לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סעודה עם כבוד [עצמי]

סעודה עם כבוד [עצמי]

מפעל ירושלמי ייחודי מזין את הגוף והנפש באחת.

מאת

אילולא נאמר לי מראש, הייתי בטוחה שזוהי מסעדה לכל דבר. "כרמי העיר", אולם מעוצב היטב, עם וילונות בצבעי לבן ויין ומפות שולחן תואמות, כסאות נוחים שמושביהם מרופדים, ציורים בצבעי מים על הקירות ורצפה עשויה אריחי קרמיקה משובחים. מסעדה שיכולה להתחרות בכל מסעדה אחרת באזור השוק בירושלים, שמציעה אוכל טעים ואווירה נעימה. רק העדרו של החשבון בסוף הארוחה, וארגז העץ שבכניסה, שבו מוזמנים הלקוחות להניח את תרומתם (שהינה לרוב ברכת תודה מקושקשת על מפית) מספרים את האמת: "כרמי העיר" הינו בית תמחוי.

במשך כעשר שנים חלמו יהודה אזרד, איציק לוויתן, מומי בן-זרואל, הראל הורוביץ ודוד גרמיזה להקים בית תמחוי ש"כל מי שנכנס אליו יזכה לא רק לאוכל אלא גם לכבוד".

מחויבותם של המייסדים לכבודם של הלקוחות העניים מתבטאת בשם המקום. הם חיפשו שם שלא יצעק בקולי קולות "צדקה". זאב יקותיאל, מסעדן ויועץ למסעדות, שנידב את המידע הדרוש להקמת המסעדה, הציע את "כרמי העיר". פרט למשמעות הברורה מאליה, הכרמים של העיר, יודעים מתי מעט כי המלה "כרמי" היא גם ראשי תיבות של "כל רעב ממנו יאכל".

מוסד זה קם בתקופה קשה במיוחד לחברה הישראלית בארצנו. כידוע, עם התפרצות האינתיפאדה, קרסו שני הענפים המרכזיים בכלכלה הישראלית, ההיי-טק והתיירות. קיצוצים בתקציב הממשלה, שנועדו למנוע את קריסת הכלכלה לחלוטין, גרמו לקיצוצים בקצבאות ילדים, במענקי ביטוח לאומי, ובתמיכה באימהות חד הוריות. התוצאה: כשליש מהילדים הישראלים, חיים מתחת לקו העוני, ועשרות אלפי ישראלים, ילדים, מבוגרים ועולים חדשים, הולכים לישון רעבים.

לקוחות מכובדים

כש"כרמי העיר" פתח את שעריו לקהל הרחב, הוא סיפק ארוחת חינם ל- 40-80 איש. כיום מספקת "המסעדה הפתוחה" 500 מנות מדי יום. עבור רבים מלקוחותיה, זוהי הארוחה היחידה שהם אוכלים ביום. מלצריות מתנדבות, מתרוצצות בין הסועדים ומגישות להם מרק ומבחר מנות עיקריות הכוללות: בשר, עוף, או דגים, בתוספת הררי קוסקוס, אורז, או פסטה וירקות. האוכל, שאותו מכין שף מומחה, הוא טעים דיו ומושך קומץ לקוחות שיכולים לשלם עבור הארוחה, והם אכן עושים זאת, בתיבת העץ שמונחת בכניסה. איש אינו יודע מי הלקוחות שמשלמים ומי לא.

כמו בכל מסעדה, גם כאן הלקוחות מתלוננים לפעמים: הם רוצים את הבשר כך ולא אחרת, והמיץ לא מספיק קר. צוות המלצרים מתאמץ להיענות לדרישת הלקוחות, וצוות המייסדים מחייך. העובדה שהקליינטים שלהם מקבלים כאן יחס של כבוד, ולא מרגישים כמו מקרי סעד, היא התגשמות חלומם. ברוח זו חשו המייסדים, שמן הראוי שהמקום יעמוד גם בדרישות אסתטיות. הם עיצבו את המקום בצורה נאה, עם וילונות, ציורי מים, אקווריום גדול, ועוד חפצי נוי כמו מנורת פמוטים, אותם הם הביאו מבתיהם שלהם.

"אני רואה איך אנשים משתנים", אחד המייסדים מציין. "בהתחלה, הם היו באים לכאן מדוכאים ומרושלים. ברגע שהם ראו שהם אוכלים במסעדה ראויה לשמה, הם החלו ללבוש בגדים נקיים, להסתפר, להתאפר. תחושת הכבוד העצמי שלהם השתפרה בהרבה".

צוות המייסדים מכיר את סיפורו של כל אחד מהלקוחות הקבועים. "זאת סוליקה", מספר אחד מהם, ומצביע לעבר אישה מבוגרת בשביס ירוק. "אני מכיר אותה 15 שנים. כל החיים שלה היא עבדה בעבודה מסודרת, במשרד. משפחה מבוססת, מהמעמד הבינוני. כשהיא באה לכאן בפעם הראשונה, הופתעתי מאוד לראות אותה. שאלתי אותה מה הביא אותה לפה והיא ענתה, שיש לה חמישה יתומים בבית, שהיא לא מצליחה להאכיל. היא אישה מבוגרת ולא הבנתי על מה היא מדברת".

בשאר הארוחות הילדים אוכלים כריכים ש"כרמי העיר" מספק מדי יום לכ-400 תלמידי בתי ספר נזקקים.

כך התגלה סיפורה של סוליקה. חתנה בן ה-27 נפטר מסרטן, והותיר אחריו חמישה ילדים קטנים. בתה של סוליקה נכנסה לדיכאון קשה ולא היתה מסוגלת לתפקד. היא ומשפחתה עברו לדירת שני החדרים של סוליקה. במרבית הבקרים בתה של סוליקה אינה מסוגלת אפילו לקום מהמיטה. סוליקה, בעצמה אלמנה, זקוקה לפנסיה שלה ולקצבאות הילדים כדי לשלם שכר דירה, נסיעות, שכר לימוד, ולקנות בגדים וספרים. לא נשאר כסף לאוכל. החשבון שלה במכולת השכונתית הגיע ל-2,000 ש"ח, והמכולתניק מסרב למכור לה בהקפה. "כרמי העיר" מקל עליה מאוד. היא מגיעה בכל יום לאכול ארוחת צהריים, ולוקחת הביתה ארוחות חמות עבור בתה, חמשת הילדים ובנה הנכה, שגם הוא מתגורר איתה בבית. בשאר הארוחות הילדים אוכלים כריכים ש"כרמי העיר" מספק מדי יום לכ-400 תלמידי בתי ספר נזקקים.

ביום שבת מגיש "כרמי העיר" סעודת שבת מיוחדת לכ-120 לקוחות. "אנחנו מגישים ארוחה חגיגית, במיוחד בשבילם", הם מספרים בהתלהבות, "עם מפות שולחן לבנות, פרחים, ואוכל לשבת שכולל עשרה סוגי סלטים".

סוליקה מתגוררת רחוק מכדי שתוכל ללכת ברגל ל"כרמי העיר" ביום שבת, ולכן בימי שישי הציע לה הצוות אוכל לא מבושל לשבת, עוף ודגים, אותם תוכל לבשל בבית.

"כרמי העיר" עושה לתחושת הערך העצמי של לקוחותיה, מה שעושה השמש לפרחים. אחד מהמועסקים בו בתשלום, הוא צעיר חרש-אילם בן 24. לפני שהחל לעבוד במקום, הוא היה מדוכא ומסוגר בעצמו. כעת הוא ממלא במקום תפקידים ניהוליים שונים. "כאן הוא קם לתחיה", הם מספרים ומחייכים מאוזן לאוזן.

בצלמו

אפילו פושע אכזרי זכאי ליחס מינימלי של כבוד, משום שכל אדם "נברא בצלם א-לוהים".

כבודם העצמי של בני אדם הוא ערך חשוב ביהדות. בפרקי אבות נאמר: "המלבין פני חברו ברבים... אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (ג, יא). למעשה חכמים קבעו, כי מי שמבייש אדם בציבור כמוהו כרוצח. תמר, הגיבורה התנ"כית, הייתה מוכנה למות ולא לבייש את חמיה יהודה. בהתבססו על מקרה זה קובע התלמוד, כי עדיף להיות מושלך לכבשן האש מאשר לבייש את רעך (סוטה י, ב). החכמים בימי הביניים דנו בשאלה, האם ציווי זה אומר, שאדם צריך להקריב את חייו ובלבד שלא יבייש את חברו, בדומה לציווי שחל על שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודת אלילים. למעשה נפסק, שציווי זה אינו זהה לשאר ציוויי ה"ייהרג ובל יעבור", אך במקום שבו קדושת החיים עולה בחשיבותה על רוב המצוות, יהודי שמעדיף למות ולא לבייש את חברו מצוין לשבח.

אפילו פושע אכזרי זכאי ליחס מינימלי של כבוד, משום שכל אדם "נברא בצלם א-לוהים". מסיבה זו מצווה התורה, שפושע שנידון לתליה, גופתו תורד מהעץ ותיקבר קבורה הגונה לפני שקיעת החמה. הצגת הגופה במשך זמן ממושך יותר מהוה בזיון לא-לוהים, שבצלמו ובדמותו נוצר האדם.

לטעום מהשפע

הלקוחות עומדים בתור לפני דלתות "כרמי העיר", הרבה לפני פתיחתו בצהריים. ואז מתמלאים השולחנות, הערוכים לארבעה סועדים כל אחד, בהמון אנשים. רובם אוכלים במהירות ועוזבים, ומפנים מקום לבאים אחריהם. בסביבות 14:30 מצטמצם קהל הסועדים. לשני גברים שנכנסו בשעה זו נאמר שהאוכל נגמר. אחד מאנשי הצוות מסמן למתנדבת לבקש מהם לחכות, וחומק מבעד לכניסה הראשית. כמה דקות לאחר מכן הוא חוזר, עם כמה מנות של פלפלים וקישואים ממולאים.

מאיפה הגיע האוכל הזה, יש מאין? אני שואלת ונענית: "יש לנו שכנים טובים". הוא מתכוון למסעדה הסמוכה, שתורמת ברצון כשל"כרמי העיר" נגמר האוכל. ואז מספר לי אחד מאנשי הצוות סיפור על אותה מסעדה, שמדהים אפילו אותו- עצמו.

מסעדה גדולה זו, "שיפודי הגפן", התרוקנה עם תחילת האינתיפאדה. הפיגועים הרחיקו אנשים ממרכז העיר בירושלים, קבוצות התיירים נעלמו, והעלייה באבטלה הפכה את ארוחת-הצהריים למותרות עבור רבים. כך נותרו 120 המושבים במסעדה מיותמים רוב רובן של שלוש וחצי השנים.

כשהחלו עבודות הבניה ב"כרמי העיר", הפך ציון ענבים, בעל "שיפודי הגפן" לאחד מהתומכים הגדולים בפרויקט.

כשהחלו עבודות הבניה ב"כרמי העיר", הפך ציון ענבים, בעל "שיפודי הגפן" לאחד מהתומכים הגדולים בפרויקט. הוא סיפק עצות בעניין סידור המקום, יין לפתיחה שנערכה בפורים, ואוכל כשזה אזל מבית התמחוי.

 שישה חודשים לאחר מכן, "שיפודי הגפן" נהנתה משפע מבורך כל כך, שמר ענבים התקשה להתמודד עם נפח העסקים העולה ופורח במסעדתו. השולחנות מלאים תמיד. מר ענבים מייחס שינוי פתאומי זה לעזרה שהעניק ל"כרמי העיר". הוא סבור כי השפע שירד על המסעדה שלו קשור ישירות לטוב שהוא השפיע על "כרמי העיר".

אני מסכימה. הגעתי בשעת צהריים על קיבה ריקה, הייתי במקום שלוש שעות, בלי לאכול ולו כזית, שירתתי אנשים רעבים, ויצאתי בתחושת סיפוק ושובע.

*תרומות ל"כרמי העיר" ניתן לשלוח לת.ד. 6084, ירושלים 91060.

 

26/2/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) ריקי, 20/7/2015 14:16

ליבי התרחב

באמת ליבי התרחב מקריאת המאמר .. על הראיה היפה של מקימיי המסעדה, .הנתינה הטוטאלית ...ישר כח ותודה גדולה לכם.

(5) אילנה יפת, 5/3/2005 11:06

כרמי העיר...

קראתי בשמחה רבה את המאמר על המסעדה "כרמי העיר". אכן, כאשר מכבדים בן אדם, מצילים את כל מה שהוא נושא בנפש פנימה. הוא יכול לזקוף את ראשו, למצוא מקום לנחמה ואחר כך לעזור לחלשים ממנו. כל הכבוד לעושים במלאכה חשובה זו.

(4) הילה, 1/3/2005 10:39

ממש התרגשתי!

מרגש לשמוע על אנשים טובים שכאלה! יישר כוח, כל הכבוד!

(3) יונה, 28/2/2005 07:22

מרגש ומשמח כאחד

מאמר זה מילא את ליבי שמחה, חשה גאווה לחיות במקום בו אנשים ערים לצרכים ומבצעים להלכה את - ישראל ערבין זה לזה,
הכבוד שהם נותנים נתן להם כפל כפליים...
זכות גדולה בחלקם- על הרעיון ועל העשייה...
תבורכו - יונה מאירי

(2) יעל, 27/2/2005 14:25

יישר כח

כל הכבוד!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub