רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

ירידה דראסטית במספר מקרי הגירושין בצפון

ב׳ בשבט ה׳תשס״ז ב׳ בשבט ה׳תשס״ז 21/01/2007 | מאת נועם אשר

זוגות רבים מצפון הארץ שפתחו בהליכי גירושים לפני המלחמה הודיעו לבתי הדין כי החליטו לחזור בהם, בעקבות המלחמה. מדוע, ומה אפשר ללמוד מכך?

סיכום פעילות בתי הדין הרבניים ל-2006 פותח בבשורה לא מעודדת: באותה שנה חלה עליה מתונה במספר הגירושים בארץ. באזור אחד, עם זאת, נרשמה ירידה תלולה במספר הגירושים: צפון הארץ. בבית הדין הרבני בחיפה נרשמה ירידה של 18% במספר תביעות הגירושים, בטבריה נרשמה ירידה של 24.5% במספר הזוגות המתגרשים, בקרית מוצקין חלה ירידה של 30.4%, וכך הלאה והלאה. לדברי הרב אלי בן דהן, מנהל בתי הדין הרבניים באותה תקופה זוגות רבים שפתחו בהליכי גירושים לפני המלחמה הודיעו לבתי הדין כי החליטו לחזור בהם, בעקבות המלחמה.

מפליא? לא בדיוק. המלחמה בקיץ של אותה שנה זעזעה את הארץ כולה אבל התמקדה בצפון. שם חשו האזרחים שסכנה אמיתית נשקפת לחייהם. על הצפון הומטרו הקטיושות הקטלניות, ושם גם בערו הרחובות. מהצפון יצאו אוטובוסים מלאי "פליטים", ולשם הגיע סיוע משאר חלקי הארץ. הצפון היה עין הסערה. אמנם לאף אחד מאיתנו אין זיכרונות טובים במיוחד מהקיץ ההוא, אבל נראה שבכל זאת משהו טוב צמח ממנו לתושבי הצפון: פרספקטיבה חדשה.

פרספקטיבה חדשה

מלחמה היא ללא ספק מסוג האירועים שנותנים לנו את הפרופורציות הנכונות. היא חוויה כל כך טוטאלית,שהחשיבה ונקודת המבט בהכרח מתרעננות. החלטות משתנות תחת הלחץ הנורא של לחימה ושאלות של חיים ומוות. וכך, זוגות שהיו בטוחים שלא נועדו זה לזו ושהגיע הזמן להיפרד – שינו לפתע את דעתם והחליטו, בזמן שהקטיושות מתפוצצות סביבם, שלמעשה אין סיבה למהר, או שמא יש סיבה למהר ולסגור את התיק שכבר פתחו ברבנות.

ברור שזוגות שעמדו להתגרש בגלל בעיות קשות של אלימות, או אומללות בלתי נסבלת, לא היו חוזרים בהם רק בגלל נפילת הקטיושות.

הסברים פופוליסטיים למספר הרב של מיקרי הגירושין בימינו טוענים שפעם אנשים הרגישו לא נעים, או שלא יכלו מבחינה כלכלית להרשות לעצמם להתגרש. אבל הצניחה באחוזי הגירושין בצפון סותרת את בנין הקלפים של הטענות הללו. הרי ברור לכל מתבונן שזוגות שעמדו להתגרש בגלל בעיות קשות של אלימות, או אומללות בלתי נסבלת, לא היו חוזרים בהם רק בגלל ששמעו את שירת הסירנה או נפילת הקטיושה. אחרי שחייהם ניצלו, הם היו עדיין בוחרים באיכות חיים מינימאלית. הירידה הדראסטית במספר מקרי הגירושין בצפון מראה לנו בהכרח, שהבעיות ששלחו את אותם הזוגות מלכתחילה לבית הדין, לא היו בעיות בלתי פתירות. ההבדלים לא היו בלתי ניתנים לגישור.

כולם שואפים להתאמה המושלמת עם בן או בת הזוג, ורוצים למצוא את החצי השני שלהם שיתאים כמו כפפה ליד, כמו סיר למכסה, כמו שקע לתקע. אם פתאום מגלים שהוא בעצם מופנם ואני לא, מדובר בבעיה אמיתית. אם היא ספונטאנית ואני מחושב, הנישואים הם שגיאה אחת גדולה. אם אחד שוחר סדר והאחר הולך בעקבות המפוזר מכפר אז"ר, אין סיכוי לחיי אושר. אנשים רבים חושבים שתכונת אופי מנוגדת או בלתי חביבה עליהם, של בן הזוג, היא הדבר שמונע מהזוגיות לפרוח. הם לא תמיד עוצרים לראות את החיובי באותן תכונות, גם לא להביט על אותם זוגות רבים שנשואים באושר על אף שהאופי שלהם אינו תואם כלל. כל כך נוח לחשוב שהמפתח לאושר בנישואים הוא התאמה מושלמת של בן או בת הזוג לציפיות שלנו, במקום עבודה על עצמנו. הנה, ההוא נשוי למישהי מסודרת, ובעלה של ההיא הרבה יותר סבלני, ואם אנחנו לא מרוצים עם מה שיש, כנראה הנישואים שלנו נועדו מראש לכישלון. בדור האינסטנט שלנו, המחשבה שנישואים הם פרויקט ארוך טווח שיש להשקיע בו בלי הפסקה, לא קורצת לנו. עדיף להשקיע בעבודה, במעמד חברתי. בזוגיות? קל יותר להאשים את חוסר ההתאמה.

הירידה באחוזי הגירושין בצפון מוכיחה אחרת. נישואים שהם מקרה אבוד לא היו מתעוררים לתחייה רק בגלל המלחמה. המלחמה לא חוללה נס: היא העניקה פרספקטיבה. אנשים שחשבו שאי נוחות מסוימת, טעם שונה בריהוט, או אופי מוחצן יותר הם סיבה להתגרש, הבינו לפתע מה חשוב באמת. מנקודת המבט החדשה הזו הבעיות קטנו, וקל היה יותר לראות את הדברים הטובים זה בזו ובזוגיות שכבר הוכרזה כ'בלתי מוצלחת'. עם האיום המרחף מעל, גם לימדה הפרספקטיבה החדשה מה חשוב באמת ומי חשוב באמת: ההשקעה במשפחה ובזוגיות הייתה תוצאה טבעית. בעיתות חירום, סדר העדיפויות משתנה מעצמו.

עם האיום המרחף מעל, גם לימדה הפרספקטיבה החדשה מה חשוב באמת ומי חשוב באמת: ההשקעה במשפחה ובזוגיות הייתה תוצאה טבעית.

דניאל גילברט במחקר שלו על 'מה גורם לאושר' גילה ממצא מדהים: לא הידיעה שאפשר לשנות את דעתנו ולבחור אחרת היא זו שמנחילה לנו שביעות רצון. להיפך, הידיעה שבחרנו וזהו, שזה מה שיש ועם זה צריך להתמודד – היא זו שמעניקה לנו תחושת שמחה וסיפוק. בעבר נישואים היו עסק לכל החיים: רק במקרים נדירים, חמורים באמת, נפרדו דרכיהם של הבעל והאישה. היום נישואים הם על תנאי. מלכתחילה, מתחתנים בתור סידור זמני. 'אם זה ילך חלק', 'אם לא יהיה משהו יותר טוב'. יש כאלו שמכריזים על כך בלי להתבלבל. סיפר לי מכר שעובדת בביתו פיליפינית בסיעוד: "היא עובדת כאן כדי שיהיה לה כסף להתגרש." "איפה בעלה?" שאלתי. "אין לה בעל", הסביר המכר. "היא לא מוכנה להתחתן עם החבר שלה לפני שהיא יודעת שיש לה אפשרות כלכלית להתגרש." בין אם אומרים זאת בקול או לא, הרבה אנשים מתחתנים כיום מתוך הכרה מוחלטת באופציית הגירושין המרחפת ברקע. נישואים הם ניסיון: יהיה יפה ונעים ונוח, נישאר בהם. לא יהיה? טלפון לעורך הדין.

לא תמיד זה כל כך פשוט, כמובן. אבל ביותר מדי מקרים, זה כן. להחליף בן זוג? במה זה שונה מלהחליף מכונית לדגם משופר יותר? אז זהו, שיש הבדל. הבעיה הרבה פעמים אינה בבן או בת הזוג אלא במערכת היחסים, בחוסר ידיעה איך להתמודד ואיך לתקשר, בדברים שאפשר לפתור עם רצון טוב ומוכנות למאמץ – אבל לא על ידי גירושים. הסטטיסטיקה מוכיחה שנישואים שניים נוטים להיות הרבה פחות יציבים מנישואין ראשונים. גירושים, אם כן, הם לא פתרון קסמים.

המלחמה לימדה כמה אנשים מה סדר העדיפויות האמיתי שלהם, ומה הגודל האמיתי של הבעיות שנראו לפני כמה חודשים כבלתי נסבלות. אבל לא כדאי לחכות לאירוע בסדר גודל כזה כדי להגיע להתבוננות נכונה. אם הסטטיסטיקה אומרת שמקרי גירושין רבים נמצאו בלתי נחוצים ברגע האחרון – גם אם בהמרצת מצב החירום – כנראה, הרבה יותר זוגות ממה שאנחנו חושבים, יכולים בעצם לשמר את נישואיהם. אז למה לחכות לאזעקה?
 

***

מאמר בנושא קרוב:

על הסיבה לגירושין ועל מחקר האושר של דניאל גילבטר
דניאל גילברט ערך ניסוי מעניין על מהות האושר האנושי ובדרך גילה לנו את הסיבה לאחוזי הגירושין הגבוהים בימינו.

 



 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן