לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ציני הר הברזל – על האלימות במחוזותינו

ציני הר הברזל – על האלימות במחוזותינו

שוב מלאות כותרות העיתונים ומהדורות החדשות למיניהן בתיאורי אימים על האלימות במחוזותינו. מה הפתרון? אני שואל את עצמי...

מאת

שוב מלאות כותרות העיתונים ומהדורות החדשות למיניהן בתיאורי אימים על האלימות במחוזותינו. מצד אחד, כבר אין בזה חידוש, מצד שני, בכל פעם עולה סף הזוועה ומצליח לנער מעלינו את אדישות ההרגל.

במחזוריות נוראית חוזר ועולה הנושא לדיון הציבורי, פעם כי שמישהו רצח את השני בגלל מקום חנייה; פעם אחרת סתם בגלל שהנרצח ניסה להיות נחמד ולעזור; פעם אחרת, משום שלדוקר מלאו רק 8 שנים; ובפעם אחרת, משום שלא מבינים למה ועל מה נחנקה למוות נערה.

יחד עם הסיפור הכואב נשמעים גם כמה סיפורים שבימים 'כתיקונם' אינם זוכים להגיע לאוזנינו – על אלימות בתוך המשפחה, על דקירות יומיומיות בפאבים, סכינאות בבתי הספר, אלימות נגד מורים...

מה יהיה הסוף? אנחנו שואלים את עצמנו, ולא בדיוק מוצאים תשובה.

ציני הר הברזל

"הדקל", כך סיפר לנו מגדל תמרים כשהוא מביט בעצים שסביבו באהבה, "דומה לאדם. גם הדקל נברא זכר ונקבה, גם לו יש לב, ודם, ואפילו ראש – שאם כורתים הוא מת..."

לא פלא אם כן שבכל פעם שבה חוזר נושא האלימות לתקשורת, עולות במוחי מלות המשנה:

ציני הר הברזל – כשרות (סוכה ג', א')

ציני הר הברזל - לולבים הגדלים בהר הברזל... ויש מפרשים, דקלים קשים הגדלים בהרים. (קהתי, שם)

עצי דקל הגדלים בהר הברזל, מגדלים לולבים עוקצניים.

לא מדובר בעצי דקל מזן מיוחד, אלא בעצים הגדלים במקום שבו לא ניתנת לשורשיהם הזדמנות להעמיק ולהגיע למקור המים. והתוצאה – במקום ענפי דקל רחבים, גדלים ענפים דוקרניים שעליהם דומים לסכינים.

שורשים, זה כל ההבדל.

מהיכן יונקים השורשים, מה הם יונקים וכמה הם עמוקים.

מערכת החינוך משקיעה משאבים רבים בניסיון לסייע במניעת האלימות. אבל, המלחמה אבודה מראש.

האם הם יונקים מתוכניות הטלוויזיה השונות שמלעיטות כל ילד וילדה באינספור שעות של אלימות וירטואלית? ערוצי תקשורת שכל מעייניהם נתונים ברמת הרייטינג, סדרות אינסופיות שמספקות פרנסה ברווח לעדת צלמים, מפיקים, במאים, שחקנים ועורכים? סדרות שגם הפשוטות שבהן כוללות מבחר רחב של אינטריגות, מזימות, בגידות, תככנות ופריצות?

מערכת החינוך משקיעה משאבים רבים בניסיון לסייע במניעת האלימות. אבל, המלחמה אבודה מראש. איך יכול מורה, ויהיה זה המורה הטוב ביותר, לגבור למשל על השפעתן של כמה שעות משחק מול המחשב בתפקיד גנב שמנסה להימלט במהירות מעדת שוטרים (טיפשים ורעים, שצריך לעבוד עליהם...), תוך שבירת כל כללי התנועה, דריסת הולכי רגל, ופגיעה במכוניות שמפריעות לו בדרך?

כל חברה והחריגים שלה

פעם, כינו בחיבה את ילידי הארץ "צברים" – עוקצניים מבחוץ, אבל רכים ומתוקים מבפנים. לצערנו, ככל שחולף הזמן אנחנו הופכים להיות יותר ויותר דוקרניים, והרבה יותר קשה לפצח את הקליפה כדי להגיע אל תוך הלב הרך – אבל הוא עדיין שם. מתוק כמו תמיד, רך כמו תמיד.

לפני עשרים שנה, לא היו מופרעים? ולפני חמישים שנה?

ולכן, לא מפתיעה הטענה הנכונה במידת מה, שלמרות הכל, עם כל הכאב, מדובר במופרעים, בחריגים, בשולי החברה. אך השאלה שחייבת להישאל היא – ואיפה הם היו קודם? לפני עשרים שנה, לא היו מופרעים? ולפני חמישים שנה?

למרות שמאז ומתמיד היה אחוז מסוים של חריגים בחברה, החריגות שלהם פעלה על פי רמות המוסר החברתיות הכלליות. גם פעם היו פה ושם מקרי רצח, או אלימות קשה, אבל הגאות הנוראית בשנים האחרונות יכולה לעלות רק מתוך חברה שערך חיי האדם בה, ורמת המוסר הכללית שהיא מציגה, נמוכים להחריד.

החברה בכלל, וכל אחד מאיתנו בפרט, עוברים תהליך מתמשך של שחיקה מוסרית. אם בתחילה אנחנו חשים לגבי התנהגויות מסוימות ש"לא יכול להיות דבר כזה!" כל מעשה שנעשה, מצטרף למעשים דומים ומטביע אות בליבנו – "זה כבר קרה פעם. זה יכול לקרות שוב". ככל שמעשים רבים יותר, וגרועים יותר נחרטים בלב, משתנה גם ההבנה שלנו והופכת ל"זה לא משהו יוצא דופן. דברים כאלה קורים כל הזמן". ובמקרים קיצוניים יותר ל"גם לי מותר".

כדי להציל את עצמנו מאותה מלכודת של שחיקה מוסרית, אנחנו זקוקים למערכת חיצונית אובייקטיבית שתספק לנו נקודת התייחסות קבועה לטוב ולרע. נקודת התייחסות מוסרית נצחית ובלתי משתנה, כמו זו שנתן לנו הקב"ה בתורתו. תורה שחוזרת ואומרת: "לא תרצח", תורה שמסבירה שהלבנת פנים (לבייש את הזולת בפני אחרים) כמוה כשפיכות דמים – ומי שמודע תמיד שאסור לפגוע בזולתו אפילו במילים, ודאי וודאי שלא יעשה זאת בסכינים...

רצף הדורות

ציני הר הברזל כשרה. אמר אביי – לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה. אבל, אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו – פסול! (תלמוד בבלי סוכה ל"ב עמוד א').

הגמרא מוסיפה לנו היבט נוסף לסוגיה – ציני הר הברזל כשרים רק בתנאי שראשיהם של העלים התחתונים, מגיעים עד למרגלותיהם של הקודמים להם. אם קיים נתק מוחלט בין העלים, הלולב פסול. כלל זה מתאים ככל הנראה גם לנו. כל עוד הדור הבא נוגע וחופף ולו רק במשהו לדור הקודם – אז יש לו תקנה. אבל במקרה של נתק מוחלט, במקרה שבו הדור הצעיר משליך לכל רוח את כל אוצרות המוסר והחוכמה של קודמיו, אז ההתדרדרות עלולה להיות סופית ובלתי הפיכה.

דורות רבים של שונאי ישראל ניסו לנתק את רצף המסורת וכך לכלות את עם ישראל (כמו למשל הרומאים בימיהם או הקומוניסטים בימינו), ואת זה בדיוק עושה לנו תרבות אומות העולם שתוקפת אותנו ממדפי הקניונים, מפרסומי החוצות, ממשחקי מחשב, מתוכניות הטלוויזיה, מהמוזיקה, מהספרים... תרבות שאינה בוחלת באלימות, בפריצות ובזלזול בערך חיי האדם. תרבות שמפתה אותנו בגזר השפע, רק כדי לחבוט בנו מאחור במקלות ההתדרדרות המוסרית.

למזלנו, יש פיתרון, אך השאלה היא האם נשכיל להשתמש בו כדי להציל את בני הדור הבא? האם נקדים ונחבר אותם אל הדורות הקודמים אליהם? האם נצליח להעמיק את שורשיהם, ולהרוות את צימאונם במים חיים?

 

8/6/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-7 דיונים

(7) הדס, 17/6/2005 03:53

כל כך יפה וכל כך נכון...

אפשר "לטחון" את המים האלה שעות...
אבל סוף-סוף קם בנאדם חכם ואומר:

את העולם הזה- אי אפשר לתקן. אז לפחות שנדע לתקן את עצמינו...

יפה.

(6) רונית, 17/6/2005 01:25

אכן! צודק אברהם רינת.

יש פן נוסף להדרדרות: בנוסף לכל הנאמר לעיל, מה שמשתקף בתקשורת עובר הגדלה מוגזמת ומעוותת ללא פרופורציה למציאות.
עד לפני מספר שנים, מעשי אלימות מכל סוג שהוא לא "זכו" להכתב ולהתפרסם בפירוט מחליא כל כך כמו היום. פעמים רבות הכתבות עצמן הן כמו סרט פורנוגרפי או אלים במיוחד.
אדם בריא ונורמאלי מזדעזע, נחרד וסולד מהמקרה.
אדם מעורער או חלש בנפשו שמחשבות רעות בליבו מקבל אישור ל"צאת מהארון" ולעשות גם כן מעשים מתועבים מהסוג הנ"ל. יש לו הצדקה לאחר שצפה בטלויזיה או קרא באותיות קידוש לבנה בעיתון. הפירוט של כל מהלך המאורעות נותן רעיונות במוחו המעוות והוא עוד מוסיף מיוזמתו...
וכך אנו עדים להדרדרות האיומה משנה לשנה.
כאמא לילדים אני נחרדת מהתהליך הנורא של ההדרדרות המוסרית שלנו כחברה, מה שמתבטא בעיקר בבני הנוער.
כולי תפילה לבורא עולם שיתעוררו כמה שיותר יהודים ויחרימו את כלי התקשורת המופקרים: לא לקנות עיתונים, לא לצפות בתוכניות טלויזיה מתועבות ולא בטלויזיה בכלל. רק דרך הרייטינג המקודש לאנשי התקשורת (המתבטא בכסף) נצליח לשנות להם משהו בדרך החשיבה.

(5) שמעון כהן, 16/6/2005 19:48

ניתן לקרוא ספר שלם להורדה על השפעת הטלוויזיה

ניתן לקרוא ספר שלם להורדה על השפעת הטלוויזיה
http://olam-jew.com/shut/tv.htm

(4) יעל, 15/6/2005 13:42

נכון - המלחמה היא מלחמת סרק.

כמו להניע בניוטרל. אם לא עושים עבודה יסודית מלמטה - אין טעם בהשקעה ובמשאבים. ובמיוחד לא בסיסמאות. יש שימוש הולך וגובר בסיסמאות . והן כבר לא מדברות אלינו. צריך להתנתק מהטלויזיה [הנה התנתקות אחד שהיא דוקא חיובית..] שהופכת להיות נגע רע, הרדיו גם הוא נעשה רדוד , ובמהדורות החדשות נראה שהם מוכרחים לפרסם אונס או רצח מידי יום.
אנחנו עם שהמציא את המוסר : אברהם אבינו לא הרשה לרועים שלו לרעות בשדות השייכים לאחרים אלא רק בהפקר, או בפרשת "כי תצא" נדמה לי ששם ישנם הוראות מפורטות כיצד מתנהגים במלחמה: לא בוזזים, לא כורתים עצים, וכיצד יש להתנהג עם שבויים.
עשרת הדיברות ניתנו לעם ישראל. עצוב לראות אותנו היום- מתחברים לגויים ולומדים מהלכותיהם.
"באין חזון - יפרע עם"

(3) אביחי, 15/6/2005 02:54

ממש ממש נכון

אני רואה ילדים אחרי שראו תכנית טלויזיה אלימה איך הם מושפעים ומנסים לחקות את הדמויות מהתכנית!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub