לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




עוברים למצב טיסה

עוברים למצב טיסה

מצבים שכדאי להעביר בהם את הנייד ל'מצב טיסה', אפילו שהם לא קשורים למטוס.

מאת

 "מצב טיסה" זה אפשרות להפוך את הטלפון הנייד למצב שבו אפשר להשתמש בו, אך הוא לא מקבל שיחות או הודעות. ניתוק מלא מהרשת הסלולרית או מווי-פיי. זה נקרא מצב טיסה כי בטיסות, במיוחד בהמראות בנחיתות, זה עלול לשבש לטייס את המערכות. אפשר פשוט לכבות את המכשיר, אבל אז - אי אפשר להשתמש בו כלל: לשמוע מוזיקה, לצפות במדיה וכו', וזה גם קשה פסיכולוגית ולוקח כמה שניות (בכיבוי ובהדלקה).

 זה קל ולא מחייב, במהירות ניתן להחזיר אותו למצב רגיל, וזה מנטרל את התקשורת שבו בעת הצורך.

חשבתי על 4 מצבים נוספים (חוץ מזמן הטיסה, כמובן) שעבורם המצב הזה הוא נחוץ לא פחות. אמנם - אפשר תמיד לכבות את הטלפון. מצב טיסה יכול להיות פתרון קל וזמין לצאת מהעולם הוירטואלי שכולנו כל כך מכורים אליו. ולחיות. ליצור מובלעת של חיים אמיתיים. אז הנה הצעת הגשה: 

1. זמני איכות עם הילדים.
נתחיל עם ילדים בגיל הרך. משרד התחבורה ממליץ היום לשים את הטלפון ליד הילד בזמן נהיגה כדי שלא נשכח את הילד ברכב. אנו חיים בעולם מטורף. זה לא שאנחנו אוהבים את הטלפון יותר מילדינו. אלא שאנחנו לא יכולים רגע בלעדיו. וכל זמזום או צפצוף מסיט את הקשב מהמציאות של הרגע, במקרה זה, מהילד. זה מסוכן. זה לא מכבד. והילד לומד וקולט הרבה יותר ממה שנדמה לנו. ולומד שיעור חשוב בסדר עדיפויות.

בגיל בוגר יותר זה הופך קריטי פי כמה. אתה יכול לומר לילד כמה אתה אוהב ומעריך אותו וכמה אתה מייקר את הזמן שלכם ביחד. ואתה יכול פשוט להשתיק את הנייד. זה בעצם אותו דבר. ואי השתקת הנייד - כמוה כמסר הפוך. כל הסחת דעת מלמדת את הילד שהוא לא מקום ראשון. וכיון שכל זמזום מסקרן. ורגעים עם ילדים מחייבים סבלנות. הפיתוי מדי גדול. מצב טיסה מונע כל זמזום. ואז, הקשר עם הילד מקבל סיכוי להמריא לו. כמה חיוני.

חינוך הילד מחייב השקעה מתמדת. אי אפשר לחנך בשלט רחוק. אנחנו חיים בדור של אינסטנט. אך אם מנסים ליצור תשתית של סמכות, חברות וגם של הערכה, אז אין ברירה. צריך באמת להיות שם. 100 אחוז קשב. בלי הסחות סלולריות. נקודה.

2. זמני איכות רומנטיים זוגיים.
כאשר אברהם אבינו פגש את שלושת המלאכים, שם באהל. כשהוא בן 99 ושרה בת 90. המלאכים הרגישו צורך לשאול אותו "איה שרה אשתך"? שאלה זו- מטרתה היתה לחזק אצלו את החיבה לאשתו.

בין אברהם ושרה לא היו בעיות שלום בית. היתה שם אהבה אמיתית עזה. אבל מי ששומע כאן את הלקח מבין שזוגיות מחייבת השקעה. בלי טיפוח ומאמץ, עלול לקרות דבר לא נעים. השיגרה מתישה ושוחקת, הילדים ועול הפרנסה מחריבים את הרומנטיקה. ככה זה.

אנחנו לא מצליחים לתת אולי את כל הזמן הדרוש לטיפוח הזוגיות. אני מניח שרוב הקוראים (כמוני), לא מצליחים לפנות בתדירות חופשות קבועות אינטימיות זה עם זו, ימי חופש שמוקדשים רק אחד לשני. אבל דבר אחד כן בידינו: כשכבר כן מצליחים להיות ביחד, לפחות אז להיות באמת ביחד. בלי הסחות.

אז נכון. על כל זמזום יש תרוץ. לפעמים תרוץ טוב. זה דחוף. אני מחכה לתשובה. רק הערב. ובדרך כלל יש מידה מסוימת של סלחנות מצד האשה, שמסוכנת כיון שעלולה לגרום לזמן האיכות היקר הזה להתפספס. כי הלב לא שם. אין ישוב דעת לתת את הלב. לראות. להקשיב. להכיל.

יש פתרון. מצב הטיסה של הטלפון משדר מסר מוצלח שמאפשר לדברים נכונים לצמוח ולהתפתח. להטיס את ההסחות. לתת לזוגיות יכולת להמריא.

3. בתפילה.
יש זמן קצוב בכל יום שבו אנו זוכים לדבר עם בורא העולם. זה נועד עבורנו. לזכור את התכלית. להוריד שפע ואור אלוקי. אבל כולנו יודעים עד כמה קל להיות מנותק...כל כך קשה להסיח דעת מרעשי הרקע הפנימיים הרבים שמשגעים אותנו. כל כך קל להיות בזמן הזה על טייס אוטומטי. הפה זז, טכנית נשמעים אפילו קולות, אבל הלב אינו שותף. זו בעיה עתיקה שהאנושות תמיד נסתה להתמודד איתה. אבל בעידן הניידים הבעיה חמורה הרבה יותר. יש לנו חרדה שנפסיד מידע והיא גורמת לנו להציץ בכל "בזזז" או "טינג" כאילו הוא טומן בחובו ידע חשוב וקריטי. זה גורם לפגיעה באיכות החויה הרוחנית שאליה נוכל להגיע.

4. תלמוד תורה
הזמן האחרון בו רצינו להציע להעביר את הטלפון למצב טיסה הוא: בזמן הלימוד.

יש פתגם שאומר שאם בבית המדרש הטלפון עובד, אז מה הפלא אם אין לנו קליטה...לדעתי זה משפט פשטני אבל מדוייק להפליא.

לימוד התורה מחייב עמל וריכוז. התורה איננה רק ידיעות שצריך לשנן אלא דעת אלוקית שאנו מנסים לקנות דרך הבנה חדה. בית מדרש חי.

על כמה מרבותינו נאמר שבזמן הלימוד , כל עוף שפרח מעליהם היה נשרף מרוב קדושה. אצלנו זה הפוך. כל עוף וזבוב שורף את הלימוד. כמובן שבדור מרובה הפרעות קשב וריכוז היכולת מוגבלת בהגדרה, וההפסד כמעט מוכרח. ובכל זאת. יש נצנוצי הבנה וחיבור. אבל חייבים להתמיד. להתרכז ולשקוע בלימוד. בלי אויבים שמקרקעים כל הזדמנות להתעמקות.

האותיות הקטנות - הסתייגות חשובה
מאמר זה אינו פונה למי שאשתו נמצאת בסוף החודש התשיעי להריונה או לכוננים פעילים של שירותי ההצלה. יש אנשים שצריכים להיות קשובים וזמינים 24/7. 

רציתי להחריג גם את ראש הממשלה. אבל בהשגחה פרטית מופלאה הגיע לידי וידאו קצר שבו ראש הממשלה אומר, רגע לפני צילום הודעה לתקשורת, שאנשי הסמארטפונים הם "עבדים" ומצהיר על עצמו שהוא בן חורין בזכות חוסר שיעבודו למכשירים וגאדג'טים. באמת. הנה הסרטון:

אבל יתר האנשים רק מדמים שהם צריכים להיות זמינים. הם יודעים בתוך תוכם שזה דמיון. יש לי חידוש. אפשר להרגיל את העולם כולו שיש מובלעות וזמנים בהם אנחנו לא זמינים. לא יקרה כלום. זה קשה פסיכולוגית בהתחלה. 

אבל אסור למהר להתיאש מעצמנו.  זה אפשרי!

אסור להשלים עם הגדרת ראש הממשלה, שאנו עבדים למכשירים שלנו. לזמנים קצובים נוכל גם אנו להיות בני חורין, ולזכות בכך לכל המעלות הנפלאות של בן חורין. ואמרו אמן.

29/10/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שלומי נ., 8/11/2016 12:37

יש עוד שני מצבים סופר - חשובים: זמן נהיגה ולפני השינה!

1) זמן נהיגה. מציל חיים ומציל מקנסות. חד משמעית 2) לפני השינה. לא להטעין את הטלפון ליד המיטה. אם מטעינים בלילה את הטלפון רחוק, אז זה גם מציל מקרינה וגם חוסך עשרות שעות שינה מצטברות בחודש, בכך שלא מתפתים "לבדוק משהו קטן" אלא באמת הולכים לישון. בדוק ומנוסה

(3) דוד, 1/11/2016 10:09

אהבתי. מדויק, מעשי וברור. תודה רבה!

(2) חיים דברת, 31/10/2016 13:33

במצב טיסה

מסכים ומחזק את הדברים עוד חודש לפני ראש השנה החלטתי לא להגיע לבית כנסת או לשיעור בדף היומי עם הנייד.

(1) רבקי, 31/10/2016 11:12

מעולה ונכון.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub