לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"אבל הם כבר עובדים" – דו"ח העוני השנתי

מארי אנטואנט לא הבינה מה הבעיה של העניים. כשדוח העוני מתפרסם מדי שנה, נראה שגם אנחנו לא ממש מבינים.

מאת

מארי אנטואנט באמת לא הבינה מה העניים רוצים. היא לא הייתה אישה רעה. כשהיא אמרה "אם אין לחם תאכלו עוגות", היא לא התכוונה להישמע צינית. היא פשוט סבלה מחוסר מודעות חברתית. אף פעם לא שמעה על פערים בחלוקת ההכנסות, אולי כי כל ההכנסות היו שלה. לא – היא לא התכוונה ללגלג על העניים. היא רק יעצה להם לעשות את מה שהייתה עושה במקומם, לו אזלו הבאגטים מהבית. אבל העניים ברובם לא זכו מעולם לטעום עוגות, וזעמם המתפרץ על מצבם הדחוק הביא לבסוף לעריפת ראשה של המלכה היפה. באמת, חוסר הבנה מצער.

דו"ח העוני של מדינת ישראל מתפרסם כל שנה. עד השנה, היו תמיד מגיבים אנשים רבים בסגנונה של מארי אנטואנט: אם אין לחם, לכו לעבוד. לא מדובר דווקא באנשים קשי לב ואטומים: המגיבים פשוט חשבו שהם, במצב של אין-מה-לאכול, היו מוצאים לעצמם ג'וב. אלא שבא דוח העוני השנה וסתם את טענותיהם: כמעט 42% מכלל המשפחות העניות, מסתבר, בהחלט עובדות לפרנסתן.

כמעט 42% מכלל המשפחות העניות, מסתבר, בהחלט עובדות לפרנסתן.

כמובן, מי שמחזיק במשרה שמכניסה לו 15,000 שקל בחודש לא מבין איך אדם עובד יכול להיות עני. ברור גם שאדם שגר בדירת רווקים עם דלמטי נחמד, יכול להסתדר עם משכורת נמוכה יותר מזו של אב לחמישה ילדים. ומי שחברת תוכנה חטפה אותו לעבוד אצלה מיד כשסיים את לימודיו, קשה לו להזדהות עם מצוקתו של מובטל שזה חמש שנים מחפש לשווא עבודה. כל עבודה. אנשים שקורות החיים שלהם זיכו אותם תמיד במשרה, לא מעלים בדמיונם שיש כאילו שלא מוצאים עבודה בגלל חוסר השכלה - או בגלל עודף השכלה. נשים שזכו לבוס טוב, מתפלאות לשמוע על אישה שלא מוצאת עבודה רק משום שהיא אם.

אבל השיפוטיות מגיעה בקלות, מכיוונם של אלו המסודרים בחיים. שיעבדו. הם עובדים? אז מה הבעיה? איך יכול להיות שאין להם מספיק?

לכל אחד קשה להבין עוני. גם בעניים עצמם יש דרגות: מי שאין לו כסף לשלם שכר לימוד לילדיו, עוד יופתע לשמוע על מי שאין לו ארוחת צהריים לילדיו. זה לא מוגבל לעוני. מה שבא לך בקלות, קשה לך להבין איזה קושי הוא מציב בפני אחרים.

אבל העוני המתפשט דורש, לפחות, שלא להביט עליו בהתנשאות.

לאף אחד לא טוב עם העוני. לפני שנים אחדות עבדתי כמתרים טלפוני של ארגון חסד, שאסף תרומות כדי לספק סל מוצרי מזון לפסח למשפחות עניות. כששאלתי את מי שענה לטלפון אם יהיה ביכולתו לתרום, אלו שלא יכלו נשמעו מבוישים ממש, מתנצלים. "אני מובטל כבר שנה", הסביר מישהו. ולא אחד ולא שניים לחשו בתקווה את השאלה – שמא יוכל הארגון לספק גם להם את צורכי החג?

אנשים מרחמים על חולים. מרחמים על נכים. מרחמים על משפחות שכולות. האם מרחמים גם על עניים מרודים באותו האופן? נראה שלא. העוני תמיד נראה קשור למעשיו ומאמציו של האדם יותר מאשר לגורל עליו אין לו שליטה, ואדם בר-מזל מסרב לעיתים להאמין שיש הנאבקים לשווא להיחלץ מהעוני. תספרו על מכר חולה ותזכו לשמוע תגובות הזדהות וצקצוקי לשון. תספרו על מכר שהמקרר בביתו ריק ותשמעו: "לא יכול להיות"; "מה, הוא לא עובד?";"הוא בטח מבזבז את הכסף על שטויות"; וגם: (תגובה ששמעתי פעמים אינספור) "אין היום אנשים שאין להם מה לאכול".

אז זהו, שיש. ותעיד פריחתם של בתי התמחוי.

לא כולם, אולי, יכולים להושיט עזרה מעשית. כמעט שליש מילדי ישראל עניים, אבל רבים אחרים מתנדנדים על החבל הדק של המעמד הבינוני-הנמוך. על החבל הזה גומרים בקושי את החודש, ולוקחים משכנתא ענקית כדי לקנות דירה. לא כל אחד יכול לעשות הרבה, אבל כולם יכולים לעשות משהו. ולא – לעשות משהו לא נקרא לצפות בכתבה נוטפת החמלה והצדקנות שהטלוויזיה מראה אחת לחודש או חודשיים. לעשות משהו, אומר פשוט לתת לאדם עני את התחושה שהוא קודם בן-אדם. שיש לו ערך בלי קשר לחשבון הבנק הריק שלו, ושלא מקטלגים אותו אוטומטית כעצלן חסר אחריות רק משום שאין ידו משגת להלביש את ילדיו בבגדי חורף. אם אתם יכולים למצוא לו עבודה מפרנסת, מה טוב. אבל עצות מהסוג שנתנה מארי אנטואנט אל תתנו. אולי ראשכם לא ייערף על הגיליוטינה, אבל תוסיפו כאב נוסף למישהו שגם כך לא שפר עליו גורלו.
 

***

מאמר בנושא קרוב:

 

 

  "לא על הלחם לבדו..."
מאת: ריבקי רט
יש לו שני לחמים לבנים אחידים בעגלה. הוא מונה את המטבעות אחת לאחת שוב, והקופאית בשלה. "ילד, הלחם עלה. מחיר יותר יקר. תגיד לאמא תשלח יותר כסף".

 

 

 

28/1/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) , 20/7/2009 11:43

כתבה נכונה ונוגעת ללב

כמה שאני מזדהה. גם אני וגם בעלי עובדים במשרה מלאה וממש לא מצליחים לגמור את החודש. יש לנו 3 ילדים, משכנתא ענקית בשביל דירה לא גדולה, אין רכב כדי לחסוך בהוצאות אחזקה, ובכל זאת- אם עבר חודש בלי מינוס זה ממש נס. אנחנו מנסים ללמוד בד בבד ולהתקדם למשרות מכניסות יותר ...אבל בינתיים... ואנחנו לא מובטלים...

(3) ויקי, 17/10/2006 12:50

מעניין.....

המון אנשים לא מטופלים או מתוחזקים יש בישראל וצריך לכחת אחריות,אבל אי אפשר רק להאכיל אותם,צריך שירגישו מקובלים ולא אנשי זבל שמקבצים נדבות! זה העולם בו אנחנו חיים וכל אחד ואחד היה יכול להיות עני גם אני וגם אתם! הם
אנשים חיים!

(2) נעמי, 12/10/2006 22:35

תגובה למאמר "שילכו לעבוד"

שלום רב,
כשקראתי את המאמר חשבתי בלבי: סוף סוף מישהו מבין באמת את המצוקה של האנשים העניים, לא הבטלנים, אלא האנשים קשי היום שעובדים לפרנסתם ובקושי גומרים את החודש.
זה כל כל נכון שבימינו העניים לא תמיד מובנים ולא זוכים לאמפתיה מאנשים אחרים.
אף אחד לא רוצה להיות חסר כל. כל מיני נסיבות מביאות אדם למצב כזה.
בניגוד למצוקות אחרות כמו: שכול, מחלות, אסונות טבע וכ' - את העוני אפשר לבער או לפחות לצמצם. כל אחד אם הוא מספיק רגיש לסביבה שלו ויש לו קצת כסף יוכל לתת מעט למי שצריך ולשמח אותו ולו במעט.

(1) יעל, 3/2/2006 03:57

אוי כמה שאתה צודק!

אנחנו ממהרים לשפוט.
הכלל של : אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, נכון תמיד על מישהו אחר אבל לא עלינו.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub