לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שבויים בדרך לאירופה

שבויים בדרך לאירופה

כמה שווה נשמה טהורה של ילד יהודי? האם אפשר בכלל לתמחר את זה?

מאת

מסתבר שיש שערורייה שקשורה באל-על וכבוד האישה, שעליה לא תקראו בשום מקום. שימו לב לתלונה הבאה ששלח לי השבוע קורא: "שלום ידידיה. ביום שישי, 25 במאי, טסנו בטיסת בוקר של אל-על מנתב"ג לפרנקפורט (טיסה מספר . (357-LY נסענו לביקור קרובים. אשתי, אני וחמשת ילדינו: שתי בנות בגיל 17 ו‐16, בן בגיל 9 ותאומות בנות 7. הטיסה המריאה בשעה שש בבוקר והכול הלך למישרין. בניגוד לחברות תעופה אחרות שבהן טסנו לאחרונה, שמהפכת הלואו-קוסט הפכה אותן ליעילות וענייניות מדי, על גבול המנוכר, דווקא צוות הדיילים שלנו באל-על השתדל לתת שירות אישי, חם ומחויך. וזה תמיד מרגיש כיף ושלנו וציוני לטוס באל-על. הכי בבית בעולם.

"אנחנו משפחה דתית מאזור השרון. אשתי ואני חוזרים בתשובה, והילדים שלנו גדלים בלי טלוויזיה ובלי סמארטפונים. אנחנו ממש לא קיצוניים: אני עורך דין, אנחנו חיים בעיר חילונית, טיילנו בעולם עם הילדים וחשפנו אותם לתרבות ואומנות במידה מסוימת. הבנות שלי דתיות אבל מכירות שירים של קולדפליי, באך ובוב מארלי. לבן שלי יש פאות זהובות ויפות, והוא אוהב לגלוש גלים ולצאת להפלגות. אבל לצד עושר חוויתי וחשיפה לתכנים תרבותיים, הילדים התחנכו לחוות את החיים בצורה צנועה ותמימה, המושתתת על ערכי היהדות הבסיסיים.

"ובחזרה לטיסה: ככל הנראה, כחלק ממהפכת הלואו קוסט הנ"ל ועם הניסיון לצמצם את כלל העלויות, נעלמו בחלק מהמטוסים המסכים האישיים ונראה שחזרנו בזמן לשנות ה-80. מסכי טלוויזיה משותפים מותקנים מעל לכל שלוש שורות מושבים לכל אורך המטוס, ומקרינים לכולם את אותם סרטים וסדרות. אין בחירה. בשלב כלשהו, סביב השעה שמונה בבוקר, הוקרנה במטוס תוכנית. כל הילדים, מגיל 7 עד 17 , חיברו את האוזניות וחיכו שזה יתחיל. ואז זה הגיע. אז התחיל הסרט, תרתי משמע".

מסתבר שהתוכנית שהוקרנה ליושבי המטוס עסקה ביחסים שבינו לבינה. וכאן הוא מפרט ומפרט, ואני מצנזר ומצנזר. מילים בוטות מאוד, בדיחות גסות מאוד, אבל לא מסוג הגיחי-גיחי. בואו נגיד שנראה לי שסומק יעלה בלחיו של מנכ"ל אל-על אם יקרא את התמליל.

"זה פשוט לא נגמר", הוא משחזר, "שמונה בבוקר, מטוס מלא במאות מבוגרים וילדים, משפחות וזקנים, דתיים וחילוניים, יהודים וגויים. וככה זה ממשיך, ישר לפנים. זול. מביך. לא מצחיק. בטעם רע. לא קשור לכלום".

גם אחרי שהוא ביקש מהילדים להוציא את האוזניות, הם נשארו תקועים עם התמונה הגדולה ועם הכתוביות בעברית. אי אפשר היה להימלט. וכך זה נמשך. עוד מילה שמעולם לא רצה שישמעו, עוד מושג מתחום שקיווה שלעולם לא ייחשפו אליו.

"חוסר אונים ומבוכה אדירה תקפו אותי. קהל שבוי. יש דבר כזה. אבל הפעם השבוי זה אני והמשפחה שלי. הילדים שלי היו חייבים, מוכרחים, לשבת יחד איתי מול משהו שהכי מנוגד לערכים ולתמימות שלהם. "

עליתי למטוס עם שתי מתבגרות שגדלו בחברה שבה מאמינים שהאישה היא קדושה וחשובה. שהיא לא חפץ. הן באמת מאמינות שאהוב ליבן המיועד להן מששת ימי בראשית יגיע להקים איתן משפחה (כן, יש דבר כזה: משפחה), ואחרי בדיחה ועוד בדיחה שמנסות למחוק את התום הזה בעוצמה ובמהירות, מי יודע איך הם ירדו מהמטוס. כי אין בכלל ערך בכל זה, אף אחד לא מאמין בזה, אף אחד לא חי ככה. אתן חיות בסרט, ילדות טהורות. בעולם הזה כולם חיות, כולם בוגדניים, כולם שפלים, הכול גס וחיצוני ומחפיץ. הנה, מאות אנשים שנראים נורמטיביים יושבים מול הדבר הזה ואפילו צוחקים".

"לא ידעתי איפה לקבור את עצמי", הוא מסיים, "הלכתי לדיילת שהלכה לקרוא לדיילת הראשית. 'אתם צודקים', היא אמרה, 'זה ממש לא מתאים. אבל אני לא יכולה לעצור את זה. יש נוסעים שמסתכלים. אי אפשר כרגע לעשות כלום. הייתם צריכים לבקש מקום ללא וידאו' (אין דבר כזה. אחר כך בדקתי). 'אני אדווח על זה', הוסיפה, 'זו בהחלט טעות שלנו'. "ואחר כך ידברו איתנו על מעמד האישה בעולם הדתי, אתה מבין? הרי מה שראיתי פוגע במעמד האישה (ואגב, גם הגבר) הרבה יותר מאיזה אידיוט שצעק משהו על מישהי. שם מדובר באחד, כאן זו תרבות ההמונים, בלי בושה.

"אם בטיסה היתה בחירה, אז מילא. אני אישית בחרתי מזמן להעיף את זה מהחיים שלי. לא קורא עיתונים ומימיי לא ראיתי פרק של האח הגדול או הישרדות ודומיהם. מנסה לשמור את התודעה שלי נקייה. אבל כאן – כך עושים כולם. יחד עם היופלה בארוחת הבוקר חייבים לקבל גם מנה של לכלוך מהסוג הירוד ביותר.

"בעולם המקצועי שלי, שהוא עולם עסקים משפטי וקר, על טעויות משלמים. הרי אני לא ההורה היחיד שנתקל במצב כזה. כעורך דין אני יכול לדרוש מאל-על פיצוי, וגם להפוך את כל השיח הזה לציבורי. צריך לדבר על זה. אבל אני לא יודע מה גובה הפיצוי. כמה שווה נשמה טהורה של ילד יהודי, שבדרך לביקור דודים שלו באירופה נאלץ לצפות בכפייה בתוכן זול ובוטה? אפשר בכלל לתמחר את זה?".

אריה פרנקל, דובר אל-על למגזר הדתי, מסר בתגובה: "מדובר בסדרה מאוד פופולארית המוקרנת בד״כ בערוץ קשת 12 וזוכה להצלחה גדולה בקרב ציבור הנוסעים. בפרק המדובר השפה היתה בוטה במיוחד. הפרק הוסר ממערכת התוכן של אל-על והועברה הערה לשידורי קשת. לקראת חופשת הקיץ עת הטיסות עמוסות במשפחות וילדים, התוכן הותאם לקהל הרחב תוך הקפדה על תוכן נאות למשפחות וילדים".

מתוך הטור השבועי ב"בשבע"

8/7/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-2 דיונים

(2) חיה ב, 29/7/2018 13:03

שותפה לצער

אני ומשפחתי טסנו למשך 5 שבועות ואותו סרט וסידרה הופיעו על מסכי אלעל בפני כל הקהל ללא יכולת צינזור ובקשת הפסקת ההקרנה.. עדיין בתאריך 25/7/18 הדבר חזר על עצמו. שותפה לכאב חיה ב.

(1) יונית, 11/7/2018 21:49

אולי הגיע הזמן לטיפה קיצוניות....

הקורא ששלח לידידיה מאיר את הסיפור הזה (אני מודה: נשמע ממש סיוט!!! ולא היה להם לאן לברוח!!! אני הייתי משתגעת אם היה קורה לי כזה דבר) נשמע אדם מקסים. כמו שהוא מתאר: "הילדים התחנכו לחוות את החיים בצורה צנועה ותמימה, המושתתת על ערכי היהדות הבסיסיים." ומצד שני "אנחנו ממש לא קיצוניים: אני עורך דין, אנחנו חיים בעיר חילונית, טיילנו בעולם עם הילדים וחשפנו אותם לתרבות ואומנות במידה מסוימת. הבנות שלי דתיות אבל מכירות שירים של קולדפליי, באך ובוב מארלי." אז הכל נהדר, אדוני, אבל אולי הסיפור הזה אמור לעורר אותך לטיפ-טיפונת קיצוניות - לא הרבה שמעו על זה, אבל יציאה מארץ ישראל היא לא דבר פשוט מבחינה הלכתית ומבחינה רעיונית-רוחנית. אולי ביקור קרובים באירופה הוא לא דבר כל כך תמים כמו שאתה מציג את זה, עובדה שקרה לכם מה שקרה. כדאי לבדוק את הנושא בספרי ההלכה והמחשבה שלנו. אמנם זה ממש לא מקובל, אבל אם אתם חיים בלי סמארטפון, אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ולעוד לקומץ מטורפים כמוני, שחיים בלי נסיעות לחו"ל! "הכי בבית בעולם" זה כאן, לא צריך לעלות על מטוס של אל על בשביל זה. כי אין לנו ארץ אחרת!

דוד, 12/7/2018 22:11

למה להוציא דברים מהקשרם

זה ממש לא מעניינינו למה הוא יצא מהארץ, ובכלל מי אמר שהרב שלו לא התיר לו?! נקודה למחשבה.
אני ממש מזדהה עם שולח הסיפור, שאגב כתוב בצורה יפה ברורה ואפילו צנועה. כל הכבוד.
אנוכי הקטן, גר באירופה וטס די הרבה עם בני משפחתי, ורק בגלל הסרטים אותם מראים בטיסות של אל-על אני בוחר לא לטוס אתם.
אני לא זוכר מתי הייתה הטיסה אחרונה שלי אתם. וכשאני אומר שאני לא טס אתם, הכוונה לא לבד ובוודאי לא עם המשפחה.
לא מצאתי עוד חברת תעופה -ואני טס בכל מיני חברות- עם סרטי תועבה כאלו. עצוב מאד, אך זו היא המציאות.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub