לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מלחמה ואמונה – יומן המלחמה של הרב אפרים צ'ובן

מלחמה ואמונה – יומן המלחמה של הרב אפרים צ'ובן

יומן המלחמה והאמונה של הרב אפרים צ'ובן מישיבת ההסדר של אש התורה.

מאת

 

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. (דברים כח' י').

 

מוצאי שבת פרשת מקץ, נר שביעי של חנוכה, אני שומע בבית חדשות בהן מודיעים שצה"ל יצא לפעולה נרחבת. "עופרת יצוקה" כך הם קראו למבצע. פתאום צמד מילים משיר ילדים לחנוכה הופך להיות שם של מבצע צבאי. זהו. אולי זה הסוף לסבל של תושבי הדרום! לא סתם קראו למבצע כך, אני חושב לעצמי, בנו פועמת הגבורה של המכבים!

שמונה שנים של הפצצות בלתי פוסקות, שמונה שנים של סירנות שעולות ויורדות, שמונה שנים של הרס ברחובות ובבתים, שמונה שנים של פחד, שלתוכם נולד דור שלם של ילדים בדרום, אשר מכיר רק חיים של "צבע אדום" ומקלטים. "צבע אדום" הסיסמה שאומרת שיש לך 15 שניות לרוץ למקלט, ובתוך השגרה הזאת מנסים לנהל אורח חיים נורמאלי. שמונה שנים שתושבי הדרום מרגישים שמזניחים אותם! את המציאות הזו אולי סוף סוף נשנה.

הקריאה לא איחרה לבוא. ב-02:00 לפנות בוקר הטלפון מצלצל, ובצידו השני של הקו מדבר מפקד היחידה.

"אפרים, זה גיוס חירום! עליך להתייצב מחר מוקדם בבוקר ביחידה!"

"לכמה זמן?"

"לא יודע, אבל תביא ציוד לחודש לפחות."

05:00 בבוקר – ההסעה ליחידה מגיעה לאסוף אותי, אנחנו יורדים דרומה.

אני יושב בהסעה וחושב: "מה יהיה מחר בבוקר? מי ידאג למשפחה? מה יהיה עם התלמידים שלי?..."

פתאום כל הדברים הקטנים והיומיומיים נראים כבר לא כל כך חשובים.

אנחנו מגיעים לבסיס, חותמים על הציוד, ואני כבר מוצא את עצמי בדרך לגבול המוביל לעזה.

ואז מגיע השלב הקשה באמת – ההתכוננות הנפשית

כבר בדרך מתחילים לראות את סימני המלחמה. הכבישים מלאים בחיילים וטנקים שנוסעים לשם, לתוך עזה. מרוב הרעש והבלאגן לא ניתן להבחין האם התותחים והנפילות של הטילים הם של צה"ל או של האויב. טילים נופלים לא רחוק מאיתנו. כל רגע הוא נס, כל רגע יכול לפגוע בנו טיל ולהרוס את חיינו. אני חש שבכל רגע ורגע יש השגחה אלוקית ששומרת עלינו.

אנו מגיעים לשטח הכינוס, מכינים הכל לקראת המבצע, בודקים את הכלים, בודקים את הנשק, את התחמושת... ואז מגיע השלב הקשה באמת – ההתכוננות הנפשית.

מה יהיה?

הימים הראשונים, לא היו כל כך ברורים. המבצע התחיל, אבל עדיין לא הייתה כניסה קרקעית. פשוט "יושבים על הגדר" ומחכים לפקודה. הייתה תחושה מאוד לא פשוטה, לא של פחד, אלא של השאלה "מה הולך לקרות, ומתי?"

כשיש זמן פנוי, ובעיקר לפני רגעי סכנה, המחשבות מתרוצצות. ניגש אלי חייל ושואל אותי: "אני מפחד, מה יהיה? מי מאתנו לא יחזור?! אשתי בחודש תשיעי היא אמורה ללדת כל יום, מתי אני אזכה לראות את הבן שלי? והאם באמת אני אהפוך להיות אבא?... לך בטח הרבה יותר קל".

 

הכיתוב על הטנק

 

"זו בכלל לא מחשבה שמותר לנו לחשוב עליה", אני מנסה לענות לו, "אנחנו יוצאים לקרב בלי פחד! אנחנו לא לבד! כל עם ישראל פה איתנו, ואנחנו נשענים עליו! כך צריך לחשוב! כך צריך לדבר! תחשוב טוב יהיה טוב! ככה אני חושב. בזה אני מאמין. ככה יוצאים למלחמה! אנחנו יוצאים למלחמה לא בגלל שאנחנו רוצים כסף או כבוד או כל דבר אחר, אלא רק בגלל שאנחנו רוצים את הזכות שלנו לשלום ולשקט. אין עם בעולם שיכול לעמוד מנגד! במצב כזה אין זכות יותר גדולה מזאת. ואם זה כך אין שום סיבה שלא ננצח. אני מבטיח לך שנצא מזה בשלום, ולא רק זה אלא שאני גם אבוא לברית של הבן שלך! זאת התפילה שלנו", עניתי לו. את הביטחון בדברים שלי לקחתי מדברי הרמב"ם שהתחנכתי עליו.

 

"וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא" (הלכות מלכים פרק ז' הלכה ט"ו).

 

אבל גם לי יש שאלה שלא ברורה לי: "למה אתה חושב שלי זה יותר קל?", שאלתי אותו.

"בגלל שאתה מאמין ויש לך על מי לסמוך!", הוא ענה.

הם קוראים בשם ה' ואנחנו קוראים בשם ה'

לפני שנכנסנו, החמאס ניסה להפחיד אותנו. סיפרו לנו שיש להם מערכות הגברה ורמקולים שצועקים בקול: "חייל, אני לא מפחד ממך! חייל יהודי, למרות שיש לך טנקים ורובים אני לא מפחד ממך. אני מאמין באלוקים ואני אנצח אותך!".

בתור אדם מאמין עלתה בי המחשבה הבאה: כתוב בספר תהלים "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר" – אבל פה זה נראה כאילו המציאות הפוכה! לא רק זה, אלא שאנחנו קוראים בשם ה' והם קוראים לאותו אלוקים. מה קורה פה?! – זה ברור. המאבק הוא לא מאבק כוחני – מי ינצח? הרי אויבנו יודעים טוב מאוד שלנו יש צבא הרבה יותר חזק! אלא שהם מנסים לשבור את רוחנו. זה לא רק מאבק פיזי, זהו מאבק אמוני! מה תהיה תפיסת האמונה המנצחת. האם אלוקי מוחמד או אלוקי ישראל. זהו בירור מעמיק בשאלות: מיהו הקורא בשם ה' בעולם, מי הולך בדרכיו בצורה יותר שלמה, ומיהו עַם ה'.

הם יודעים על מה הם נלחמים! ואנחנו, האם אנחנו באמת יודעים על מה אנחנו נלחמים?

הם יודעים על מה הם נלחמים! הם רוצים את ארץ ישראל, את ירושלים, את "אל-אקצה"! ואנחנו, האם אנחנו באמת יודעים על מה אנחנו נלחמים?

המאבק הזה נועד לחזק לנו את האמונה. את האמונה שאנחנו עַם ה'! ושלא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב! העורף צריך להיות איתן! כל עם ישראל צריך לומר בפה מלא, אנחנו פה! חזרנו לארצנו ושוב אי אפשר יהיה לעצור אותנו!

אני מרגיש את כל דברי הנביאים, כל הפסוקים, כל הדברים שאני מאמין בהם חיים בתוכי. ההיסטוריה מתגלה דרכי. שם ה' מופיע בעולם דרכי ודרך המאבק הזה, שהוא איננו המאבק הפרטי שלי אלא של כלל ישראל! עם שכל רצונו הוא שיופיעו האמת והשלום בעולם.

נכנסים

מוצ"ש, פרשת ויגש, שבוע אחרי, שעת הפקודה הגיעה. אנחנו נכנסים. טורים ארוכים של חיילים, טנקים וכלים אחרים מחכים בשער הכניסה. אני עומד שם ומתפעל, העוצמה הזאת, הגבורה הזאת, העוז הזה. הכול מקבל משמעות יתרה. אנחנו כבר לא גוף מדולדל שחי בגלות, אנחנו כבר לא ילד קטן שמקבל מכות מהשכנים. יצאנו מגלות לגאולה. אנחנו עם שעומד על רגליו. יש לנו שרירים וכוח, והרבה מה לומר.

 

מניפים את הדגל על הטנק

 

את הקור הקשה כבר לא ממש מרגישים, רק את העוז והגבורה. אנחנו עולים על הטנק וקושרים את דגל ישראל - שרק מעטים יודעים שזה דגל יחודי שמקורו בצבעי הטלית - גבוה גבוה ובגאווה גדולה. חייל עובר בין הטנקים ומחלק דפים קטנים עם תפילה מיוחדת לפני הקרב. אנחנו מוצאים רגע קט לתפילה, לפני שהכול מתחיל. אני מתפלל ומדגיש, "יהי רצון... שתזכה אותנו לנצח את אויבנו ולהראות לאויבנו את מקומם, שכוחו ורוחו של ישראל יתעלה ושיקוים בנו הכתוב: " וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".

אנחנו נכנסים. שלוש שנים קודם לכן הייתי באותו מקום, באותם חולות מתחת לאותם עצים, כשבאתי לבקר חבר. נבואת הפורענות הגשימה את עצמה, במקום להפוך שדה קרב לשדה פורח, הפכו שדות פורחים לשדה קרב.

אני משרת ביחידת חילוץ, שמחלצת טנקים שנפגעים. הלילה חשוך מאוד, כלי נתקע על הציר ואנחנו מחלצים אותו. כל דיווח על כלי שנפגע מחסיר עוד פעימה בלב. עוד לא סיימנו ואנחנו מקבלים דיווח על עוד כלי שיש לחלץ. וכך אנחנו ממשיכים עד שנסיים את משימתנו.

ב"ה עד עכשיו אין דיווח על נפגעים. אסור לצאת החוצה מחשש שיירו עלינו ואת הצרכים אנחנו נאלצים לעשות בתוך הטנק בצורה מאולתרת. אנו מוצאים קצת זמן לישון בישיבה בתוך הטנק.

 

בתוך הטנק

 

הבוקר הגיע, מעט אור נכנס דרך הפתח. זמן קריאת שמע של שחרית הגיע. אני מבקש מהמפקד רשות להוריד את הקסדה בתוך הטנק לכמה דקות כדי להניח תפילין. את התפילות התפללנו בישיבה בתוך הטנק כמובן. למרות שצריך להתפלל מהר, התפילות מאוד עוצמתיות. כל מילה ומילה מקבלת משמעות אחרת.

סיימנו את תפילה ולפתע אנחנו שומעים יריות לכיוון שלנו. הם מחטיאים, לא פוגעים. הטנק שבאנו לעזור לו משיב באש, עד כמה שהוא יכול. אחרי כמה דקות של חילופי אש, מפקד הטנק מודיע בקשר שהמחבל חוסל. אנחנו ממשיכים במשימת החילוץ ומחלצים את הכלי, וכל החיילים בריאים ושלימים. הייתה לי תחושה שתרמתי למלחמה בשתי חזיתות - בקרב ובתפילה.

וכך זה נמשך כמה ימים. מידי פעם אנחנו מקבלים בקשר דיווחים על נפגעים ועל התקדמות כוחות צה"ל. הצבא הכין אותנו לכמויות הרבה יותר גדולות של נפגעים, תיארו לנו מצב שנצטרך לחלץ טנקים בלי הפסקה, וברוך ה' התרחש נס גלוי וכמות הנפגעים היתה הרבה יותר קטנה ממה שציפו.

במהלך המלחמה שמענו על הפגנות והתנגדויות רבות בעולם. לא ברור לי למה, הרי דווקא בלחימה התברר מוסר המלחמה שלנו. לאורך כל הלחימה צה"ל עשה הכל כדי להגן על חפים מפשע. צה"ל סיכן את חייליו כדי להגן על אזרחים, דבר ששום צבא בעולם לא היה מוכן לעשות...

אחריות והנהגה

אחד היסודות שאנחנו מלמדים ב"אש-התורה", הוא לא לשאול "למה אני?" אלא "למה לא אני?!"

לאחר שנכנסנו ויצאנו מרצועת עזה כמה פעמים, עשינו את תפקידנו בכוח וחילצנו מספר טנקים, הצטרף כוח נוסף כדי לעזור לנו במשימה. ואז התעוררה השאלה, איזה משימות אנחנו ניקח? האם בגלל שיש עוד כוח חדש, זה אומר שהם צריכים לעשות את כל המשימות? האם ננסה בשקט בשקט לבקש את המשימות הפחות מסוכנות?

נוצר ויכוח נוקב בצוות. חלק מהצוות מחליט שאת שלו הוא עשה והחלק השני, מלא באמונה, מלא באחריות אישית וכללית, מבקש לצאת שוב למשימה ולעזור כמה שיותר. אחד היסודות שאנחנו מלמדים ב"אש-התורה" הוא לא לשאול "למה אני?" אלא "למה לא אני?!". זהו כוחה של אחריות הדדית. כוחה של הנהגה. כוחה של הנהגה לאחריות! אני מרגיש שזו הגבורה הנדרשת! לעשות את המשימה, ולא רק כדי לסמן שהיא נעשתה אלא כדי לעזור ולתרום כמה שיותר! אלה שנכנסים שוב ושוב, למרות שיכלו לחזור הביתה ולשבת במקום בטוח אחרי שעשו משימה חלקית, הם הגיבורים.

כוחה של אמונה

במהלך הקרבות, חבר ותלמיד שלי נפצעים. אחד באורח קשה והשני מוגדר כפצוע קל, שזה אומר שאנחנו מתפללים שהוא יוכל להזיז את ידו שוב. האמירה הזאת, ש"לי יותר קל כי אני מאמין", מלווה אותי לאורך כל הזמן. אולי זה נכון בעצם הביטחון ביציאה לקרב, אבל עדיין, גם לאדם המאמין ישנם קשיים רבים. כשהוא עומד מול פצועים, הרוגים וכאב של משפחות שבניהם נהרגים, זה קשה כמו לכולם. אבל עדיין זה מחזק אותו ולא מערער את ביטחונו במלחמת המצווה הצודקת.

לאמונה יש כוח! לאמונה יש כוח לתת כוח. לאמונה יש כוח לתת הסתכלות אחרת על המציאות. לאמונה היה את הכוח להוציא את עם ישראל ממצרים ולשאת אותו במדבר, ולאמונה יש את הכוח להוציא עם ישראל מאפלה לאורה. לאמונה יש את הכוח לתת לנו תקווה גם בזמנים הקשים. מי שמאמין לא מתייאש! מי שמאמין יודע שאחרי הנקודה הכי חשוכה בלילה מגיע האור. מי שמאמין בצורה כזו יזכה להפוך חושך לאור, וזוכה לראות אור קטן כבר בתוך החושך! הקשיים אינם שוברים אותו אלא גורמים לו להלחם כדי שלא יהיו יותר רשעים בעולם.

 

שקיעה בחוף עזה

 

רק עם אמונה גדולה כזאת, אפשר לחיות, אפשר להמשיך בדור בו אור וחושך משמשים בערבוביה. רק עם אמונה גדולה, אנחנו נכיר את הזכות שלנו על הארץ, והעולם יכיר בצדקת דרכנו.

"כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים", "עמו" – הכוונה לעם ישראל. הם אלא שצריכים לדעת את כוח מעשיו, הם אלא שצריכים לדעת את הזכות שלנו על הארץ. וברגע שאנחנו נדע – כל אומות העולם יתנו לנו את מקומנו בנחלתנו. הם יבינו שלא שררה אנחנו מחפשים, אלא רק את טובתם. "עם סגולה" אנחנו. עם שעניינו להאיר את אומות העולם. עם שלא מחפש את השליטה אלא עם מנהיג מוביל ואחראי, שמחפש לתת ולעזור גם לאחרים. אבל בכדי שנהיה מסוגלים לתת, צריכות אומות העולם להכיר ביכולת שלנו לתת, ויותר מכל - אנחנו צריכים להכיר ביכולת הזאת.

יום השחרור

יום השחרור הגיע ורגשות שונים עולים. מצד אחד, נוח לחזור הביתה מהחזית. אבל מצד שני, אנחנו יודעים שהמשימה לא נגמרה ואנחנו מוכנים לעשותה בכל פעם שנקרא לדגל.

אני מרגיש שאני רוצה להודות לה' יתברך על הזכות שנפלה בחלקי, ואני בטוח שאני משמש כפה לרבבות שמרגישים כמוני. אני רוצה להודות לה' על כך שאני וחבריי חזרנו בשלום מהמלחמה, ועל כך שסיימנו אותה בניצחון חד-משמעי. אני רוצה להודות לה' על כך שהעורף היה איתן ומאוחד ושבזכות זה ניצחנו. אני מאמין שלמרות כל הקשיים שהיו שם, אין לי ספק שקשה היה לי יותר אם הייתי נשאר בלא מעשה ולא מצטרף לעזרת ה' בגיבורים.

 

שלט בתחנת דלק בדרום הארץ

 

אני רוצה גם להודות על התמיכה הציבורית שעלתה במקומות רבים בעולם. ממכסיקו ועד אנגליה הפגינו ברחובות הערים בעד ישראל. התמיכה הזו נתנה לנו המון כוח להמשיך למרות כל הקשיים.

בזכות אחדותנו ניצחנו! ובזכות אחדותנו ננצח!

מי ייתן ויהיו דברים אלו לרפואת החיילים הפצועים ולהצלחתו של עם ישראל.

24/1/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 15 תגובות ב-15 דיונים

(15) גיא שטרית, 24/11/2014 13:27

יישר כח הרב אפי

אני רואה את המאמר מספר שנים אחרי כתיבתו, זה יפה לראות כמה התורה שלמדת נוסכת בך עוז ועוצמות חיים. "עץ חיים היא למחזיקים בה"

(14) ח.לויאן, 29/6/2009 22:55

מאמר מדהים ומרגש מאוד!!

המאמר מצליח להחדיר לתוך הלב אמונה וביטחון אמיתי בבורא! האדם מביו עד כמה שהוא תלוי בבורא ושהכל נתון בידים שלו. נהנתי מאוד לקרוא את המאמר!!

(13) גדי אשל, 8/3/2009 16:03

יישר כח ענק! מכל הבחינות.

במקרה הגעתי עכשיו לקרוא, דרך חיפוש אחר מחרוזת בענין אחר, והתעכבתי, מסיבות ברורות.
רק הערה אחת: צריך לקחת את ה"8 שנים" שמערכת התעמולה הסמולנית שטפה לנו בו את המוח, בערבון מוגבל. עד גירוש ה"התנתקות", את עיקר הנשק תלול המסלול חטפו תושבי גוש קטיף.

(12) אנונימי, 4/2/2009 22:53

HARAV CHUBAN

ADONY HARAV AL TYDAG SHEHEN LAHEM TANKIM ATEMLO LOCHAMYM IM CHAMAS ATEM LOCHAMYM IM HAMAN HADOR AHMADINEGAD SHEYESH LOSHOHAB2-3 -4VE... GAREENEEM ATOMYEEM AL KEN SODEKET DEVAR TEHYLY ELLE BARECHEV VE ELLE BASUSYM VA ANACHNU BESHEM HASEM ELOKENU NAZKIR TODALAEL HASHEM YESHMORKHEM

(11) , 3/2/2009 06:06

יומן המלחמה

1. קשה לנצח במלחמת גרילה שבה כל האוכלוסיה היא אויב.
2. דבריו של הרמבם היא ברכה שבה כל חייל צריך לקבל לפני צאתו לשטח

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub