רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

השפעת המדיה התקשורתית: בדיסני כבר לא מעשנים יותר

כ״א באב ה׳תשס״ז כ״א באב ה׳תשס״ז 05/08/2007 | מאת נועם אשר

דיסני נכנעה ללחץ והוציאה מסרטיה את סצנות העישון, אך מיד דאגה לסייג את החלטתה: "עישון סיגריות הוא בעיה יחידה במינה", הסביר המנכ"ל, "המאמצים שאנחנו עושים במסגרת זו אינם מהווים תקדים לגבי נושאים אחרים."

סרטי המשפחה של דיסני לא יכילו יותר סצנות עישון. השחקנים, בני אדם או חיות מדברות, לא ישאפו יותר עשן מסיגריות. אולפני חברת 'וולט דיסני' הפכו בתחילת השבוע לאולפנים הראשונים בהוליווד האוסרים סצנות של עישון, והחברה הודיעה כי לא יהיו סצנות כאלו בסרטים של 'וולט דיסני' שקהל היעד שלהם הוא כל המשפחה' – כך שתום וג'רי לא יעשנו יותר, וגם לא הזחל בעליסה בארץ הפלאות.

הצעד של דיסני, שנתקבל בצהלות שמחה של הורים ומחנכים וארגונים הנלחמים בעישון, לא נולד באוויר: קדמה לו ערימת מחקרים שחזרה והציגה את העדויות לכך שילדים מושפעים מסרטים בעניין העישון, מה שהביא את הארגון האמריקאי של רופאי הילדים להכריז חד משמעית: ש"עישון בסרטים הוא גורם סיכון להתחלת עישון אצל בני נוער." מחקר של אוניברסיטת דרטמאות', למשל, מצא שבני נוער שנחשפו במידה רבה לסרטים עם סצנות עישון, היו בסיכון גבוה כמעט פי 3 להתחיל לעשן בעצמם.

בני נוער שנחשפו במידה רבה לסצנות עישון, היו בסיכון גבוה פי 3 להתחיל לעשן

כולנו יודעים היום את נזקי העישון: אפילו הפרסומות לסיגריות לא שוכחות להזכיר למעשנים שהם למעשה חורצים על עצמם גזר דין מוות, וממיטים אסון עליהם ועל הסובבים אותם. עדיין, עישון בסרטים מהווה תעמולה משכנעת לצד הנגדי. בלי שהבימאי יתכוון לקדם עישון, בלי פרסומות סמויות, הופעתו של השחקן המעשן סיגריה כלאחר יד מספיקה כדי לגרום את הנזק.

דיסני נכנעה ללחץ, ורוברט איגר, העומד בראש החברה, הודיע על ההחלטה במכתב לחבר הקונגרס אדוארד מרקי. אבל הוא לא שכח להוסיף הסתייגות. "עישון סיגריות הוא בעיה יחידה במינה". אמר. "המאמצים שאנחנו עושים במסגרת זו אינם מהווים תקדים לגבי נושאים אחרים."

איגר יודע היטב למה היה עליו להוסיף את ההסתייגות הזו. עישון הוא לא התחום היחיד שבו היצירה הקולנועית, אפילו זו המופנית לילדים, משפיעה על דפוסי התנהגות. אותה אוניברסיטת דרטמאות' שמצאה את הקשר בין חשיפה לעישון בסרטים והתחלת עישון אצל נוער, מצאה קשר זהה בתחום צריכת האלכוהול. כמעט בכל סרט השחקנים והשחקניות לוגמים שמפניה במסיבה, מריקים כוס ויסקי במטבח, שותים בירה בפאב בערב, מוקפים בחברה מלאת חיים. בדרך כלל זה נעשה באותה אקראיות אוטומטית של העישון. השתייה היא רק חלק מהתפאורה. אבל התפאורה הזו מספיקה לגרום לאנשים להתחיל לשתות.

האם אולפני סרטים עתידים להחליט שלפחות בסרטי משפחה יראו שחקנים שלוגמים רק מים מינראליים ותה צמחים? בין אם כן ובין אם לא, למחקרים הללו יש השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר, השלכות שרוברט איגר, מן הסתם, עמד עליהן בתוך תוכו. שתייה ועישון רחוקים מלהיות צורות ההתנהגות השליליות היחידות שמוצגות בסרטים באופן מתמיד ושיטתי, כמעט כלאחר יד.

לא רק בידור

ספק אם הייתה פעם מדיה שהשפיעה על צרכניה כמו תעשיית הסרטים. פרופסור וויליאם פלמרס, למשל, הוכיח במחקריו שחוש ההיסטוריה של אנשים נשאב ישירות מרשימות הצפייה שלהם. רובינו לא מעצבים את יחסינו להיסטוריה כתוצאה מלימודים פורמליים או עצמאיים. עבור רוב האוכלוסייה בעולם המערבי, מלחמת העולם השנייה היא 'לשחרר את טוראי ראיין', השואה היא 'רשימת שינדלר', ויאטנם זה 'רמבו'. גם בנושאים סוציאליסטיים וכלכליים הסרטים הם גורם מכריע. הם מספרים סיפור באותם כלים שהחדשות מספרות מציאות, והם מושכים יותר ותופסים אותנו נטולי הגנות כשאנו הולכים שבי אחרי העלילה. יותר מכל דבר אחר, הם קובעים את עמדותינו בנושאים העומדים על הפרק, מזכויות מחוסרי דיור ועד לטיפול בפשע.

אבל ההשפעה החזקה ביותר של סרטים אינה באג'נדה המוצהרת שמאחוריהם (כנגדה עוד אפשר להתגונן) אלא במסרים הסמויים, הבלתי מכוונים לעיתים, שמשפיעים במיוחד. ההצגה של הרגלים ותפיסות עולם, מחוות ואמונות, מחלחלת אלינו בלי שנרגיש בעודנו עוקבים אחרי פיתולי העלילה. לעיתים הם לא מכוונים, אבל העובדה היא שהצפייה בסרט משפיעה עלינו באלף צורות, שכל קשר בינן לתסריט הוא מקרי בלבד. כשפיטר ג'קסון ביים את הטרילוגיה עטורות הפרסים 'שר הטבעות', די בטוח שהוא לא התכוון לקדם את התיירות של ניו-זילנד. אבל אנשים זיהו את נופיה הירוקים עם הקסם של הפלך, ונהרו אל אתרי הצילום. גם בלונדון מבקרים אנשים לא מעטים, בעקבות מה שראו בסרטי ג'יימס בונד או הארי פוטר.

המחקר הראה, שהרגלי הצפייה של ילדים בכיתה ג' קבעו במידה רבה את התנהגותם בשנות הילדות וההתבגרות שלהם

אלו השלכות בלתי מזיקות, אבל יש גם השלכות אחרות. המחקרים על העישון והשתייה הם עדות לכך. יש הצטברות מספקת של הוכחות על השפעת אלימות בסרטים – גם אלו המותרים לצפיית ילדים – על האישיות וההתנהגות של הצופה. ליאונרד ארון מאוניברסיטת אילינוי שערך מחקר ארוך טווח על השפעת סרטים אלימים, מצא שהרגלי הצפייה של ילדים בכיתה ג' קבעו במידה רבה את התנהגותם בשנות הילדות וההתבגרות שלהם. יותר מזה, כשאותם ילדים הגיעו לגיל שלושים, התגלתה קורלציה ברורה בין סוג וכמות הסרטים שבו הם צפו כילדים והסיכוי שלהם לבצע פשעים אלימים או להתעלל בבני משפחתם. למה מחקרים כמו של ארון לא זוכים, לעורר קמפיין להוצאת החרבות והאקדחים מהסרטים?

אבל האמת היא שאנחנו לא רוצים לייחס יותר מידי חשיבות להשפעת הסרטים, סוג בילוי אהוב כל כך, על המוסר וההתנהגות שלנו. אנחנו מחלקים סרטים לסרטי משפחה וסרטי מבוגרים, ומהאלימות וחוסר המוסריות שמככבים יותר ויותר בשתי הקטגוריות, אנחנו משתדלים להעלים עין ולדאוג במקום לסצנות העישון.

נוח יותר להילחם בסיגריות, כי לתקוף את כל האלמנטים המוסריים השליליים בסרטי משפחה, עלול להביא אותנו בסוף לסרטי קהל בוגר יותר. יותר מידי מחשבה בנושא עלולה להראות לנו כמה אנחנו חשופים, גם בגיל מבוגר, להשפעת המדיה הזו. פרויד היה ידוע בתיעובו לסרטים: אולי היה זה משום שהוא זיהה בהם את האיום על תגליתו האהובה, התת מודע. אין מדיה אחרת שפולשת בחשאיות כזו אל השכבות התחתונות של תודעתנו ובונה שם מאחזים בלי לשאול רשות.

סצנת עישון אקראית בסרט עלולה לגרום לילדים לעשן. אנחנו מסכימים בשמחה עם המחקרים וטופחים לדיסני על השכם. מה עוד בסרטים עלול להשפיע על הילדים – ועלינו? בכך ממעטים לדון.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן