רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

דמות האב, לא מה שהיה פעם

כ״ב בסיון ה׳תשס״ו כ״ב בסיון ה׳תשס״ו 18/06/2006 | מאת נועם אשר

האם המתנה האולטימטיבית ליום האב היא שיתנו לו קצת שקט?! מסתבר שיש כבר הרבה אבות שלא מסכימים.

לישראלים יש די והותר חגים בלוח השנה. אולי בגלל זה "יום משפחה" אחד בשנה נראה להם מספיק. לאמריקאים דווקא לא. יש יום האם, ויש יום האב. בשנת 1972 הנשיא ניקסון חתם על צו שמכריז כי מעתה והלאה, יום ראשון השלישי בחודש יוני, יהיה יום האב. יום שמוקדש לכל אב, ודמות-אב, בחייו של אדם.

יום האב הוא עניין אמריקני פנימי, אבל דמות האב היא נושא אוניברסלי לחלוטין, והשינויים שחלו בה מושכים יותר ויותר תשומת לב. "אנחנו חושבים על אבות באופן שונה משחשבנו עליהם לפני עשרים-שלושים שנה", אומר פרופסור קווין רוי מאוניברסיטת מרילנד. "היום יש אידיאלים חדשים לגברים. אנחנו חושבים על האב החדש גם כמפרנס וגם כמטפל – לא מדובר במישהו שרק עובד כל הזמן, אלא מעביר יותר זמן עם הילדים".

האידיאל אולי השתנה, אבל לא לכל האבות סיפרו על כך. את ההבדל בין אבות לאימהות אפשר לראות אפילו בשוני שבין הגרנדיוזיות של יום האם והשקט היחסי של יום האב. חנויות הפרחים, למשל, לא מגדילות מכירות לקראת התאריך הזה. מי מכם הביא פעם זר לאבא?

"יום האב היה תמיד אירוע מינורי", כותב העיתונאי האמריקני בוב פליס. "וזה לא מפתיע, כי רוב האבות האמריקניים הם בחורים מינוריים למדי - לפחות אם הם יודעים מה טוב בשבילם".

מהאבות שאינם אמריקניים, נחסך הסבל השנתי של עוד עניבה מיותרת... אבל מאף אב, כך נראה, לא נחסך הבלבול. אימהות יודעות אינסטינקטיבית מה לעשות עם התינוקות שלהם, והקשר המתפתח בינם הוא סימביוטי. אבל מה עם אבות?

להיות אבא טוב

רפאל בר, כתב בעיתון "אובזרבר" הבריטי, מאמר שזכה לתהודה גדולה. "האם להיות אב טוב יהרוס את הקריירה שלך?" במאמר הוא פירט, בין השאר, את תחושת חוסר האונים שפקדה אותו אחרי הולדת בִּתו הראשונה, אדי.

הרגע הבודד ביותר בחיי היה כשישבתי על שולחן המטבח בשתיים לפנות בוקר, בעוד אשתי ובִתי החדשה היו עדיין בבית החולים.

"הרגע הבודד ביותר בחיי היה כשישבתי על שולחן המטבח בשתיים לפנות בוקר, בעוד אשתי ובִתי החדשה היו עדיין בבית החולים. האדרנלין גרר אותי הביתה. ואז התמודדתי עם דילמה אבסורדית: האם לסדר את הבית, כך שהחיים החדשים שלנו יתחילו בצורה מאורגנת, או שמא ללכת לישון. (כל אחד שנולד לו תינוק יודע מה התשובה הקלה. ללכת לישון.)

"אחרי כמה דקות שבהם נשאתי חפצים במעלה ובמורד המדרגות והנחתי אותם במקומות אקראיים, התיישבתי ומזגתי לעצמי שתייה. ואז בכיתי. הייתי רוצה לחשוב שבכיתי רק בגלל ההקלה שהכל עבר בשלום, אבל אם אהיה כן עם עצמי, הרגשתי גם דקירה של חוסר אונים, הרגשה שכרגע אין שום דבר שאני יכול לעשות בשביל המשפחה שלי. זה דבר נורא לפחד שתהייה מיותר".

רפאל בר כתב את המאמר שלו קצת כמו שאב מודרני מלא כוונות טובות מנסה לחיות את חייו – הכל בבת אחת ובלי לפספס כלום. הוא פורש את כל אודיסיאת האבהות על פני יותר משלושת אלפים מילים, שהקטע המקדים להם קובע "15 שנים אחרי שנשים התחילו לנסות לעשות את הכל, גברים רוצים עכשיו אותו הדבר. האם זה אפשרי להרשים את הבוס ולהיות אב טוב בעת ובעונה אחת?"

כמובן, לשאלה יש שורשים עמוקים בתפקידים המסורתיים. נשים נועדו לטפל בילדים. גברים צריכים לפרנס. אב חדש יכול להתענג על התינוק שלו, אבל הוא חייב, קודם כל, לוודא שהבוס שלו יהיה מרוצה. אחרי הכל, הילד לא יודה לו אם הוא לא יכול למלא את צרכיו.

רפאל בר מספר שכאשר המיילדת באה לביקור בית (כנהוג בבריטניה), היא נדהמה לראות גבר פותח את הדלת כשהתינוקת בזרועותיו. הוא נטל חופשה של שבועיים (החוק שם מכריח את המעסיקים להסכים לה), כדי לעזור בטיפול בבִתו. "העובדה הפשוטה שלא ברחתי מהבית או חיפשתי מפלט בטיפה המרה", הוא כותב, "גררה תשואות משירות הבריאות... הודיתי לדורות קודמים של אבות וורקוהליים ועצורים רגשית... שהורידו את הסטנדרט עבור השאר".

ובאמת, מהו הסטנדרט? מה הן הציפיות? "החלק שאבות משחקים בגידול ילדיהם מקבל תשומת לב חסרת תקדים מקובעי המדיניות", כותב פרופסור צ'רלי לואיס מאוניברסיטת ליינצ'סטר האנגלית. "אך עדיין יש בלבול וחוסר הסכמה באשר לתרומה של גברים לחיי המשפחה של היום".

בלשון פחות מקצועית ויותר אותנטית, גונח גרהאם מקגיוון, אב לשתי בנות: "יותר מדי פעמים שוכחים את האבות בדיון היומיומי של חיי המשפחה, אבל הם כזה חלק אינטגרלי מהמשפחה עצמה".

מה אבא רוצה?

אולי זה בגלל ריבוי המשפחות החד הוריות, שבהן חי הילד בדרך כלל עם אימו. אולי בגלל דורות של "אבות נעדרים" שהתמכרו לעבודה והעדיפו להיות "אבא של שבת". אולי בגלל אבות כמו אותם האבות האמריקניים, 'הבחורים המינוריים' עליהם כותב בוב פליס: "הם יודעים שתשומת לב לאנשים רגילים כמונו, פירושה דבר רע". והוא קורא לטור שלו: "המתנה הטובה ביותר ליום האב – שיעזבו אותו בשקט". הרבה אנשים יסכימו שהקביעה הזו נכונה לגביהם, או לגבי אבותיהם. כמאמר שיר הילדים "לאבא שלי יש סולם". אבא גיבור וידען וחזק, אבל, "כששרתי לו שיר שאהב, נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו". לשמוע את השיר של הילד? זה תפקיד של אימא. אבא עובד קשה ורוצה עכשיו שיעזבו אותו בשקט.

אבל, מספר הולך וגדל של אבות לא מסתפקים ב"שיעזבו אותם בשקט". הם רוצים לקחת חלק משמעותי בחיי ילדיהם, גם אם לעולם לא יקבלו מהם פרחים. בר מודה במאמר שלו שהוא וחבריו הנוטלים חופשה אחרי לידת ילדיהם, שייכים למעמד הבינוני, אבל, הוא מעיר, "המעמד הבינוני הוא, אם תרצו או לא, מעצב דעת הקהל...תבדקו אותנו – אנחנו אלה שמופיעים במאמרי מגזינים על אבהות וקריירות. לכן זה תלוי בנו לשנות את התרבות שלנו, לצאת מהעבודה כדי להשתתף בהצגות בית ספר, וללכת הביתה מוקדם כדי לקרא סיפור לפני השינה... הגיל שבו יש לנו ילדים הוא בדרך כלל הגיל בו יש לנו הכי הרבה ערך בשוק העבודה, מה שאומר שאנחנו יכולים לשאת ולתת עם התנאים שלנו מעמדת כוח".

אף פעם לא יהיה תפקידו של האב ברור באותה צורה טבעית שתפקידה של האם מצטייר. אבל, יותר ויותר אבות, כך נראה, רוצים שהתפקיד הזה ידרוש מהם יותר מלהביא את תלוש המשכורת הביתה. אולי פעם כבר יהיה ברור לכולם שאבות רוצים הרבה דברים – ולאו דווקא שיעזבו אותם בשקט.

 ביהדות אנו רואים שהאב הוא לא רק מפרנס. יש לו תפקיד חשוב בחיי המשפחה, יש לעם היהודי שלשה אבות, משמעות הדבר ששלושת אישים דגולים אלו הנחילו לצאצאיהם דרך חיים, יעד ותכלית המלווים אותנו עד היום.

בואו נאמץ את תפקיד האבא במלואו, נשקיע זמן במשפחה ובילדים ונעביר הלאה את הערכים החשובים שלנו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן