לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על משלוח מנות שלא הגיע ליעדו

על משלוח מנות שלא הגיע ליעדו

גלגוליו של משלוח מנות מפואר שלא זכה להגיע ליעדו.

מאת

*על פי מקרה אמיתי, כל הפרטים המזהים שונו.

 

"יהושע בן פרחיה אומר... והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א', ו')

 

יעל הידקה סרט אחרון למשלוח המנות המהודר. בליבה תקווה שחמותה תדע להעריך את שעות העבודה והמחשבה שהשקיעה, עד שהגיעה לרגע החגיגי של עטיפת המשלוח בגיליונות הצלופן הבוהקים.

המלים 'שעות עבודה והשקעה' במקרה שלנו, אינן בגדר מליצה. יעל באמת התאמצה מאוד. קודם, היא בררה אצל חברותיה הנשואות הותיקות מה נהוג לתת בתור משלוח מנות ראשון לחמות. היא התעניינה מה כל אחת מהן עשתה, מה קנתה, איך עיצבה... במקביל היא שאלה גם כמה חמיות שהיא מכירה מה הן קיבלו, ומה דעתן בנושא.

בסופו של דבר היא קיבלה את התמונה הבאה: סלסילת קש ענקית, בקבוק יין איכותי, כמה מיני מגדנות קנויים וארוזים, מאפה או תבשיל מעשה ידי הכלה הטריה, מתנה – לא זולה מידי – והכי חשוב, עיצוב שמראה שילוב של כישרון ואכפתיות. למען האמת, זה הדבר היחיד שהחמיות טענו שחשוב - 'משלוח שיראה חיבה ואכפתיות'.

והיא באמת חיבבה את חמותה החדשה, ובעיקר, רצתה מאוד שחמותה תחבב גם אותה. יעל לא חסכה במאמצים ובממון. היא קנתה קערת כסף יפה ולא זולה, אפתה עוגת פאר רבת שכבות - רק מחומרים איכותיים וטעימים, כתבה הקדשה מכל הלב, הוסיפה כהנה וכהנה כדי למלא את סלסילת הקש הגדולה ביותר שמצאה בחנות, עטפה את הכל בארבעה גיליונות צלופן שחיברה יחד, ועיטרה בסרטים צבעוניים.

משלוח מנות, כמו שאנחנו יודעים, עדיף למסור בידי שליח. וההזדמנות לא אחרה לבוא. אחיו בן העשר של בעלה הגיע עם עגלה עמוסה במשלוחי מנות, והושיט לה משלוח מאמא שלו. יעל הניחה בזהירות את יצירת הפאר שלה על העגלה, וביקשה ממנו שיביא אותה הביתה כשיסיים את סבב החלוקה.

הילד המשיך להתרוצץ מבית לבית, נותן משלוח אחד ומקבל אחר במקומו. לא ברור מתי בדיוק זה קרה. אולי כאשר הוריד את המשלוחים מהעגלה כדי להפריד בין המשלוחים החוזרים לבין אלה שעדיין צריך לחלק, או אולי כשרץ במהירות בירידה ופנה אל הרחוב הבא. בכל אופן, באיזשהו שלב המשלוח היקר אבד ונעלם.

 

***

 

- אמא תראי מה מצאתי.

- מה זה? משלוח מנות?! פורים כבר נגמר אתמול. איפה מצאת אותו?

- הוא היה זרוק על המדרכה בחוץ. בטח זה נאבד למישהו.

טיפות בוץ זעירות הכתימו את הצלופן האדום, והעידו על שהותו הממושכת בחוץ. הדס פתחה בזהירות את קישורי הסרטים, לחפש אחר עדות כלשהי לזהות בעליו. עוגת פאר מעוכה מעט, המון ממתקים איכותיים, ו... רגע, ומה זה? אוי! קערת כסף. המשלוח הזה יקר באמת. הנה, יש כאן גם פתק.

 

איך נוכל להביע במשלוח מנות,
את כל הרגשות הזורמים בלבבות,
שהרי גם אם נוסיף לעוגה עוד עשר שכבות,
לא יהיה בזה כדי להודות
על כל ה....


 

הדס פסחה על ההמשך, ועברה לשורה האחרונה,

 

באהבה, יעל ויענקי רוטנבוים

 

 

***

 

"יעל ויעקב רוטנבוים, כנראה באזור חיוג 02", אמרה הדס למוקדנית ב-144. אולם זו לא הצליחה למצוא אף רשומה מתאימה בירושלים, בגוש דן או בכלל...

אחר כך היא ישבה לנסח מודעות אותן תלו ילדיה בכל מקום שעלה בדעתם – בבית הכנסת, במכולת, על לוחות המודעות ועל עמודי החשמל – העיקר שהאבדה תושב לבעליה.

 

השבת אבדה

 

נמצא משלוח מנות מהודר
נשלח על ידי: "יעל ויענקי רוטנבוים"
יוחזר על פי סימנים
לפרטים 02-326598


 

אך לשווא.

חג הפסח התקרב בצעדי ענק. לא הייתה ברירה אלא לפרק סופית את המשלוח, לערוך רשימה מפורטת של מוצרי המזון הראויים למאכל, להשתמש בהם לפני החג, ולשמור את הרשימה יחד עם קערת הכסף בארגז המציאות – ארגז מלא באבדות שלא הצליחו לחזור אל בעליהן וממתינות לביאת הגואל.

 

***

 

עשר שנים חלפו.

הדס ומשפחתה עמדו לעבור דירה. כל החפצים בבית מוינו ונארזו, וביניהם גם ארגז האבדות, ובתוכו קערת הכסף.

הדס החליטה לנסות שוב, היא חייגה 144, ולמרבה הפתעתה, הפעם נמצאה רשומה מתאימה.

- הלו, אפשר לדבר עם יעל.

- כן, מדברת.

- שמי הדס, את לא מכירה אותי, אבל לפני 10 שנים מצאנו ליד הבית משלוח מנות מהודר. הייתה בתוכו קערה יקרה...

- מכסף?

- נכון.

- וגם עוגת שכבות, ומכתב...?

יעל צנחה לתוך הכסא הקרוב. ובקול חנוק מדמעות סיפרה להדס על עשר שנים שבהן נשאה בליבה את כאב הפגיעה מאותו חג פורים.

- המשלוח היה מיועד לחמותי, את מתארת לעצמך כמה חיכיתי לתגובה, איזושהי תגובה – וכלום! כבר עשר שנים שאני שואלת את עצמי, מה לא היה בסדר. למה חמותי לא אמרה מילה טובה, למה היא אף פעם - את מבינה מה זה אף פעם במשך 10 שנים?! - לא השתמשה בקערת הכסף היקרה ששלחתי לה. ועכשיו, אני מתביישת כל כך, לא רק שהיא לא קיבלה משלוח מנות מהכלה שלה כבר בשנה הראשונה – היא למעשה אף פעם לא נתנה לי להרגיש שפגעתי בה במשהו... ואני עוד כעסתי עליה...

 

11/3/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) שירה, 20/3/2006 15:00

הלוואי על כולם חמות כזאת....

(4) אורלי, 16/3/2006 12:21

אמנם קראתי באחור

אבל נהניתי מן הספור מאד. אכן, חשוב לדון לכף זכות.

(3) ח.ח., 16/3/2006 07:02

לא תמיד זה כזה פשט

יחסים עם חמות יכולים להיות מאד עדינים ושבירים ! ולכן כמה שזה מפליא,סיפור כזה לצערינו יכול להיות מאד מציאותי!

(2) יאיר, 13/3/2006 12:13

רונית כפיר

רונית כפיר מגלי צהל?

(1) יעל, 12/3/2006 08:42

אוי! איזה כאב לב!

שיחה קצרה היתה פותרת את הענין.
מילא.
נסתרות דרכי השם..

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub