לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הפיגוע בבית הכנסת: זה לא יכול לקרות כאן?

הפיגוע בבית הכנסת: זה לא יכול לקרות כאן?

היה זה אחד הפיגועים הקטלניים ביותר על יהודים בהיסטוריה של ארצות הברית. הגיע הזמן להתעורר.

מאת

צחנת האנטישמיות ממלאה את האוויר.

אחרי שהסתיימו כל טקסי הדלקת הנרות, הנאומים האמוציונליים שנשאו פוליטיקאים וחברי קהילה, הזכרונות והפרחים שהונחו על מפתן זירת הטבח, עלינו לשאול את עצמנו, "מה עכשיו?"

נולדתי מתוך אפר השואה. במשך שנים סיפוריהם של הסבים שלי, הדודות, הדודים ובני הדודים שלי היו הסיפור שלי. האחים שלי וילדיהם נושאים את שמותיהם הקדושים, בידיעה שהוענקו לנו חיים כדי שנוכל לחיות למענם. הם נספו בתאי הגזים אולם אנחנו שרדנו. ניצחנו את הנאצים שרצו למחות אותנו מעל פני האדמה.

לצד שמותינו, אנו נושאים אחריות כבדה. אנו מדליקים את נרות השבת שלנו למענם, חוגגים את החגים שלנו, לומדים תורה, אוהבים את העם שלנו ומנחילים לדור הבא מורשת כפי שהם היו עושים לו היו שורדים.

במשך הזמן, השאננות התגנבה לה פנימה. בשנים לפני שאמי נפטרה, היא חזרה על המילים הבאות לכל מי שהיה מוכן להקשיב:

תקשיבו לי. ראיתי את זה קורה בעבר... העולם עולה באש ואנחנו ישנים.

"אני יודעת על מה אני מדברת, ילדיי היקרים. תקשיבו לי. ראיתי את זה קורה בעבר. אני לא יכולה לשתוק. אנחנו מקבלים פה קריאת התעוררות. העולם עולה באש. כל כך הרבה דברים קורים בדיוק כפי שקרה כשהייתי ילדה קטנה. ואנחנו ישנים. אנחנו פשוט ישנים".

היו כאלה שהקשיבו לה, אחרים משכו בכתפיהם. חלק אמרו שלא נראה להם שזה קשור אליהם. אף אחד לא חשב שמשהו באמת נורא יכול לקרות כאן בארצות הברית, המקום הנפלא בו החופש שולט. היהודים בטוחים כאן. נוח לנו. אנחנו מאושרים ומשגשגים. זו לא אירופה, אחרי הכל.

אולם אז מתרחשת מתקפה קטלנית ביהודים, אחד הפיגועים הקשים ביותר שידעה ארצות הברית. הגיע הרגע.

הגיע היום בו הדברים לעולם לא ישובו להיות כשהיו. אנו מתעוררים לשמש הזורחת ולשמיים כחולים, אולם החיים השתנו לעד.

*                                           *                                             *

אמי תיארה את היום בו חזרה הביתה מבית הספר במרץ 1944 וקראה, "אמא, חזרתי!". שקט בתגובה. אמא שלי, שהייתה אז בכיתה א', מצאה את אמא שלה בוכה במטבח.

"אמא, מה קרה?"

שקט. לבה של אמי החל להלום בפראות. סבתי בהתה בבתה הקטנה אולם לא הצליחה להוציא מילה מפיה.

"בבקשה, אמא, מה קרה?"

"הנאצים המרושעים הגיעו. הם רוצים להרוג אותנו".

קולו העדין של סבא שלי הגיע מאחוריה. "אל תגידי לילדה דברים נוראיים כאלה!"

אולם סבתי הייתה ידועה תמיד כאדם שאומר את האמת הבוטה. היא השיבה, "אין טעם בהסתרת העובדות. היא תצטרך לגלות במוקדם או במאוחר".

הכיבוש הנאצי של סיגט, הונגריה החל.

לילה אחד התחולל ויכוח סוער בבית סבי וסבתי. יהודי נמלט מפולין וסיפר סיפורי זוועה על היהודים שמומתים בגז ומושלכים לתנורים בוערים. איש לא האמין שזה אפשרי. זו הייתה עדיין מדינה של תרבות, מוסיקה ואמנות. העולם היה מקום מתורבת. האיש כנראה לא שפוי.

וב- 27 באוקטובר, 2018 – הטבח מתרחש בבית הכנסת "עץ החיים" בשעה שהיורה מתפרץ לתפילת השבת עם רובה חצי אוטומטי מסוג AR-15 ושלושה אקדחים. במקום מתנהל טקס קריאת שם לתינוק. היורה צועק סיסמאות אנטישמיות ומתחיל לירות.

11 יהודים נרצחים רק כיוון שהם יהודים.

ב- 2017 חלה עלייה של 57% בכמות התקריות האנטישמיות, עם 1986 אירועים מתועדים וניתן היה לראות עלייה זו בבתי הספר התיכוניים ובקמפוסים של הקולג'ים. יש שנאת יהודים, שנאת ישראל, חרמות והשמצות נגד ישראל, בשעה שהעולם מתעלם מעיוותי צדק המתרחשים בכל רחבי העולם. סטודנטים פוחדים להזדהות כיהודים. יש קריאות גלויות ופוסטים באינטרנט שקוראים להרוג יהודים.

לא מדובר בהגבלת נשק, מאבטחים, קורסי הגנה עצמית או דיון בפוליטיקה. מדובר בעם היהודי ובעתיד האומה שלנו. מדובר בילדינו ובילדים של ילדינו. האם אנחנו ישנים בשעה שההיסטוריה מתרחשת לנגד עינינו?

היום אני יהודיה אחרת ממה שהייתי אתמול. אני מקווה שהיהודיה שאני היום תהיה חזקה יותר.

סופי לוין, תלמידת תיכון אלדרדייס שאמה והסבים שלה נהגו ללכת לבית הכנסת "עץ החיים", אמרה שהירי ההמוני שינה אותה. "אנטישמיות הייתה משהו שקרה בהיסטוריה וקרה במקומות אחרים", היא אמרה. "היום אני יהודיה אחרת ממה שהייתי אתמול. אני מקווה שהיהודיה שאני היום תהיה חזקה יותר".

סופי היקרה, אני מדברת אלייך ולנשמות הצעירות והיפות של הדור שלך.

אתם גדלים בעולם מלא שנאה. פעמים רבות מדי שררה שתיקה כאשר נשפך דם יהודי. העולם מוכן לומר עלינו קדיש, לבנות לנו אנדרטה ולהיפרד מאיתנו מעל דפי ההיסטוריה. אחינו ואחיותינו בישראל נלחמים על חייהם מדי יום. פצצות, יריות, דקירות ומנהרות תת-קרקעיות שנועדו לחטוף אותנו – כל אלה הפכו להיות הנורמה. האו"ם דן בנוגע לזכותנו להתקיים. כאן בארה"ב קל להפיץ סיסמאות ארסיות נגד עמנו ולטעון, "אנחנו לא נגד יהודים, הבעיה שלנו היא עם ישראל". זוהי דרך נוחה לומר, "אנחנו שונאים יהודים".

את אומרת שהיום את יהודיה אחרת ושאת מקווה להיות חזקה יותר. אני מריעה לך.

זו התקווה שלי. אני מקווה שאת יודעת שלהיות יהודיה חזקה יותר פירושו לחיות עם המורשת של אבותייך והדורות שקדמו לך, ועם קשר לארץ ישראל ולמדינת ישראל, שהיא המדינה היחידה היהודית בכולם, שכל האינטרס שלה הוא להגן עלייך ולשמור על בטחונך. אנו אומה ששרדה את הרס בית המקדש שלנו בירושלים, שרדנו גלות, פוגרומים, מסעות צלב, אינקוויזיציה, תאי גזים ומעשי טרור אכזריים. נסענו לכל קצוות תבל, אנו יגעים ולמרות זאת, הניצוץ היהודי עדיין בוער בלבבותינו. הוא לא יכבה לעולם. זוהי הבטחה מאלוקים, אולם התפקיד שלנו הוא לבחור להמשיך בדרך הסלולה בליבותינו.

זה תלוי בנו, בך ובבני הדור שלך, להגדיר את החוזק שממשיך להניע את העם היהודי. זהו הקשר לתורה שלנו, לארץ שלנו ולחוכמה הנצחית הטמונה בה, המהווה את החמצן שלנו. זוהי האהבה וחוסר השיפוט בין היהודים לבין עצמם, שמביאה אותנו לאחדות. אף רוצח לא שואל איזה מן סוג של יהודיה את.

מי ייתן והאל ישמור על כולנו ויעשה שלום עלינו.  

לעילוי נשמות הנרצחים

ג'ויס פיינברג 

ריצ'רד גוטפריד 

רוז מלינגר 

ג'רי רבינוביץ 

 ססיל ודוד רוזנטל 

 ברניס וסילבון סימון

דניאל שטיין 

מלווין וואקס 

אירווינג יאנגנר 

  

29/10/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) דניאל י.י.בן אבו, 29/10/2018 14:28

זוכרים את הפיגוע בבית הכנסת בהר-נוף ובתלמידי מרכז הרב

אז ככה פתאום מנהיגי חמא"ס אומרים שאסור לפגוע בבתי כנסת כאילו שהם לא עשו זאת מעולם. גם "הרשות של אבו מאזן" מגנה כאילו אנשי פת"ח לא ביצעו פיגועים בחפים מפשע כולל תינוקות. איראן שמנהיגיה יצאו נגד הימין האמריקאני כי טראמפ הוא מנהיג ימני של ארה"ב הכריזה שזה מעשה נפשע אבל כל יום לקרוא להשמיד את תושבי מדינת היהודים זה לא נקרא מעשה נפשע. העולם צבוע ומנוכר בתוך יום יומיים יעישכח את הטבח

(1) אנונימי, 29/10/2018 14:21

שכחתם פיגוע בבית הכנסת הר חומה?

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub