לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זווית נוספת: האם לשמוח לאיד אל מול האסונות שפוקדים את אויבנו?

זווית נוספת: האם לשמוח לאיד אל מול האסונות שפוקדים את אויבנו?

אסונות פוקדים את ארצות אויבינו – האם לשמוח לאיד אל מול האסונות הללו?

מאת

חלק מתושבי הארץ לא הצטערו, ואולי אף שמחו, למשמע האסון הכבד באיראן. נשמעו תגובות רבות בסגנון "כן יאבדו כל אויבינו" או "לא נורא, כמה מחבלים פחות" וכדומה.

לכך הצטרפה נפילת המטוס במצרים, אשר היה מי שאמר ש"איני יודע על מה לשמוח יותר, על החברה המצרית או על הנוסעים הצרפתים האנטישמיים" וכדומה. תגובות מעין אלו נותנות סיבה לבחון מחדש את התייחסותנו אל "השמחה לאיד".

השמח לאיד אינו מבחין בין הטוב לרע

"אין מתוק משמחה לאיד, אך גם אין מכוער כמוה".

עלינו להבדיל בין האסור והמותר, החיובי והשלילי, בעתות מלחמה. עלינו להעמיד את הדברים בצורה ברורה: "אין מתוק משמחה לאיד, אך גם אין מכוער כמוה".

יהיה מי שיאמר: "אבל הם כולם מחבלים קטנים" "שונאי ישראל" "נחשים, שטוב שמתו כשהם קטנים". זה פשוט לא נכון! למרות שאין ספק שרבים מהם שונאים אותנו, אסור להכליל עם שלם תחת כותרת אחת ועלינו לדעת שלא כל איראני הוא מחבל, אלא ישנם רבים מהם החפצים בחיים שלווים ולא מחפשים צרות.

עדיף להיות מהנרצחים ולא להימנות אל הרוצחים

האם תגובה בסגנון "אני מאחל להם את מה שהם היו מאחלים לי" היא כן תגובה מתאימה? שואל השואל, ומוסיף: "תראה, בכזו צורה אני לא מסתבך, אם ההוא רצה שיהיה לי טוב, אני משתתף בצערו. אבל אם ההוא שונא ישראל המאחל לי מוות, למה שאני אהיה עצוב במותו".

התשובה לכך היא פשוטה ביותר: לא כל אדם הרוצה שנמות, ראוי לגזר דין מוות. וזה שהוא היה מכוער אינו מחייב אותנו להיות מכוערים כמוהו. אין ספק שהם מכוערים מאד, אנטישמיים עוכרי ישראל השמחים בצרות הבאות עלינו. אבל מכאן ועד להיות כמוהם ולשמוח בצרה שבאה עליהם, הדרך רחוקה.

"שמח אני, שאני נמנה עם הנרצחים ולא עם הרוצחים. כמה שגרוע להיות בין הנרצחים עוד פי אלף גורע להימנות בין הרוצחים".

היהודי, שמר על עצמו בכל הדורות לא להפוך למושחת כמו העמים שרדפו אותו. במהלך השואה נשאל יהודי בעל שאר רוח, את השאלה הבאה: "האם גם כעת, במחנות ובעבודת פרך, אתה מרגיש כבן העם הנבחר". ענה היהודי אציל הנפש, "ודאי וודאי, כעת אני מרגיש ביתר שאת כבן העם הנבחר, שמח אני, שאני נמנה עם הנרצחים ולא עם הרוצחים. כמה שגרוע להיות בין הנרצחים עוד פי אלף גורע להימנות בין הרוצחים".

באופן נורמלי, אנו אמורים להגיב בצער על אסון כזה. אין זה משנה האם הנהרגים הם סינים, איראנים, תאילנדים, מצריים או אמריקאים. מוות של כל אדם הנברא בצלם, אמור לזעזע כל בן אנוש אשר מכיר בערך החיים. כל שעלינו לעשות הוא להיזהר לא להיגרר לשמחה לאיד עקב התנהגותם של שונאינו כלפינו.

בריחה מהתמודדות עם המסקנות הנכונות לאסון

בנוסף לאמור, כאשר אנו "שמחים לאיד" אנו בורחים באמצעות שמחה זו, מההתמודדות אשר בפניה הועמדנו למשמע אסון זה. כלומר, אם באופן נורמלי, השמיעה אודות אסון בסדר גודל איום זה, אמור לעורר אותנו לבדק בית טכני או רוחני, איש לפי השקפתו [טכני – בדיקת יציבות מבנים, ובחינת בטיחות המטוסים. או רוחני – בחינת ההתנהגות האישית ושיפורו]. השמחה לאיד, היא צורה של בריחה מהתמודדות עם הלקחים אותם יש להפיק מאירוע בסדר גודל זה.

כלומר, מעבר לרוע הגלום בשמחה לאיד, אם אנו שמחים באידם של אויבינו ואיננו עורכים בדק בית אישי. הרי אנו מזכירים אדם היושב בבניין התאומים מספר שניים, וצופה על מתחריו המפסידים את רכושם בבניין הסמוך, במקום לברוח ולהציל את רכושו וחייו.

המסקנה המתבקשת היא: למשמע אסונות כבדים, עלינו להשתתף בצער על מותו של כל אדם אשר אינו רוצח מסוכן לבריות. וזו בזמן לערוך בדק בית פנימי, ולהתמודד עם הליקויים שלנו כדי למנוע את בואם של אסונות אלו עלינו.

4/1/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-12 דיונים

(12) , 20/7/2010 12:20

ואם בטוח שמדובר במחבל שהרגו אותו-אז מותר לשמוח לאיד? ואהבתי את המאמר! הוא נכון! אנחנו מתלעים מעל ההתנהגות החייתית של מי שבא עלינ ו לכלותינו....

(11) בר כוכבה, 19/7/2010 21:32

לא רוצה להיות בין הנרצחים אם צריך ההרוג את כולם

נמאס כבר להיות היהודי המוכה הנדרך החבול הנרצח סוף סוף קיבלנו מדינה אם נמשיך להיות יהודים יפיי נפש רחמנים בני רחמנים סופנו ידוע מראש הגיע הזמן לעמוד על שלנו ולרסק את הרגל של מי שדורך עלינו הקם להורגך השקם להורגו זה אומר שאני הורג את הרוצח שלי אז מה עדיף להיות נירצח או להרוג רוצחים אני אומר יהודים תתעוררו קיבלתם מדינה תשמרו עליה תהיו ישראלים צברים חוצפנים למי שלא מדבר יפה מגעילים למי שמכוער ואכזרים לאנטישמיים 

(10) שי כרמל, 24/1/2004 08:39

אמת ויציב

הפנמתי את המאמר לנפשי,יודע אני שאת השינויים הפנימיים הוא יעשה...

(9) ROTEM, 8/1/2004 12:37

לא הבנתי

למה להם מותר לשמוח לאיד, כשאנו מתים?
הם באים מהעם הערבי, ואם הערבים או האיראנים או מה שלא יהיה, שמחים שנמות, והורדים אנשים, חפים מפשע, מסכנים, למשל שהולכים לסעוד במסעדה, ולא חוזרים.
בקיצור, לדעתי המאמר הזה, לא צודק.

אנונימי, 8/5/2011 18:02

כי אנחנו טובים יותר מהם ונשמותינו טהורות יותר. זה למה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub