רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

סוכות

משפחה אחת גדולה

י״א בתשרי ה׳תשס״ח י״א בתשרי ה׳תשס״ח 23/09/2007 | מאת חנה וייסברג

איננו חייבים להימצא במלחמה כדי שאזרחי המדינה יתאחדו וירגישו כמו בני משפחה. לשם כך יש לנו את סוכות.

מידי שנה בסוכות, מתעוררת בי התרגשות מיוחדת.

במשך השנה, חלק גדול מחיינו מתנהל מאחורי דלתיים סגורות. כשחברים רוצים לקפוץ לביקור או כשאורחים רוצים להתארח בשבת, הם מתקשרים קודם, כדי לוודא שזה נוח לנו. לעומת זאת, בסוכות הכל משתנה. אנחנו בונים סוכה על המדרכה הרחבה מול הבית ומצטיידים בפיצוחים, עוגיות ושתייה עבור אורחים בלתי צפויים. ובסוכות - כשאנחנו פותחים את דלת הבית ויוצאים ממנה, כשכל המשפחה עוברת לסוכה למשך שבעת הימים הבאים - כל אחד הוא אורח בלתי צפוי.

האישה הזקנה שגרה דלת ממול, זו שמאכילה את חתולי הרחוב, מגיעה כדי להראות לנו תמונות של נכדיה. הילדים מקצה הרחוב מגיעים לשחק בלגו ולשתות קצת מיץ. המשפחה מתל-אביב, שמעולם לא ראתה סוכה מבפנים, נכנעת לשידוליו של בעלי ומצטרפת אלינו להרמת כוסית 'לחיים'.

בסוכה, אנחנו פוגשים שכנים שמעולם לא פגשנו קודם לכן, שכנים שלא ראינו מאז סוכות שעבר ואנשים שנכנסים לסוכה כמו זרים, אך יוצאים ממנה כמו מכרים ותיקים.

הרחוב שלנו הופך למשפחה אחת גדולה.

פותחים את הבית

בישראל, הרגשה זו, האופיינית בדרך כלל לסוכות, הורגשה בעבר - כשאלפי משפחות מהצפון נאלצו לנטוש את בתיהן, אלפי משפחות ברחבי הארץ פתחו את בתיהן לקלוט אותן.

תארו לעצמכם שהייתם מזמינים משפחה עם חמישה ילדים לעבור לגור בסלון שלכם למשך חודש.

תארו לעצמכם שהייתם מזמינים זרים גמורים לגור בבית שלכם לזמן בלתי מוגבל. תארו לעצמכם שהייתם מזמינים משפחה עם חמישה ילדים לעבור לגור בסלון שלכם למשך חודש. תארו לעצמכם שבמשך חודש שלם היה עליכם לבשל למשפחה נוספת, לכבס עבורה ולחיות איתה יום יום, מסביב לשעון, בימי חופשת הקיץ הקדחתניים.

קשה להעלות זאת על הדעת, אבל זה בדיוק מה שקרה כאן. אנשים לא חשבו פעמיים. כי כשאח יהודי נמצא בצרה, איזו ברירה יש לנו?

מחוץ לישראל, המלחמה נראתה מפחידה מאוד. בישראל עצמה, כמו שקורה בדרך כלל כשהקרובים מחו"ל מתחילים לשלוח אימיילים מודאגים, זה אמנם קצת מפחיד, אבל יש בזה גם יופי מסוים. חוץ מהלחץ, הרגשנו משהו שאיננו זוכים להרגיש לעתים קרובות במדינה זו - השסועה בין דתיים וחילוניים, ימין ושמאל וקטבים נוספים. הרגשנו איך המדינה הופכת למשפחה.

שבע סרווטר, אמנית שעלתה ארצה מארה"ב לפני שמונה שנים, חיה עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים בצפת. ביומה הראשון של המלחמה, כשהטילים החלו לנחות, משפחתה הצטופפה יחד עם 15 שכנים נוספים בחדר המוגן הקטן שבביתה.

הטילים נפלו כל כך קרוב לביתם ששבע שמעה אותם שורקים פעמיים מעל לראשה, לפני שנחתו במרחק בתים ספורים ממנו.

שבע ובעלה החליטו לעזוב את צפת מאוחר באותו הלילה, מתוך הנחה שהם ייעדרו רק סוף שבוע אחד. הם דחסו בתיק בגדים וטיטולים ליומיים ונסעו דרומה. במהלך הנסיעה, הם ראו כיצד מוארים שמי הלילה מאחוריהם בטילים שהוסיפו לנחות.

למשפחת סרווטר אין קרובים בישראל ואת החודש הבא הם בילו בנדודים מבית לבית באזור ירושלים. בנדודיהם הם נדהמו מקבלת הפנים החמה שחיכתה להם אצל חברים וזרים כאחד.

לכל מקום אליו הגיעו, משפחות מקומיות בישלו עבורם ארוחות, הציעו לשמור על הילדים וסיפקו להם בגדים, צעצועים וטיטולים להם היו זקוקים נואשות. לילדים שלהם ניתנה אפשרות להשתתף בקייטנות בחינם, ושיחות טלפון מודאגות הגיעו מאנשים בקהילה שרצו לוודא כי לא חסר להם דבר.

סוכות הוא ההזדמנות לעזוב את בתינו ולהתאחד עם אחינו היהודים בשירה, בסעודה ובשמחה.

המצב לא היה פשוט, אבל כשמשפחת סרווטר חזרה הביתה לצפת בסוף המלחמה, מכוניתם הייתה מלאה הרבה יותר מכפי שהייתה כשעזבו את העיר.

איננו חייבים לחכות לזמנים קשים של אסונות, מלחמות או התקפות טרור כדי לפתוח את ליבנו לצרות הזולת. סוכות הוא ההזדמנות לעזוב את בתינו – את הקירות הגשמיים שמפרידים בינינו לבין הסובבים אותנו – ולהתאחד עם אחינו היהודים בשירה, בסעודה ובשמחה.

בסוכות הזה הזמינו גם אתם כמה שכנים – את האלמנה הזקנה שמחלת האלצהיימר שלה בשלביה הראשונים, את האם החד-הורית, זו שהתגרשה לא מזמן וגרה בהמשך הרחוב, את הזוג הצעיר שעבר לא מזמן לדירה ממול ומבלה בדבקות את לילותיו בבדידות מול הטלוויזיה.

כי בסוכות אנחנו חוגגים ביחד, כמו משפחה אחת גדולה.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן