לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לכופף את כל העולם

לכופף את כל העולם

דימיטרי סליתא טיפס למקום ה-11 בדירוג איגוד האיגרוף העולמי תוך שמירת שבת ועקרונות היהדות.

מאת

התאור הבא יראה לנו אולי סוריאליסטי במקצת, אבל הוא קרה, ביום חמישי לפני כשלושה שבועות, בארצות הברית.

"מאות מחברי קהילת חב"ד בברוקלין פרצו בשירים וריקודים לאחר שהמתאגרף היהודי דתי, דימיטרי סליתא, ניצח בפעם ה-21 ברציפות ועלה למקום ה-11 בדירוג איגוד האיגרוף העולמי", כך מדווח אתר חדשות.

את הכתבה מלווה תמונה של דימיטרי על הזירה, בתלבושת איגרוף מלאה, וממש לידה – תמונה של אותו דימיטרי, כשהוא מעוטר בטלית-קטן ובתפילין.

כותרת הכתבה היא, אגב, 'כוכב ענק בארה"ב', והמשך הכתבה מאשר זאת: "סליתא הביס את יריבו בנוק-אאוט מהמם כבר בסיבוב השני... המתאגרף החב"דניק נחשב כיום לאחד השמות המבטיחים ביותר בעולם האיגרוף האמריקני".

המשך הכתבה מחכים אותנו עוד קצת: "בארה"ב מכונה סליתא: "מגן דוד" (Star of David) בשל הסמל הגדול הקבוע על מכנסי האגרוף שלו", ונותן גם סקירה היסטורית קצרה על האיש והתופעה: "כשהיה בן 9, הגיעה משפחתו של דימיטרי לברוקלין מאודסה שבאוקראינה. עם השנים התקרב דימיטרי ליהדות והפך לשומר מצוות אדוק וחבר בחסידות חב"ד".

אבל החלק היותר מפתיע, ממתין דווקא בסוף:

"סליתא אינו מתאגרף כמובן בשבתות או חגים. 'אם מישהו רוצה לחטוף ממני מכות, הוא צריך להמתין לצאת השבת', אמר פעם. ובראיון שנתן לאחרונה לעיתון 'ניו יורקר' הוסיף:

"אף פעם לא אתפשר על אמונותי. יש לי קשר אישי עם אלוקים, עליו מעולם לא התפשרתי. האגרוף מהווה חלק חשוב בחיי, אך לעולם לא יעמוד בדרכה של הדת".

חוסר התפשרות

אפשר להניח שרבים מבין הספורטאים בעולם הם יהודים, יתכן שחלק מהם אפילו יהודים חמים בליבם, אולם אף אחד מהם אינו משחרר סיסמאות מפוצצות שכאלה. כי אי אפשר, עם כל הרצון הטוב, להיות מתאגרף רציני, 'מהמבטיחים ביותר בעולם האיגרוף האמריקני', ולהמשיך לשמור את השבתות והחגים.

איגודי הספורט למיניהם אינם יהודיים, והשבת אינה מוכרת אצלם. הם קובעים תאריכים למשחק או לאימון לפי אילוצים כאלו ואחרים אבל בשום אופן לא לפי השבת של השחקן דימיטרי סליתא. ומה יעשה השחקן היקר כאשר יקבע לו משחק מכריע בדיוק ביום השבת? ישאר בחדרו, יתבונן בחגורת המתאגרף המתנדנדת על החבל לייבוש, ויניח למספר שתיים לכבוש את מקומו של מספר אחת?! זה הרי לא יתכן. במשך שנים על גבי שנים הוא מטפח קריירה, ומשחק מכריע שיוחמץ בלי סיבה יחסל את הקריירה שלו. קריירה כזאת אין לה סיכויים להצליח, והיא אבודה מראש.

ונניח הנחה היפוטתית, ששחקן כזה כן יצליח בדרך כלשהי לכופף את הממונים עליו, ולהודיע שאינו משתתף במשחקים בשבת. מה יעשה כשירצה להתקדם הלאה, ולהשתתף למשל באולימפיאדה כדי לאסוף לעצמו מדליות? הרי האולימפיאדה היא ארוע כלל עולמי, א-דתי, ושם – שום שחקן אינו קובע שום דבר. האם הוא יבוא אל מנהלי האולימפיאדה ויצהיר 'אני מתאגרף מהשורה הראשונה, אבל אינני משחק בשבת?!'

אם כן, רוב הסיכויים שהוא לא יגיע לשם, ואם לא, הוא עלול להפסיד את כל המאמצים שהשקיע באימונים, למקרה שאחת התחרויות תערך בשבת.

על פניו נראה הדבר ששמירת היהדות לא תאפשר לדימיטרי לפתח את הקריירה שלו.

אמונה עיקשת

אבל עובדה! "המתאגרף החב"דניק נחשב כיום לאחד השמות המבטיחים ביותר בעולם האיגרוף האמריקני", כפי שמספרת הידיעה. 'שם מבטיח' לא יכול להיות שם של נער ממועדון האיגרוף השכונתי. זה מוכרח להיות מישהו שפיתח את המקצוע שלו במשך כמה וכמה שנים, וכדי ליצור לעצמו שם באמריקה הוא היה מוכרח לנצח בכמה מהם. הבה נעריך הערכה גסה, שעליו היה לנצח לפחות כמה מאות קרבות.

כשכמה מאות, לפי חישוב סטטיסטי, מתחלקים בין ימי השבוע, מסתבר שעשרות רבות של משחקים נערכו – או אמורים היו להערך – ביום השבת, ודימיטרי לא שיחק בהם. לא, הוא לא שיחק. אם הכול נכון, אז גם שם בתור נער צעיר הוא עמד ואמר, למנהל שלו או למאמן שלו או למי שהיה זה – 'בשבת אני לא מתאגרף', והממונים עליו הזיזו את המשחק ימינה או שמאלה.

האם כל זה ייתכן?! כיצד יכול נער צעיר, ספורטאי מתחיל, לכופף את מאמן האיגרוף שלו בתואנות דתיות? איך הוא יכול לומר לו שלא יוכל להשתתף בתחרות בשבת בלי לקבל לכל היותר, בעיטת בוז במורד המדרגות? ובכן כן, זה יתכן. הוא הצליח לכופף את המאמן שלו, ואחר כך את מנהל המועדון שלו, ומנהל בית הספר, וראש העיר, ולא רק כשהוא כבר מתאגרף מצטיין שכדאי להפוך את העולם בשבילו אלא גם כשהוא עדיין צעיר ועדיין לא הוכיח את יכולותיו – הוא הצליח, כי יש לו כוח אדיר בידיים.

לכוח הזה קוראים: האמונה בעצמך ובמה שאתה עושה.

המשפטים הללו: "אף פעם לא אתפשר על אמונותי. יש לי קשר אישי עם אלוקים, עליו מעולם לא התפשרתי. האגרוף מהווה חלק חשוב בחיי, אך לעולם לא יעמוד בדרכה של הדת" - המשפטים הללו אינם סיסמאות מפוצצות, אלא מבטאים את אמונתו העמוקה במה שהוא עושה. הוא שומר על האמונה שלו.

דימיטרי סליתא כל כך מאמין בעצמו ובעקרונות שלו, עד שלמענם הוא מעמיד את הקריירה שלו במקום השני ומוכן גם להפסיד אותה אם יצטרך לעשות זאת. אבל הוא לא צריך, כי האמונה הזאת עצמה כל כך מרשימה את הסובבים אותו, ממנהל מועדון ועד נשיא איגוד האיגרוף העולמי, עד שהם אומרים לעצמם, אולי בקול ואולי בתת מודע: "אם האדם הזה כל כך מאמין במה שהוא עושה, מן הסתם הוא עושה את הדבר הנכון"...

הוא לא מתכוון לשכנע אנשים אחרים, הוא לא מתכוון לבקש שיתחשבו בו. הוא פשוט מאמין בעצמו ובמעשיו, וכל השאר קורה ממילא.

דימיטרי מוכיח לנו, שלא משנה אלו דלתות תרצה לפתוח בחייך – דלת החדר שלך או את דלת החללית לנחיתה על הירח – המפתח הוא תמיד אחד: המפתח הוא להאמין באמונה שלמה בעצמך ובמה שאתה עושה. אם יש לך עקרונות-חיים, אמונה, או הנהגה שאתה דבק בה גם אם הסביבה אינה נוהגת כך – כל מה שעליך לעשות הוא להאמין בעצמך, ובדבר הנכון שאתה עושה, וכל התנגדות חיצונית פשוט תימס מולך. כי העולם – כך אומר הפתגם – מאמין באדם שמאמין.

2/4/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) יערה, 5/4/2005 04:13

חזק וברוך! ממש "אגרוף" בבטן!

(1) יהודיה, 5/4/2005 01:53

אין כמו החבדניקים!!!1

ב"ה, יש דרך עפ"י נשיא הדור, משיח שבדור, שהוא הרבי מליובאוויטש, ואנשיו הולכים ומוסיפים עוד ועוד יהודים תועים אל חיק היהדות. אכן, מאוד מחמם את הלב לשמוע הצהרות כמו של דימיטרי שבהחלט מראות כי הוא מאמין בכל ליבו בדרך בא הוא הולך ובמעשים אותם הוא עושה, דבר שצריך ללמד את כולנו כי אסור להתפשר על שום דבר שאנחנו צריכים לעשות, אם זה אינו נוגד את דרך התורה והחסידות, כי אנשים רואים כאשר אנחנו שלמים עם עצמנו- מדוע שלא יעריכו אותנו??
ישר כוח על הכתבה שמלמדת המון וישר כוח לחבדניקים שפועלים גדולות בקרב עמ"י עד שאומרים:"בכל מקום בעולם ישנם שני דברים- קוקה קולה וחב"ד....".

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub