לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




באיזו זכות אנחנו כאן?

באיזו זכות אנחנו כאן?

מדינת ישראל היא פיצוי על השואה או מתנה משמים?

מאת

פעם, כשעברתי במקום המשקיף על הר הבית, שמעתי מדריך ערבי מסביר לקבוצת תיירים אירופאית ש"היהודים טוענים ששני בתי המקדש שלהם עמדו במקום הזה, אבל לא נמצאו לכך כל ראיות היסטוריות או ארכיאולוגיות".

מובן שהמדריך הערבי (כמו מדיניותם הרשמית של מצרים ומדינות ערב השונות) שיקר. אינספור הוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות מעידות על השלטון היהודי-ישראלי בארץ ישראל משנת 1200 לפנה"ס עד לגלות רומי בשנת 70 לסה"נ (עם הפסקה בת 70 שנה בזמן גלות בבל). אפילו לאחר שהרומאים גירשו בכוח את רוב תושביה היהודיים של ישראל, עדיין נותרה אוכלוסיה יהודית משמעותית בצפון הארץ, עד לכיבוש הערבי במאה השביעית. רק בערות עיקשת יכולה להכחיש את מהימנות שייכותה ההיסטורית של ארץ ישראל לעם ישראל.

בנאומו מעורר המחלוקת של נשיא ארה"ב בקהיר, נוצר רושם שהעולם היהודי צריך לשמוח מדחייתו החד משמעית של הכחשת השואה הנפוצה בעולם הערבי: "שישה מיליון יהודים נהרגו – יותר מכל אוכלוסיית ישראל היום. הכחשת העובדה הזאת נטולת בסיס, נובעת מבורות ונתעבת."

כפי שכמעט כל הפרשנים בערוצי התקשורת השונים הדגישו, העובדה שהנשיא אובמה הזכיר את השואה בלי להזכיר את "הזכויות הדתיות וההיסטוריות היהודיות" על ארץ ישראל, מעידה שהוא 'בלע' את העלילה הערבית שטוענת שכל מציאותם של יהודים במזרח התיכון אינה אלא תולדה של רגשות אשמה אירופאים על השואה שגרמו להם להעביר ליהודים את ארצם של הערבים הפלסטינים, וכפי מנהגם של האימפריאליסטים האירופאים, הם העניקו ליהודים פיסת אדמה שלא הייתה להם זכות לתת, משום שהיא לא הייתה שלהם אלא של המוסלמים.

אם המוסלמים יכולים לטעון שהשואה מעולם לא הייתה (יו"ר הראשות הפלסטינית אבו מאזן כתב את עבודת הדוקטוראט שלו על הכחשת השואה), קל לשער עד כמה הם מתעקשים שמעולם לא היו כאן אלף שנות שלטון ישראלי-יהודי בעבר.

יהודי אינו יכול ליהנות מכמה עוגיות, בלי להודות לאלוקים על ארץ ישראל ולבקש לשוב אליה

למרות הגַלויות שנכפו על עם ישראל, מעולם לא ויתרנו על הארץ (שהרומאים שינו את שמה ל"פלשתינה" על שם הפלשתים, אויביהם הקדומים של היהודים, כאחד מאמצעי הענישה על מרד היהודים). ההיפך הוא הנכון. בכל יום, שלוש פעמים, במשך 2,000 השנים האחרונות, אנחנו מתפללים "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו", ו"תשכון בירושלים עירך כאשר דיברת ... ובנה אותה בנין עולם במהרה." לא משנה אם אנחנו סועדים בלונדון, פריז או ניו-יורק, בכל מקרה אנחנו מסיימים תמיד את הארוחה בברכת המזון, ובה אומרים בין השאר, "נודה לך ד' אלוקינו, על שהנחלת לאבותינו, ארץ חמדה טובה ורחבה", ו"ובנה ירושלים עיר הקודש, במהרה בימינו". יהודים אינם יכולים ליהנות מכמה עוגיות, בלי להודות לאלוקים על ארץ ישראל ולבקש לשוב אליה. וכמובן בל נשכח את ליל הסדר שמסתיים בלשנה הבאה בירושלים!

כל טענת הבעלות המוסלמית על ארץ ישראל מתבססת על כך שהם גרו בה מאז הכיבוש הערבי בשנת 634, דרך רצף כיבושים צבאיים ערביים (סורי, מצרי, ממלוכי ותורכי עותומאני) עד לכיבוש הבריטי ב-1917 (להוציא מאה שנות שלטון צלבני). אבל היהודים, תחת הנהגתו של יהושע, החלו בכיבוש הארץ בשנת 1272 לפנה"ס, כ-1900 שנים לפני שהאסלאם בכלל נולד. וכשהערבים בשנת 2009 מנסים להפקיע את זכות היהודים על הארץ בטענה ש"אנחנו היינו כאן קודם" (כלומר לפני שיבת היהודים המאסיבית במאה ה-20), זה פשוט מגוחך, משום שללא כל ספק אנו יודעים שמבחינה היסטורית אנחנו, היהודים, "היינו כאן קודם".

זכותנו הדתית על הארץ

ובאשר לזכות היהודית הדתית על הארץ, הדבר ברור ופשוט: ה' העניק את ארץ ישראל לצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב, הבטחה עליה חזר פעמים רבות בתורה. ומכיוון שאלוקים ברא את העולם, הוא יכול לתת כל חלק ממנו למי שהוא רוצה.

למעשה, כך בדיוק פותח רש"י את פירושו לתורה. רש"י חי בצרפת במאה ה-11, אלף שנים אחרי שהיהודים איבדו את ריבונותם על הארץ. רש"י מעלה קושיה ושואל, מדוע התורה, שהיא ספר של חוקים והלכות, מתחילה בסיפור בריאת העולם, האם היא לא הייתה אמורה להתחיל במצווה הראשונה? והוא משיב על קושייתו ומסביר שהתורה נפתחת בתיאור הבריאה רק כדי לחזק את טענתו של עם ישראל על ארץ ישראל. וכך הוא כותב: " שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים [גזלנים] אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים [עמי כנען], הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו".

זהו ליבה של הטענה היהודית על ארץ ישראל. ומשום כך, הגישה הפוסט-ציונית שהשליכה מאחורי גווה את המסורת היהודית, מסתבכת עם הזכות היהודית על ישראל.

האמת המוחלטת היא שארץ ישראל שייכת לעם ישראל משום שאלוקים נתן לנו אותה. את זה יודע כל יהודי מאמין.

לא מפלט מאנטישמיות

אילו השאיפה למולדת יהודית הייתה נובעת מהצורך להימלט מהאנטישמיות האירופאית, כפי שטוענים הערבים, אז אחת האפיזודות המוזרות ביותר בהיסטוריה הציונית הייתה מסתיימת בצורה שונה לגמרי.

אילו השאיפה למולדת יהודית הייתה נובעת מהצורך להימלט מהאנטישמיות האירופית, אז הצעת אוגנדה הייתה מתקבלת כפיתרון מצוין

תיאודור הרצל, אשר ייסד את התנועה הציונית-פוליטית ב-1897, היה יהודי מתבולל. הוא הבין ששום מידה של התבוללות לא תשכך את האנטישמיות האירופית, והתחיל לפעול בנחישות על הקמת בית לאומי ליהודים. לאחר שהסולטאן התורכי ששלט בפלסטינה דחה אותו, וכך גם הקיסר הגרמני בן בריתם של התורכים, הרצל פנה לבריטניה. ובמרץ, 1903, ממשלת בריטניה הציעה לו ברוחב לב את אוגנדה.

בתחילה, הרצל דחה את רעיון אוגנדה, אולם זמן קצר אחר כך, בפסחא 1903, נוצרי קישינב-רוסיה ערכו את הפוגרום הראשון במאה ה-20. התוקפים השליכו ילדים מחלונות הקומות העליונות, עקרו את עיני קרבנותיהם ונעצו מסמרים בראשיהם. במשך יומיים משטרת הצאר העלימה עין והניחה לפרעות להימשך. רק ביום השלישי, הורתה הממשלה בסט פטרבורג לעצור את הטבח.

העולם היהודי זועזע עמוקות. הרצל, שהאמין שפוגרום קישינב הוא רק התחלה להתפרצויות אנטישמיות חמורות עוד יותר, החליט לקבל את הצעת אוגנדה כבית לאומי יהודי ומפלט מהאנטישמיות. בקונגרס הציוני השישי, באוגוסט 1903, הרצל קם ואמר:

"... אולם אין אני מסופק בדבר, כי הקונגרס, כבא-כחו של המון-העם היהודי, יקבל גם את ההצעה החדשה בתודה הכי חמה. ההצעה אומרת לייסד באפריקה המזרחית [אוגנדה] מושב יהודי עומד ברשות עצמו..."

סלומה לויט, ציר צעיר בקונגרס, תיאר את מה שהתרחש אחר כך:

"כאשר הוא שב למושבו, הורגש באולם מתח עז, אולם דממה מוחלטת. לא נשמע קול. ואז, לפתע, כאילו כל האולם התעורר לחיים. חלק מהאנשים התחילו לצעוק, "לא רוצים! לא רוצים!"

...[הרצל] לא הבין מה קרה. הוא לא הבין זאת כלל. הוא פשוט לא יכול היה לעכל כיצד יתכן שמציעים מדינה שלמה לעם אומלל, מוכה פוגרומים ושלול כל זכויות והגנה, והוא אומר, "לא!" הציונים הרוסיים התחילו להסביר: "אנחנו לא רוצים רק מדינה! אנחנו רוצים לחזור למולדת אבותינו..."

הרצל היה המום לגמרי כשהנציגים מקישינב, ניצולי הפוגרום, בחרו לוותר על מחסה אוגנדה, משום שלא היו מעוניינים בשום מקום חוץ מארץ ישראל.

צירים אלה לא היו דתיים, אלא שכמיהתם ההיסטורית של היהודים לשוב לציון בערה בנשמותיהם. כפי שמקס נורוק, יהודי בריטי ששימש כמ"מ מושל אוגנדה בשנות ה-40, אמר מאוחר יותר בראיון על הצעת אוגנדה: "זה לא היה מצליח. זה לא היה מצליח. אתם מבינים, לא היה בזה ניצוץ אלוקי. מבינים למה אני מתכוון?"

26/7/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 26 תגובות ב-26 דיונים

(26) , 30/9/2009 12:37

הכחשת השואה וגרוע , הכחשת שייכות א"י לעם היהודי

מאז ומעולם משטרים טוטאליטאריים משכתבים את ההיסטוריה לכן שלטון הרודנות בעולם הערבי מכחיש ומשכתב . מהידועים : תמיד הם רצחו יהודים בא"י בכדי לרשת את הארץ

(25) אריאל, 9/8/2009 15:05

ל- ANON

ראשית כל, תודה רבה על תגובתך. הנקודה שהעלית היא אכן מוקד חשוב לבירור. איך ניתן לסמוך על ספר אחד, כאשר גדולי הפרופסורים ועוד כתבו עליו ביקורות שנוטות דווקא לצד אחד? והתשובה היא, שכבר בזמנו של הרצל, עשו את זה... וכמו שכתב הרצל לעורך ה'ג'ואיש כרוניקל' - דברים שמובאים בספר הנ"ל, בעמ' 19: "התרגלתי כל כך לסילוף דמותי, שאני מופתע ממש כאשר קורה, באופן יוצא מן הכלל, שאין מעוותים את דברי". ואכן, המחבר מראה בשיטתיות, עם הבאת ציטוטים ברורה ומדויקת... שאכן, עד ימינו אנו עושים את זה. מה לעשות... ואם תרצה הוכחות - אתה מוזמן לעיין בספר. והרי מלכתחילה זאת הסיבה שכתבתי זאת כאן; כדי לתת לאנשים את המפתח שדרכו יפתח המנעול החזק, שנבנה בידי מומחים לדבר... ולעצם טענותיך עצמן. 1) הפרק שבו המחבר דן בההתנצרות נקרא, "תקופה של אי-ודאות"; וזה לעומת כל מה שכתב בכל היומנים שלו במשך חייו, וכמדומני שאתה עצמך לא קראת אותם, אלא מסתמך על אחרים; לעומת זאת, כל כך הרבה ציטוטים מובאים בספר, כל כך הרבה הוכחות. והלא יספיק אם נביא את הדוגמא הידועה - העמידה הזקופה והגאה של הרצל בפני האפיפיור, "לא יכרע ולא ישתחווה"? 2) לגבי הפרופסורים... מה לעשות, לא בכל דבר אפשר לסמוך עליהם. זו הסיבה שהספר כל כך שכנע אותי: ציטוטים, עדויות, מקורות - לעומת דברים של פרופסורים... 3) ולגבי ההשוואה... דווקא הרצל ראה את עצמו (גם ע"פ הספר!) בתור 'משה רבינו' המוציא את עמ"י ממצרים, ולא חלילה להיפך (וכמו שניסו להוציא אותו ממתנגדיו, עיין בספר...) אני איכשהו מרגיש שמיציתי את מה שרציתי לומר, ובכ"ז, השורה התחתונה? -תקרא את הספר. אני יודע, הוא עולה 98 ש"ח - אבל זה שווה את זה. בהצלחה.

(24) אנונימי, 6/8/2009 21:39

ל20 ו-21

אכן יתכן ואולי נעשה צדק ל"אותו צדיק" אך עצם הבהלה לעניין מעוררת עניין כמה מאמץ נידרש לכך לאחר קריאת יומנו רעיון ההיתנצרות הכללית וסיבת ביטולו , משפט דרייפוס שהוכיח כי התהליך לא יעיל ראה דיברי המזכיר שסרב לצנזר את היומן כי לעם מגיע לדעת את האמת על האיש מה שכתבו גדולי הפרופסרים שלא חשודים על דתיות יתר באינצקלופדיה העיברית ערך הרצל {וכן אני שומע שנוח להם..... אבל די ! הא באמת אין הבדל בין מה שאני כותב על מגזר שאני נגדו לבין מגזר שאני מתוכו ובאופן טיבעי נוטה להללו אלא שהתקף יושרה מקצועית מונע ממני לעוות נתונים שגלויים לכל?} ומחקרו של ד"ר תום שגב שגם לא חשוד דתי ואם שרץ ניתן להכשיר ב-150 טעמים כל דבר אפשר [דוגמאות? היטלר היה צייר מחונן וציוריו הוצגו בתערוכה בישראל וגנר היה מלחין מחוננן וקמה צעקה למה לא זוכים לשמוע את יצירותיו בפילהרמונית סטאלין ולנין היו מנהיגים דגולים שהרימו את בריה"מ מאשפתות וגם אחמדניג'ד כבר קיבל תואר דוקטור אפילו שליפני הנשיאות קיבל תואר רישמי של חולה נפש מוחמד א-דורא עדיין בסיפרי הלימוד למרות התביעה נגד הרשת הצרפתית על פיברוק אירוע ושיווק שקר לכל העולם כארוע חדשותי וכל מי שדברי מקוממים אותו לא באתי להקביל בין הרצל ובינם למרות שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו אלא להוכיח שכל שרץ אפשר לטהר תלוי כמה רצון מאמץ וצירופי נתונים תוכל לקבץ]

(23) אנונימי, 1/8/2009 16:27

גם האמריקאי/פרואני/תאילנדי/איטלקי קם בבוקר ושואל: למה אני כאן? השאלה לא במקום ומצביעה על בעיה מנטאלית קשה. אני כאן כי אני כאן כבר כמה דורות. אין לי שום קשר לקב"ה ונציגיו עלי אדמות אליהם אין לי כל כבוד שהוא. אני כאן מעצם היותי. יש עוד מיש רוצה להיות כאן? לא מתאים לי. בשביל זה אפתח עוצמה צבאית שתגן עלי. האמונה בבורא לא תרמה דבר לעם בציון (רק להיפך) ולכן אינה רלוונטית.

(22) חנה שרה בוקסבוים, 31/7/2009 14:44

שמחה על הכתבה

אני משחה חקרוא סו"ס כתבה שההסטוריה לא התחילה ב-1967. שהעולם נברא עוד הרבה קודם. ישר כוח!! חנה שרה בוקסבוים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub