לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מה היה קורה אם פרעה היה נידון בבית-משפט אנושי?

מה היה קורה אם פרעה היה נידון בבית-משפט אנושי?

האם הוא היה שם ללעג את השופטים כפי שעשה סדאם חוסיין ? עומד בנוקשות בתאו כמו מילושביץ? בכל מקרה, כנראה שלא היינו מרוצים מסוף הסיפור כמו מעלילת החומש.

מאת

לו פרעה היה מועמד לדין כפושע מלחמה, כפי שנעשה, למשל, לנשיא סרביה סלובודאן מילושביץ, מה היה גזר דינו?

אל תמהרו להחליט. משפטי נירנברג זכורים בעיקר בשל אחד עשר גזרי-דין המוות שהוציאו על בכירי ההנהגה הנאצית. הם זכורים פחות בגלל מספר עונשי מאסר קצרים שאפשרו לפושעי מלחמה להמשיך בחייהם בנחת לאחר חופשת התרעננות. סגן הקנצלר, פון פאפן, אפילו יצא זכאי. האיש ה'תמים' הזה, שני במעלה אחרי היטלר, העביר כנראה את שנות המלחמה בגן-עדן של שוטים, לא מודע למה שהתחולל באירופה. כך לפחות ניתן להסיק מפסק הדין.

אז מה היה קורה לו היינו חוזים במשפטו של פרעה? האם הוא היה שם ללעג את בית המשפט כפי שסדאם חוסיין עשה? עומד בנוקשות בתאו כמו מילושביץ? מתבדח בחוסר בושה כמו הרמן גרינג, אחד מנדוני נירנברג שנגזר עליו עונש מוות?

איך שלא היה נראה המשפט, לא משנה מה היה פסק הדין, נראה שלא היינו יוצאים מרוצים. לפחות לא מרוצים כמו שמותיר אותנו הסיפור בחומש .

מקריאת ההגדה בליל הסדר אנו יוצאים בתחושת סיפוק. פרעה ביצע פשעים נרחבים כנגד האנושות, התעלל בעבדים, רצח ילדים באכזריות, וגילם בכל דבר את המפלצת. אחרי עשר מכות (ואיזה בית משפט יכול לספק כאלה) הוא נכנע לבסוף, ומסכים לבקשת "שלח את עמי." עם זאת, תוך ימים ספורים, הרודן ההפכפך משנה את דעתו, אוסף את אנשיו ויוצא לרדוף אחרי העבדים המשוחררים. הוא חונה במדבר, מארגן את חייליו לירות לעברם, נכנס למים כדי להשיג אותם, ומוצא את צבאו מושמד על קרקעית ים סוף. התחושה היא לא רק של צדק שנעשה - אלא של צדק פואטי אפילו.

באלפי השנים שעברו מאז המאורע, איש לא השמיע טיעון בזכותו של פרעה. אף אחד לא טען שגורלו לא היה מוצדק, שהוא הוטעה, או ששירותי הביון שלו העלימו ממנו מידע. ההבנה האנושית שלנו מהנהנת בסיפוק: הכל קרה כפי שצריך היה לקרות. פרעה סבל את המכות הנוראיות האלו כי משמים נגזר עליו העונש הזה, בדיוק העונש הזה. והעונש הזה הוא בדיוק מה שהגיע לו.

משפט בשר ודם

קשה להגיע לתחושה כזו במשפטים שבני אדם יושבים בהם על כס השופט. אפילו מעשה הטרור המחריד ביותר של המאה הצעירה שלנו, הפיגוע במגדלי התאומים, לא מצליח לייצר הרגשת סיפוק מוחלטת בגזרי הדין שבעקבותיו. אחד הנאשמים אזרח צרפתי בשם מוסאווי, הואשם שידע על כוונת המחבלים לחטוף את המטוסים, אך לא דיווח על כך. חבר המושבעים החליט לגזור עליו עונש מוות.

מוסאווי ישב בבית הכלא בגין האחד עשר בספטמבר, אבל תובעיו טוענים שלו גילה את דבר חברותו באל קעידה והידע שלו על תוכניות הארגון, מות רבים היה נמנע. מוסאווי עצמו שינה את גרסתו מפעם לפעם, טוען לפעמים שהוא היה אמור להטיס אחד ממטוסי המוות המתרסקים, ולעיתים מספר שעליו הוטלה משימה אחרת.

מבית המשפט הוא לא התרשם במיוחד, מביע את רגשותיו במשפט האלגנטי: "לעולם לא תשיגו את דמי. א-לוהים יקלל את כולכם."

אבל גזר דינו של מוסאווי עורר תגובות מעורבות מאד, אפילו בתוך משפחות הקורבנות. "צריך להסתכל על זה בהקשר הרחב יותר של המלחמה בטרור", אמר צ'רלס וולף שאשתו נהרגה בפיגוע בבנייני התאומים. "אם הוא יקבל עונש מוות, הוא יהפוך לקדוש מעונה, סמל עבור המוסלמים הקיצוניים."

לורי ואן-אוקן שהתאלמנה בהתקפת הטרור חלקה בגלוי על החלטת המושבעים. "אני לא חושבת שהוא תרם למה שקרה באחד עשר בספטמבר. אני חושבת שהוא רק שעיר לעזאזל." היא הטילה ספק בקביעה שהוא ראוי לעונש בגלל הסתרת המידע שלו. "גם ה-CIA הסתיר מידע מה-FBI", הזכירה.

קרובי משפחה אחרים ברכו כמובן על החלטה. כולם היו מעדיפים לראות את אוסאמה בין לאדן עצמו מובל למוות, אבל אם אי אפשר להעניש אותו, לפחות מישהו אחר שהיה קשור לאחת הטראומות האמריקניות הגדולות אי פעם. אבל המברכים, כך נדמה, לא עלו במספרם על המפקפקים. אותה תחושה חמקנית של צדק, לא השתכנה גם בליבות אלו שהסכימו בשכלם עם גזר הדין. "קשה לתאר את זה", אמר אייברהם סקוט שאיבד את אשתו בהתקפה על הפנטגון. "חשבתי שאשמח, אבל אני לא שמח. אני מצטער בשבילו. אני לא חושב שהוא לגמרי אשם... אני מאשים במידה שווה את הממשלה."

אבל את חברי הקבינט של בוש קשה לגרור לבית המשפט. המשפחות יצטרכו להסתפק במוסאווי.

צדק שמימי

בני אדם ניסו תמיד לשפוט בעצמם את הפושעים מביניהם. הניסיון ראוי להערכה, אבל משום מה, התוצאות לא מספקות אותנו בשלמות. בעולם אידיאלי, אוסאמה בין לאדן היה מובל אל הכסא החשמלי. בעולם אידיאלי לא היו ספקות שמא מישהו ראוי אכן לגזר דינו או רק נבחר לשעיר לעזאזל. בעולם אידיאלי אנשים שאיבדו את יקיריהם לא היו צריכים להתלבט בשאלה האם אזרחים זרים שהסתירו מידע אינם אשמים פחות מארגוני מודיעין שהסתירו מידע. בעולם אידיאלי, אם ממשלות היו אחראיות לאובדן חיים, הממשלות היו משלמות.

בהגדה אנו קוראים שא-לוהים עבר במצרים בליל פסח והרג את הבכורות. "אני ולא מלאך, אני ולא שליח." בהגדה מבקשים: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך...כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו." אנחנו מבקשים התערבות ישירה של א-לוהים, כמו זו שזכינו לה ביציאת מצריים. על פשעים כנגד העם היהודי, אנחנו רוצים לראות את נקמת השם, לא את בתי המשפט האנושיים בניסיון להעניש בלי להרגיז יותר מידי אנשים. אנחנו מבקשים צדק כמו זה שחזינו בו במפלה של פרעה.

לו פרעה והמצרים היו מועמדים למשפט, יתכן שהיה נגזר עליהם עונש מוות. אבל ייתכן גם שהיו נשמעים קולות מפקפקים בצדקת העונש. אולי היה אפילו מוגש ערעור. אבל הם צללו במים אדירים, וקוראי הסיפור בתורה נותרים מרוצים: הצדק נעשה. לא מושבעים רגשניים החליטו על דינו, לא שופט שאין מכירים את עמדותיו. שופט כל הארץ העניק לו בדיוק את מה שהיה ראוי לו, ואיזו הקלה שנחסכו מאיתנו הספקות.

 

 

8/4/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) שירה, 14/4/2006 04:37

מאמר מעניין

עד כמה שידוע לי,פרעה לא מת,ולימים מלך בנינוה.
כשיונה הגיע לשם כדי להתריע,הוא,פרעה,מיד עשה תשובה עם כל התושבים,כי הוא כבר ידע מה יכול לקרות כשה' כועס.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub