לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ערוץ האוכל: 'אוכלים כדי לחיות' או 'חיים כדי לאכול'

ערוץ האוכל: 'אוכלים כדי לחיות' או 'חיים כדי לאכול'

ההגזמה בכמויות מצד אחד והרשות לאוכל להפוך לכוכב מרכזי כל כך בחיים שלנו הם צדדים של אותו מטבע. שפע שמנוצל בצורה הלא נכונה.

מאת

יצא לכם לראות פעם את הדבר הזה שנקרא "ערוץ אוכל" אינספור תוכניות בישול, מתכונים ושיחות עם שפים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בנוסח תרבות הבידור והשפע המערבית, או כפי שאומרת ההודעה הרשמית: "ערוץ האוכל הישראלי, ימותג כבית הספר הטלוויזיוני הישראלי לבישול ואירוח. מידע נגיש, שימושי וישראלי. הערוץ יהיה בית לכל סוגי המטבחים: מטבחים אתניים לסוגיהם, אוכל ביתי, מטבח מהיר (פתרון לאנשי ונשות קריירה), מטבח בריא, גורמה, אפייה ואירוח ומשקאות. הערוץ אף ייתן דגש נרחב על עיסוק בתזונה נכונה ובישול בריא כחלק מתפיסת חיים כוללת של חיים טובים ובריאים."

באמת קשה להבין איך הסתדרנו בעבר בלי ערוץ כל כך נחוץ .

אוכל הוא צורך, בזה אין ספק. המדע טרם המציא שיטה המאפשרת להתקיים בלי מזון. אלא שהעובדה שאוכל הוא צורך ידעו גם סבא וסבתא שלנו. איש מהם, עם זאת, לא סבר שאוכל הוא בידור ושעשוע. ובכל זאת בעידן המתקדם שלנו יש ערוץ אוכל ותוכניות אוכל, ירידי מזון ותערוכות קינוחים. הספרים הנמכרים ביותר הם, כמובן, ספרי בישול.

מדברים על עידן השפע בלי להפנים תמיד את עוצמת השפע.

מדברים על עידן השפע בלי להפנים תמיד את עוצמת השפע. לא רק שיש לנו כמויות ומגוון שפעם אפילו לא יכלו לחלום עליהם. האוכל ממלא פונקציה שונה לחלוטין בחיינו. כן, אנחנו עדיין אוכלים כדי לִשׂבוע. אבל אנחנו אוכלים גם כדי לשפר מצב רוח, כדי להתנסות בחוויות חדשות, אוכלים כי זה בילוי... לפעמים נראה שהמשוואה הישנה שדיברה על 'אוכלים כדי לחיות' השתנתה ל'חיים כדי לאכול'.

לא בכל העולם זה כך. לא כל ארץ יכולה להתפאר בתזונה שופעת שמאפשרת להתרכז בדרך המושלמת להכנת קישוטי מרציפן או בדקויות הטעם של יין ישן נושן. יש מקומות שבהם אוכל הוא עדיין גרעיני דוחן שמחירם התייקר בשל הבצורת ותושבים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותם. מקומות בהם פעוטות בני שנה שוקלים כתינוקות בני יומם ומבוגרים צפודים מביטים בהם בחוסר אונים. אלו לא תמונות מהרעב הגדול במצריים התנ"כית. זה קורה היום.

אבל לא זו המציאות היומיומית שלנו. המציאות שלנו מלאה מסעדות ובתי קפה, אוכל מוכן ושימורים, ברגרקינג ומקדונלד'ס, אוכל כציר מרכזי שסביבו חגים חיינו. המציאות שלנו היא כזו שבה כמויות של אוכל מושלכות לפח אחרי אירועים משפחתיים, ובכל זאת כמויות ענק מופרזות יוכנו גם בפעם הבאה. כמו מחפשי זהב ברי מזל, נדמה שנפל בחלקנו עורק זהב עשיר במיוחד ואנחנו חוצבים בו כמעט בקלות דעת. קדימה אוכל.

לא שאוכל אינו דבר חשוב. "אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מי אתה", כתב הגסטרונום הנודע ז'אן אנטלם בריה סאווארן סברי במאה ה-19. הרבה לפניו, היהדות האמינה בכך שלאוכל עשויה להיות משמעות עמוקה יותר מאוסף מינרלים וויטמינים החשובים לבנין הגוף. חוקי הכשרות מתבססים על ההנחה שבמידה מסוימת, אנחנו מה שאנו אוכלים. אבל הפילוסופיה הזו לא מעמידה את האוכל במרכז החיים, גם אם פעמים רבות הוא משתתף פעיל בשולחן המרכזי. איכשהו, עם זאת, האוכל מסרב בימינו לשחק כינור שני. שאלו ידיד איך הייתה חתונה והוא יספר לכם איך היה האוכל. שחה לה לתומה עולה חדשה-ותיקה: "כשעליתי לארץ לפני כשלושים שנה, חשבתי שהחגים היהודים משונים מאד. כששאלתי מה זה ראש השנה, ענו לי תפוח בדבש. על חנוכה הסבירו לי שהוא קשור לסופגניות, ועל שבועות – עוגות גבינה." האוכל הוא כמובן מהסממנים הבולטים של החגים היהודים, אבל יש בכך איבוד פרופורציה להגדיר אותם אך ורק על ידו.

המסורת היהודית מצווה לברך על אוכל. העובדה שיש לנו מזון אינה מובנת מאליה. היום אנחנו גם צריכים להבין שהשפע המדהים שאנחנו נהנים ממנו גם הוא אינו מובן מאליו. ההורים שלנו עוד ידעו שיש שניים או שלושה סוגי שוקולד שמקבלים בהזדמנויות מיוחדות. סבא וסבתא לא חלמו לצאת למסעדה, גם לא רק ביום הנישואין. אנחנו כבר עושים מהאוכל בידור – כשבמקומות אחרים על פני כדור הארץ, אנשים עדיין מחפשים אוכל זול מעט יותר בשוק עם תצוגות מזון עלובות. העולם המערבי סובל ממכת השמנה חסרת תקדים כשבאפריקה ילדים נפוחי בטן משוועים ללחם, ומסעדות מזון מהיר מגישות מנות שגודלן, כך הוכח במחקר מדעי, אינן הגיוני עבור עיכול של קיבה נורמלית. פעם מנה כזו יכלה להספיק למשפחה. ההגזמה בכמויות מצד אחד והרשות לאוכל להפוך לכוכב מרכזי כל כך בחיים שלנו, הם שני צדדים של אותו מטבע. שפע שמנוצל בצורה הלא נכונה.

קוראים לזה צרות של עשירים, כמובן. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות נבון יותר אבל בצד שלא יודע מהיכן תגיע הארוחה הבאה. עדיף לגחך על הצורך הקיומי בערוץ אוכל מאשר לא להאמין שיש בעולם כמויות של אוכל כפי שמראים בתוכנית בישול אחת. אבל כדאי אולי לעצור מידי פעם ולשמוח שאנחנו בצד הזה. ולנסות לא לאבד פרופורציות, להעריך את השפע שיש לנו לתת לאוכל את המקום המכובד הראוי לו- לא פחות. אבל גם לא יותר!

בתיאבון. או כפי שאנשים מסוימים מקפידים לומר: לשובע.

2/6/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub