסודי התורה ה:ה).

 

1/6/2003

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-10 דיונים

(10) איתמר, 16/12/2007 14:55

דעת הרמב"ם

יש טעות בכתבה. הרמב"ם פוסק שאסור להסגיר את המבוקש אלא אם כן הוא היה חייב מיתה, וגם אז מדת חסידות שלא להסגירו

(9) כריסטינה, 23/8/2007 06:45

אין דבר שהיהדות לא עוסקת בו אה-מדהים

(8) דניאלה, 25/5/2005 04:20

כמה שהיהדות יפה..

(7) ירון, 5/1/2005 07:05

לא כ"כ אהבתי, פשטנות ושטחיות מטעה..

(6) ראובן, 12/9/2004 10:48

תגובה לחתחול

אין פה דילמה כלל,שהרי יותר מסביר להניח שדין הנוסעים כבר נחרץ ומי שאנו מנסים להציל הם בנוסף האנשים שבבניין או על הקרקע.זה קשה,לא קל ונעים אבל גם ממחיש לרוצחים השולחים את חוטפי המטוס (שבסופו של דבר הם כלי) שהגורם אליו נשלח המטוס לפגוע (מדינה,עיר וכו') לא יהסס לנקוט בכל אמצעי להגנתו,ואולי זה יגרום להם להרהר שוב לקראת הפעם הבאה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub