לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




במה טועה א.ב. יהושע?

במה טועה א.ב. יהושע?

המשכיותו של העם היהודי תלויה באחיזתו במסורת היהודית, ולא במאפיינים תרבותיים.

מאת

מהומה לא קטנה התעוררה בסימפוזיון של הוועידה האמריקנית היהודית, שנערך לאחרונה בוושינגטון, כאשר כינה הסופר א.ב. יהושע את הישגי 100 שנות הפעילות של הארגון המארח - "כישלון גדול", והביע את דעתו שיהודים בארה"ב לא יכולים לחיות חיים יהודיים אמיתיים. רק בישראל, טען הסופר הנודע, יכולים לבוא לידי ביטוי חיים יהודיים אמיתיים, ורק המדינה היהודית יכולה להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי.

התגובה הייתה חדה ונמרצת. רבים מהמאזינים האמריקניים של יהושע הזדעזעו. ליאון וייזלטייר, העורך הספרותי של ה'ניו רפובליק', האשים אותו כמי ש"מתעקש על צמצום [הדת היהודית, התרבות והספרות] לישראליות". וכתבים ישראליים לא הקלו על יהושע בשל - כפי שכינה זאת אורי דן מהג'רוזלם פוסט - "הטיפשות" שבהערת הסופר.

כשהוא מסתמך על עבודתו של אריה כרמון על הממסד הדמוקרטי הישראלי, הגדיר עורך ה'פוֹרוורד', ג.ג. גולדברג, את המהומה כתוצאה של הפילוג התפיסתי. עם השמדת יהדות מזרח-אירופה בשואה, טוען כרמון, היהודים בישראל "ירשו" את הזהות היהודית שבאה לידי ביטוי בחיי היומיום בסביבה יהודית ברורה; ויהודי אמריקה "ירשו" את חוויית היהדות כ"דרך ההתבוננות" על החיים.

כותב גולדברג: "זה צריך להיות ברור... שהישראלים אינם טועים בדרך שלהם להיות יהודים, יותר מאשר האמריקנים טועים בדרכם – הצטרפות לארגונים, השתתפות באירועים, נתינת צדקה וניסיון לחיות על פי מה שהם מבינים בתור ערכים יהודיים. שתי הדרכים פשוט שונות".

אין ספק ששונות, אבל המלה "פשוט" לא מגדירה נאמנה את הריחוק בין השתיים. ובכל זאת, מה שיותר עקרוני: הטענה שמשתמעת מדברי גולדברג, שלכל צורת ביטוי של יהדות יש כוח להמשך קיום העם, בהחלט אינה ברורה.

דיבור בעברית, צבא יהודי וחיים במקום שבו חג החורף הוא חנוכה וחג האביב הוא פסח, הם דברים טובים כשלעצמם, אבל לחשוב שיש בהם כוח לתדלק את המשכיות היהדות, זה כמו לדמיין שמכונית נוצצת בלי מנוע יכולה להביא אותנו לקצה השני של העיר.

אין צורך במדעים מורכבים, מספיק לדעת קצת מדעי החברה כדי לעקוב אחר המשמעות של מספרם ההולך וגדל של הישראלים, צעירים ברובם, שבחרו לרדת מהארץ בעשורים האחרונים (בניו-יורק ולוס-אנג'לס מצויות קהילות יורדים גדולות במיוחד, אבל ברוב הערים הגדולות באמריקה ובאירופה מצויות קהילות של ישראלים-לשעבר). כפי שנראה המצב על פניו, דיבור בעברית ושירות בצה"ל לא מספיקים כדי להשאיר את היהודים הישראלים בישראל; אז האם ניתן לצפות מהם לשמור על יהדותם החיה?

גם הזהות התרבותית היהודית "בסגנון האמריקני", אינה גשר לעתיד העם שלנו. לא רק שעברית היא כמו תורכית בשביל רוב היהודים האמריקנים, אלא כך גם מרבית האמונות הבסיסיות ומושגי היסוד של היהדות. אם יתבקשו לציין ערך יהודי, יענו רוב יהודי אמריקה: "פלורליזם" או "תיקון העולם", אבל הבנתם לגבי מושגים אלה שונה מאוד מהדרך שבה הם מובאים בתלמוד. היסודות האמיתיים של האמונה היהודית הם כספר החתום עבור יהודי ממוצע מניו-יורק, כמו גם התלמוד עצמו. הסחת דעת כזאת היא לא בדיוק החומר להמשך הדורות.

יהדות – במובן המקורי של המילה: אמונה ומנהגים יהודיים כפי שנקבעו בדת היהודית המסורתית.

אבל ההמשכיות ניתנת להשגה. העיקרון הוא להכיר שיש יורש אחר, שלישי, לעולם היהדות המזרח-אירופאי שהושמד במאה הקודמת. זה לא "ישראל בזכות היותה ישראל", וגם לא יהדות-אמריקה בחלקה הגדול, ובכל זאת הוא חי ואפילו משגשג, בשתי הארצות – כמו גם בארצות אחרות. זה עולם של יהדות שאינה ישראליות וגם אינה אידיאליזם ליבראלי, אלא יהדות – במובן המקורי של המילה: אמונה ומנהגים יהודיים כפי שנקבעו בדת היהודית המסורתית.

לא רק שהאמונה ושמירת התורה וההלכה הן הביטוי האותנטי ביותר של הלאומיות היהודית, אלא שזוהי הדרך המוכחת האחת והיחידה – שהעניקה כוח להמשכיות היהודית בעבר. והיא מסוגלת בהחלט להעניק לו כוח כזה גם בעתיד. המחקר האחרון של הוועד היהודי האמריקני שהצביע על עלייה תלולה באחוז הצעירים היהודים האורתודוכסים האמריקניים (וחָזָה המשך צמיחה של היהדות האורתודוכסית בארה"ב), לא הפתיע את מי שמכיר את החיוניות רבת-הדורות של החיים היהודיים במובלעות האורתודוכסיות היהודיות, הפזורות ברחבי אמריקה.

האמת היא, שהיהדות שמשמשת קרקע יציבה ליהודים, מתקבלת לעתים קרובות בתשובה מחויכת ש"היהדות פשוט לא מתאימה לכל אחד". התל-אביביים צריכים את חיי הלילה, והיהודי הניו-יורקי את הרלטיביזם התרבותי. באיזו קלות אנחנו הופכים רצונות לצרכים! וכמה בקלות אנחנו פוטרים את חלקנו ומאבדים את עתידנו - מפחד שמא ירד ערך המניות החברתיות שלנו.

כל מה שצריך זה להיכנס כמעט לכל בית כנסת מסורתי, כדי לפגוש ביהודים מרקעים בלתי-שגרתיים ושונים לחלוטין זה מזה, שהגיעו כבוגרים לשמירת תורה ומצוות, מתוך כוח ההחלטה ומתוך שכנוע פנימי. כל יהודי עמד בהר סיני, וכל יהודי יכול לחזור לשם היום. וכל יהודי – בישראל, אמריקה, אירופה או כל מקום אחר – שעושה זאת, יהפוך יחד עם ילדיו וצאצאיו הבאים אחריו, לחלק חי ובלתי נפרד מהעתיד היהודי.

27/5/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) יחיאל, 29/5/2006 05:49

"יהודי" יכול להיות רק מי שדר בארץ

כאשר ליהודי יש אפשרות לבוא לארץ (וכיום איןיהודי בעולם שלא מתאפשר לו לעלות לארץ)
עליו אמרו חז"ל כל הדר בח"ל - כמי שאין לו אלוקה.
ולע"ד, דומה הדבר כמי ש"מאמץ" לואבא אחר,
בגלל שהאבא ה"טבעי" עני,והבית שלו קטןולפעמים גם מכה אותו...

(1) , 29/5/2006 05:44

כאשר ליהודי יש אפשרות לבוא לארץ (וכיום איןיהודי בעולם שלא מתאפשר לו לעלות לארץ)
עליו אמרו חז"ל כל הדר בח"ל - כמי שאין לו אלוקה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub