לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לשמוע את הדממה

לשמוע את הדממה

בתקופת הסלולאריים המתוחכמים, איפה אתם יכולים למצוא שמץ של שלווה ודממה מוחלטת?

מאת

רכבות. אני אוהב את זה.

כל כך הרבה תחנות, כל כך הרבה סוגי נוף. אבל את מי זה בכלל מעניין.

אני נוסע המון ברכבת ונהנה מכל רגע, בייחוד כשאני צריך לנסוע למרחקים ארוכים. הרבה יותר כייף לנסוע ברכבת מאשר באוטובוס או ברכב פרטי. המושבים נוחים יותר ובלי חגורות בטיחות. יש לך שולחן קטן ומקום להניח את הרגליים, מדפים גדולים למזוודות, שירותים אוטומאטיים, מזנון נייד... איזה תענוג.

ובין כל היתרונות הנהדרים בנסיעה ברכבת, נמצאת גם האפשרות לשוחח בלי סוף בסלולארי. אני יכול ללהג חופשי במשך שעתיים (ז'תומרת... עד שהבטרייה נגמרת), וזה יתרון ברור, חוץ מהפרט השולי שכל מי שנמצא בקרון יכול לעשות את אותו הדבר. אז, אם לא מפריע לכם במקרה להאזין ל-30-40 שיחות אישיות של זרים מוחלטים שעוסקות בכל נושא החל בכמות האיפור של רינה בחתונה אתמול וכלה בכל פרט מלוכלך מהפרק האחרון של הטלנובלה הנוכחית - שימוש בסלולארי ברכבת הוא פשוט דבר נפלא!

ואם אתם שייכים לאותם אלה, שמסיבה מוזרה כלשהי אוהבים באמת את קולות הדממה, יש משהו שנקרא 'אטמי אוזניים' – אפשר להשיג אותם בקלות בכל בית מרקחת, במחירים סבירים. אלה מיועדים למי שמשום מה מעדיף לישון, לקרוא, להביט מבעד לחלון או סתם להרהר, במקום להתקשר אל המשרד, הבנק או הדודה רחל. תימהונים – מבזבזים שעות של זמן פרודוקטיבי, רק בשביל קצת שקט ושלווה. מאיזה כוכב הם הגיעו בכלל?

האם אנחנו חייבים לעטות על עצמנו חליפת צלילה כדי לזכות לכמה דקות של שקט בלתי מופר?

המציאות היא שבדור הסלולאריים המתוחכמים, כל מושג השקט והשלווה נגוז מן העולם. אבדו הימים שבהם יכולנו לקום ו"לעזוב את הכל". להוציא אולי את מנזר השתקנים, אין עוד איים בודדים, מפלט להתבודדות וחשבון נפש או חופים ללא טלפון. כל אלה הוחלפו בלוויינים, אס-אמ-אסים, ורשתות תקשורת. "איפה היית, אברהם?" התחלף ב"שומעים אותך מקוטע, שרה!"

עכשיו, בטח יש כמה קוראים קפדניים שחושבים, "רק רגע. זה לא שאין לנו איפה להסתתר. יש בהחלט מקומות שאין בהם קליטה. כמו בתוך המעלית... או למשל באיזו מנהרה ארוכה ועמוקה..! וגם צוללת 30-40 מטר מתחת לפני המים, לא?"

שאלתם? אני עונה: אבל גם אתם וגם אני היינו במנהרות ובמעליות שבהן הסלולארי כן עבד. אז האם אנחנו חייבים לעטות על עצמנו חליפת צלילה כדי לזכות בכמה דקות של שקט בלתי מופר? האם זהו אי השלווה האחרון שנותר בעולמנו?

כמובן, עכשיו כולכם שמים לב שהשמטתי את חוף המבטחים הברור ביותר – המטוס. ברגע שהם סוגרים שם את הדלתות, אנחנו עדיין יכולים לצפות לשעות של ניתוק אמיתי, מוחלט ומבורך. אההה... להשכיב את גב המושב, לשמוע את נהמתם המרגיעה של המנועים ולהתרפק על ספר או מגזין, בלי שום רינגטון ברקע או סדרת רטיטות טורדנית.

אבל גם לשם אפשרות התקשורת והאינטרנט מגיעה והופכת ליותר ויותר זולה ופופולארית. אז באופן בסיסי, זה הסוף. ממש בקרוב כולם יוכלו להשיג את כולם, בכל עת. ואם נבחר לשחק במשחק 'השיחה מזוהה על הצג, ואני מתעלם מהצלצול שלך', עדיף שיהיה לנו תירוץ טוב מוכן מראש. "לא הייתה קליטה" כבר לא יעבוד.

יש כאלה שבשבילם החדשות האלה אינן אסון. לא כל כך אכפת להם מאִיים של שקט. הם לא צריכים אטמי אוזניים ומחשיבים את זה לדבר פרימיטיבי, לא יעיל ומעל לכל לא משתלם. הם בעצם נהנים מהמחשבה שהם אף פעם לא יהיו מחוץ לטווח של מישהו. אבל האחרים (ואני בכללם), מתפנקים על המקלט הזמני של הדממה והרוגע. מתענגים ממִקְדשה הנינוח של השלווה. חוגגים את העונג שב"פשוט להיות עם עצמך".

המפלט האחרון

בכל זאת - נותרה לנו תקווה אחת, שטח אחרון של שקט מוחלט ובלתי מופר. זהו אי של שלווה מדהימה ועילאית. אנחנו קוראים לו שבת.

זה מתחיל בכל ששי בערב עם הדלקת הנרות, ומסתיים 25 שעות אחר כך בדרך דומה. ובתווך, ללא כל שימוש בטלפון, יש לנו הזדמנות להגיע לרמות גבוהות של הרמוניה, עם עצמנו ועם משפחותינו.

חכמינו תיעדו שיחה (לא בטלפון, אני מניח) בין אלוקים למשה, אשר בה מספר ה' למשה על מתנה נפלאה שהוא שומר בבית הגנזים שלו.

"שמה שבת," אומר האלוקים, "ואני רוצה לתת אותה לישראל."

האם זה אומר שלנוקיה ומוטורולה אין סניפים בעולם הבא?

היא גם נקראת 'מעין עולם הבא'; טעימה קטנה מהאושר האמיתי. האם זה אומר שלנוקיה ומוטורולה אין סניפים בעולם הבא? אשתדל לספר לכם כשאגיע לשם.

אבל בינתיים, כאן על האדמה, לאלה מאיתנו שעדיין מוקירים את האפשרות לצעוד במים שקטים של רוגע, אנחנו יכולים לסמוך על השבת. אנחנו שרים, אנחנו מתפללים, אנחנו אומרים דברי תורה, אנחנו אוכלים (לא תאמינו כמה שאנחנו אוכלים), הכל בלי שום טרדה מסחרית או אלקטרונית. וכאשר מסתיים פסק הזמן, אנחנו מרגישים שהטענו מחדש את הבטריות הרוחניות שלנו ואנחנו מצוידים טוב יותר לעמוד מול אתגר השבוע שלפנינו.

בהימנעות מכל מלאכה יצירתית, אנחנו פוסעים בעקבותיו של בוראנו. כשהוא עיצב את העולם ואת כל הפוטנציאל שבו, הוא בחר "לנוח" ביום השביעי. כשאנחנו מנתקים את כל הכוחות הארציים ששולטים על רוטינת החיים שלנו, אנחנו, כתוצאה מכך, מחזקים את נשמותינו, ויוצאים מזה חזקים יותר, טהורים יותר, ומוכנים יותר לצמוח.

אז אם נשבר לכם מלהיות מחוברים תמיד לאקשן, אני ממליץ על מנה סדירה של שבת... או לכל הפחות ליל שבת. זה אולי המקום האחרון עלי אדמות שבו תוכלו למצוא שלווה אמיתית. והכל מתחיל בלחיצה על כפתור ה'כיבוי'.

לזה אני קורא תקשורת טובה!

17/5/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 19/5/2008 17:08

תגובה למאמר הסלולרי

בהרבה חן וסלחנות טיפל כותב המאמר "בפסיקתא" המתארת את ימות המשיח : חוצפה ישגה , תכלה הפרוטה מן הכיס וכו'' אכן אנו חווים את שיאי החוצפה שכן כלתה הפרטיות מן כיס אוזנינו בשיחות מלפני מאחורי ומצדדי ....הוא העומד . לפני כמה שנים קראתי באחד העתונים שביפן חל איסור לדבר בסלולר ברחוב ובכל מקום ציבורי והמדבר נקנס בדו"ח . הלואי עלינו, חכמה בגויים תאמין. אולי הירוקים שרוצים עתה לרוץ לכנסת להצלת העולם , יש לעוררם להדיות הקרינה המזיקה לגלובל בכלל ולאנשים בסביבה בפרט.בחדשות היום בערוץ 2נודע ממחקרים שנעשו על אלפי נשים בהריון ששיחה בסלולאר מסבה נזקים לעובר עד כדי פיגור ועיכוב בהתפתחות ברמות שונות.
ה'' ירחם .על זה נאמר "מכה שכתובה בתורה"....






(1) הדר, 19/5/2008 08:33

כתבה מצויינת

אין כמו שבת, לולא שבת- אני לא יודעת היכן יכולנו למצוא את עצמנו...
עלה והצלח!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub