רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

הפוקימון שמצאתי על היאכטה של איינשטיין

כ״ד באב ה׳תשע״ו כ״ד באב ה׳תשע״ו 28/08/2016 | מאת אהרן קרביץ

יתכן שאנשים לא אוהבים לחשוב. אולי אפילו מפחדים פחד מוות מהשנייה הזאת שיהיו לבד עם עצמם... עבור זה נועדו מרבדי המציאות ומסיחי הדעת למיניהם.

אני מודה ומתוודה, היסטרית ה"פוקימון גו" תפסה אותי לא מוכן. נכון, השנים האחרונות גרמו לי לעקוב בסקרנות רבה אחר הקדמה הטכנולוגית מחד וההתנהגות האנושית מאידך, אבל משחק הפוקימון, שכבר גרם לנזקים לא פשוטים, לפציעות ואף לסכנת חיים, הפתיע אותי לחלוטין.

פוקימון היווה הדמות שגרמה לצעירים ולמבוגרים לנטוש את העסקים הפרטיים שלהם, את חיי המשפחה והחברה, ואפילו את המרחב הווירטואלי, לטובת המציאות. הרבודה כמובן. מסתבר שיש משהו מאוד קוסם לאנשים באזור 'תת-המציאות', המקבילה הנעימה והסימפטית של ההווה הנוקשה והתובעני.

אז מדוע כל כך הופתעתי מההיסטריה החדשנית ה'קולית' הזאת?

לשם התחלה , הנה תרגיל מחשבתי: נניח וניקח את השחקנים בפוקימון, מכל סוגים והמגזרים, ונציב אותם מול מבחן היגיון ונשאל אותם לו היינו מעניקים להם באופן חד פעמי מתנה של 30 דקות, מה הם היו עושים בהן?

אני מניח שהמשכילים מביניהם היו מעדיפים בודאי להיחשף לעוד מחקר חדש.  אנשי עסקים היו מנצלים את ה'טיים איז מאני' הזה כדי לסגור עוד עסקה. אתלטיקאים היו עטים על הזדמנות לזכות בעוד חצי שעת אימון. אני בטוח שאף אחד לא היה עונה שהוא היה מנצל את הזמן הזה למשחק חסר תוחלת. אלא שכל זה יפה בתאוריה. המציאות היא קצת יותר מורכבת. והמציאות הלא כל כך רבודה היא, שאנשים לא במיוחד אוהבים את המציאות. הם לא אוהבים לעבוד, הם לא אוהבים לשטוף כלים, הם לא אוהבים לעשות כושר והכי מפחיד: הם לא אוהבים לחשוב.

אוניברסיטת אריאל פרסמה לפני מספר זמן מה סקר מקיף על הרגלי הגלישה של הצעירים בישראל. מסתבר ש-46% מהגולשים, כמעט כל אדם שני, מבלה בחברת האייפון שלו, לא פחות משש שעות ביממה (!) כאשר הממוצע הכללי עומד על שלוש שעות וחצי. וזה חוץ מזמני שינה, מקלחת, ורכיבה על אופניים (החשמליות כמובן) ...

מה אפשר לעשות בשש שעות ביום? בני הנוער הישראלים שזכו לא מכבר בשש מדליות בינלאומיות באולימפיאדת המתמטיקה לנוער בהונג קונג או בני גילם שמשתתפים בתחרות "לווין נולד" של סוכנות החלל הישראלית היו יכולים בוודאי להשתפר באיכות ובמיומנויות החשיבה שלהם. אחרים היו יכולים להיות באותו הזמן על המגרש ולהתאמן. (שרירי האגודלים הם היחידים שמתאמנים בזמן גלישה בסמארטפון...)

נראה שבתחרות בין מדליית מתמטיקה או לוויין נולד מול הפוקימון, אתם כבר יודעים לבד מי ינצח... ושימו לב לעוד נתון: בני נוער יכולים להרויח בשש שעות יומיות כמעט 3,000 ₪ מידי חודש (מבוגר יכול הרבה יותר) או במילים אחרות, כל נער ישראלי שני משלם מדי חודש 3,000 ₪ רק למען התענוג המפוקפק שבשליחת הודעות וואטסאפ ושיטוט בסנאפצ'אט.

משחק המחשב העתיק "פאקמן" ששוחזר על ידי גוגל ב-2010 משך את הגולשים רק 36 שניות יותר מהממוצע. בסך הכל היו אלו 48 מיליון שעות שעלו למשק האמריקני למעלה מ-120 מליון דולר.

האם אנחנו יודעים לנצל את השקט כדי לחשוב? על עצמינו, על האתגרים שעומדים בפנינו, על הילדים, על היחס לבן או בת הזוג, על דילמה בעסק?

אחד הסיפורים היותר מרתקים על פרופ' איינשטיין הוא על מתנה נחמדה שקיבל ליום הולדתו ה-50:  יאכטה. הוא לא השתמש בה למטרות תענוגות, אלא ניצל אותה כדי להפליג באגם, למקום שבו השקט שורר ואין כלל הסח דעת, שם הגה את רעיונותיו הגדולים ששינו את פני המדע והאנושות. האם גם אנחנו יודעים לנצל את השקט כדי לחשוב? כן, פשוט לחשוב. על עצמינו, על האתגרים שעומדים בפנינו, על הילדים, על היחס לבן או בת הזוג, על דילמה בעסק או על אלף ואחת בעיות לא פתורות בעולם?

הזמן הוא משאב יקר מאין כמוהו. ככל הנראה היקר ביותר. המשואה החדשה שאיינשטיין ניסח מבלי משים על היאכטה שלו היא: תוצאה = זמן / מחשבה.

עד לפני זמן לא רב  היה לי נוח לחשוב שאנשים משוטטים במדיות החברתיות פשוט כי זה נח ויעיל לתקשר עם מספר רב של אנשים כמעט או ממש בו זמנית, וגם כי כיף להם לדבר ושישמעו אותם (ובעיקר שיעשו להם "לייק") גם זה צורך אנושי מובהק, וגם עליו צריך לדבר. אבל הפוקימון גו לא מספק אפילו את הפרט האלמנטרי הזה. הדבר היחיד שהפוקימונים הקטנים מספקים לשחקנים שלהם הוא וואקום. בועה. התנתקות מהמציאות או בעצם "ריבוד" שלה.

בכל רגע נתון המוח שלנו עובד וחושב .האדם מעדיף לברוח ממנו ולנטרל את המוח במקום להתמודד.

המציאות היא תובענית והיא דורשת. היא מאלצת את האדם לחשוב, לקחת אחריות, לפעול, לבצע ולהגיע לתוצאות. לעומתה העצלות החומרית, הפיזית שטבועה בנו שואבת אותנו למטה. היא מעדיפה שלא נעשה כלום. בכל רגע נתון המוח שלנו עובד וחושב, את המחשבה אי אפשר לעצור לשנייה אחת. הוא מעדיף לברוח ממנו  ולנטרל את המוח במקום להתמודד. כאלו אנחנו, אנשים. לכן יש כאלו המתמכרים לאלכוהול, לסמים, או אפילו למדיה חברתית, לסרטים וטלוויזיה. או בקיצור: לכל דבר שלוקח המון זמן ומביא אפס תועלת. כי כשאדם לא עושה שום דבר, הוא אוטומטית נאלץ לחשוב. ולחשוב זה מה שמפחיד את כולנו. זה קשה, מאמץ ודורש לקיחת אחריות. לכן החברה המודרנית לא משאירה אותנו שנייה אחת שבה נאלץ לחשוב לבד, חס וחלילה. כולנו חיים במרחב הצר שבין רדיו מסך, תקשורת חברתית ועוד מאה ואחת הסחות דעת בשנייה. 

אמנם, יש בינינו כאלו שלא מבזבזים חיים שלמים עבור צעצועיהם של סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג ופוקימון. אלו שמתכננים לוויינים, זוכי פרסים במתמטיקה או משתתפי המשחקים האולימפיים, הם לא בהכרח יותר מחוננים מאחרים, הם פשוט ממקסמים את המשאבים שיש להם.

וכפי שממליץ רבי חנניה בן חכינאי (מתלמידיו של רבי עקיבא) במסכות אבות: "הנעור בלילה והמהלך יחידי בדרך ומפנה ליבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו". בעיניו של התנא, זמן האיכות הגדול ביותר של האדם הוא דווקא בלילה כשהוא הולך בדרך. כשאף אחד לא מפריע לו הוא יכול לנצל את הזמן לחשיבה, התבוננות, תכנון או אפילו חשבון נפש. להרוג את הזמן - זה להרוג את החיים.

לעומת זאת, היכולת לנצל את מרווחי הזמן הפנוי שיש לנו היא המפתח לחיים איכותיים וממומשים, וממילא מאושרים באמת. 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן