רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

עיניים פקוחות

ט׳ באב ה׳תשס״ח ט׳ באב ה׳תשס״ח 10/08/2008 | מאת נועם אשר

מחקרים מגלים שאנשים מאמצים התנהגות מוסרית יותר בזכות תמונות של עיניים. מה זה אומר על מה שמניע אותנו לעשות טוב?

איך הייתם מרגישים לו האוטובוס בו נסעתם היה מעוטר בכרזה גדולה: תמונה של קו האופק של לונדון, בתי הפרלמנט, מגדל הביג בן – ומעליהם, צפות על רקע השמיים – זוג עיניים גדולות המסתכלות ישר לכיוונך?

אוליביה ג'ודסון מהניו-יורק טיימס תיארה בדיוק פרסומת כזו שהתנוססה על האוטובוס בו נסעה. הסלוגן הנלווה היה: "בטוחים תחת העיניים הפקוחות."

בטוחים? הפוסטר, העיניים – הכל תרם יותר לאווירה של סרט אימה כמעט. אבל מסתבר שמשרד הפרסום – שטרח על היצירה הזו כדי ליידע את הנוסעים באוטובוס על נוכחותן של מצלמות טלוויזיה במעגל סגור – ידע משהו על הטבע האנושי. לתמונה של עיניים יש השפעה בולטת על התנהגותם של בני אדם.

ג'ודסון הביאה כדוגמא תרגיל אהוב על כלכלנים, שנקרא: "הדיקטטור." הכללים שלו פשוטים מאד: אתה זקוק לשני בני אדם שיסכימו להשתתף, ואתה אומר לאחד מהם שלרשותו עומד סכום כסף מסוים, ושהוא יכול לתת ממנו, אם ירצה, לאדם השני השותף בתרגיל. וזה הכל.

תמונת העיניים מספקת כדי לדחוף אותו לכלל נדיבות

נשמע פשטני עד אינפנטיליות, כמעט, אבל מסתבר שהתרגיל הזה, בגיוון התנאים בו הוא מתקיים, מלמד הרבה על האופן בו אנשים נוטים לשמור, או לחלוק, רכוש. למשל, אם התרגיל מתקיים דרך מחשב כששני המשתתפים אנונימיים, הסיכויים 'שהדיקטטור' (בעל הרכוש הדמיוני) יחלוק משהו מכספו, פחותים בהרבה.

אלא אם כן... אלא אם כן על מסך המחשב שדרכו מתנהל התרגיל, מופיעה לפתע תמונת עיניים. כשזה קורה, הדיקטטור הופך פתאום נדיב. המשתתף השני עדיין אנונימי כלפיו, ישות וירטואלית בלבד. הוא לא רואה את פניו ולא שומע את קולו. אבל תמונת העיניים מספקת כדי לדחוף אותו לכלל נדיבות. לעיתים העיניים האלו משובצות אפילו בפניו של רובוט, להבהיר את מלאכותיות העניין. ובכל זאת, אנשים פתאום מגלים אלטרואיזם מפתיע. משהו בתוכנו מגיב אוטומטית לעיניים הנראות ממוקדות בנו.

תשלום כבוד

תופעות כאלו אינן מוגבלות לסיטואציות מלאכותיות בעליל כמו תרגילים בכלכלה. לפני מספר שנים, חוקרים באוניברסיטת ניו קאסל האנגלית ביצעו ניסוי בחדר המועדון של המרצים, שם ניצבה מכונת קפה ולצידה קופה. שיטת התשלום הייתה 'שיטת כבוד' ואיש לא השגיח אם המרצים אכן משלמים על הקפה. מעל השלט שהזכיר לכולם שיש לשלם על השתייה תלו החוקרים במשך כמה שבועות תמונה של עיניים, ובמשך שבועות אחרים תמונה של פרחים. התוצאה הייתה חד משמעית: בשבועות בהם התנוססה תמונת עיניים מעל השלט, הרבה יותר אנשים שילמו.

"קיימת הנחה," הסבירה ראש צוות המחקר, ד"ר מליסה בייטסון, "שאם אף אחד לא צופה בנו אזי האינטרס העיקרי שלנו הוא להתנהג באופן אנוכי. אבל כשאנחנו חושבים שצופים בנו, אנו מרגישים צורך להתנהג טוב יותר."

הסוויץ' במוח, מאנוכיות להתנהגות מוסרית, מופעל כנראה בתת-מודע

הסוויץ' במוח, מאנוכיות להתנהגות מוסרית, מופעל כנראה בתת-מודע. אחרי הכל, באופן רציונלי תמונת עיניים אינה מהווה באמת צפייה חיצונית במעשינו. אבל האינסטינקט להתנהג בצורה אחרת בנוכחות עיניים חזק כל כך, שאפילו תמונה משפיעה. החוקרים שביצעו את הניסוי עם מכונת הקפה אמרו, שחברות וממשלות צריכות לשקול את השלכותיו ברצינות ולנצל את התגובה האינסטינקטיבית האנושית להתנהגות מהוגנת בתגובה למה שנתפס כצפייה חיצונית בנו. "זה מעלה שאלות מעניינות על האפשרות לשפר מערכות שיפחיתו התנהגות אנטי-חברתית ויגבירו יושר", אמרה ד"ר בייטסון. "אולי שלטים שמודיעים על מצלמות טלוויזיה במעגל סגור צריכים להיות מלווים בתמונה של עיניים, לא של מצלמה. אנחנו לא מתוכנתים לשים לב יותר מידי למצלמות."

לעיניים, כן. תחושת המידיות של הצְפייה משפיעה עלינו תמיד.

משמעת כחיצונית לאדם

בויכוח המתמשך על מה מביא בני אדם להתנהגות מוסרית, הניסויים הללו מספקים הוכחה מעניינת מאד. הקרב העיקרי שניטש בין תומכי מוסר-שעיקרו-בדת למאמינים במוסר- אתיאיסטי, הוא בשאלה האם יש בכלל אפשרות לקיומו של מוסר אנושי התלוי, פחות או יותר, ברצונו הטוב של האדם בלבד. חוקרים כמו ריצ'רד דוקינס נתלים באסטרטגיות הישרדות אבולוציוניות, כדי להוכיח שבני אדם מונעים להתנהגות מוסרית, פשוט כי בטווח הארוך סיכוייהם לשרוד גדולים יותר באופן הזה. אבל הרעיון שהאינסטינקט למוסר או אלטרואיזם מוטבע באדם מסתבר כמורכב יותר. אנחנו, כנראה, בהחלט נוטים לנהוג באופן מוסרי – כאשר אנחנו מודעים לכך שישות חיצונית מודעת למעשינו.

במובן מסוים, אין בכך כל חדש. אתה חוצה ברמזור אדום יותר מהר אם אתה האדם היחיד במדרכה, ונימוסי השולחן של כולנו בארוחת יחיד הם לא מדוקדקים כמו בזמן שאנחנו סועדים בתוך קבוצה. אבל משחקי 'הדיקטטור' כמו הניסוי באוניברסיטת ניו קאסל, מחדדים את הנקודה הזו עוד יותר: אפילו אם אין בני אדם בסביבה, הידיעה, המסר לתת -מודע שיש אפשרות של צפייה, שתודעה חיצונית לנו מודעת למה שאנו עושים, מספיקה כדי לגרום לנו לחזור לדרך הישר.

כפי שד"ר בייטסון אומרת, בלי תחושת 'הצְפייה' אנחנו נוטים להתנהגות אנוכית. אבל עם כל הכבוד לפיזור תמונות עיניים כמעט בכל מקום, נאלץ להודות שמוסר הנובע ממבט אנושי הנעוץ בנו הוא בסופו של דבר מוסר תלוי-חברה. מוסר שיימחה עד תום אם נרגיש שאין סיכוי שיעלו עלינו, ושעינו של האח הגדול אינה פקוחה באמת. משמעת עצמית אמיתית היא דבר שמושג כאשר היא מתבססת על הידיעה שאנחנו חייבים תמיד לתת דין וחשבון על מעשינו: בכל מקום, בכל זמן, גם אם אף מבט אנושי לא ממוקד בנו.

אחרי הכל, בני אדם צריכים להרגיש שמה שהם עושים, גם בחדרי חדרים, משנה למישהו. רק הידיעה שאף פעולה שלנו לא נעשית בחלל ריק, שאנחנו תמיד נתונים לצפייה, מבטיחה שנתאמץ באמת להתנהגות מוסרית.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן