לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




צור אלפי וצרור החיים

צור אלפי וצרור החיים

מחשבות על קדושת החיים בתום השבעה לנספים באסון נחל צפית.

מאת

בעומק ערוץ נחל צפית המתמלא במים גועשים, אחז צור אלפי, עוד לא בן 18, בידיהם של חבריו וחברותיו, העלה אותם למעלה בזה אחר זה, והציל את חייהם. כך עשה עד שהמים הגועשים סחפוהו אל מותו. 

                                                                *        

דיברתי פעם עם מישהי שלא הבינה מה הביג־דיל עם רועי קליין. למה זה שהוא קפץ אל מותו כדי להציל את חייליו הוא מעשה כה נאצל. קשה לה להעריך אותו, היא אמרה, כי זהו - הוא גמר עם החיים שלו. החיים, לדעתה, הם ערך עליון, ולכן שום אירוע אינו יכול לספק הצדקה למות.

הרגשתי לא נוח עם הדברים שלה, ומיהרתי אז לסיים את השיחה, אבל כשנרגעתי קצת, הצלחתי להבין את ההגיון שלה. החיים, לדידה, הם לא רק ערך עליון, הם הכל. הם סך המשמעות של האדם, הם הערך העליון ביותר. אם הם אכן כאלו, אזי לוגית - לא יתכן קיומו של דבר שעבורו אדם אמור להקריב את חייו.

"חובה על אזרח המדינה לחיות . העובר על הוראה זו דינו - מאסר עשר שנים". סעיף 603 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

נתקלתם פעם בחוק מהסוג הזה? נשמע הגיוני? על החובה לנשום שמעתם?

למה לא? מעבר לעובדה שאי אפשר לאיים עלינו בעונש אם נבחר למות – כל מטרת ספר החוקים היא לאפשר חיים תקינים למי שרוצים בהם. החוקים כולם נועדו להגן על החיים; קדושת החיים היא הבסיס שלהם. אי אפשר לְצַווֹת עליה. זה כמו לחוקק חוק שמחייב לציית לחוקים.

ואף־על־פי־כן, חוק כזה בדיוק מופיע בספר החוקים שלנו: "וחי בהם" (ויקרא יח, ה) - א-לוהים מצווה עלינו לחיות!

הרציונל היחיד למצוה זו הוא – שקדושת החיים היא לא הבסיס של הכל. לכן צריך לצוות עלינו לחיות. וכמו חוקים רבים, גם זה תלוי־נסיבות. יש מקרים שבהם נדחה חוק זה, מפני ערכים גבוהים יותר.

*

כשניתנה לנו התורה לפני 3330 שנה, לִמְדָנוּ הבורא שהחיים - עם היותם ערך עצום ונשגב - בפירוש אינם הערך העליון ביותר. החיים הם לא הכל.

היהדות מוקירה מאד את החיים. היא מעמידה את קדושתם, כזכור, מעל רוב מצוות התורה. אבל לא בגלל שהם המשמעות של הכל. לא יתכן שהחיים הם המשמעות של החיים, זה פשוט כשל לוגי. חייב להיות משהו מעבר להם, שנותן להם משמעות.

לחיים ערך כה רב ביהדות, משום שהם הפלטפורמה היחידה שבה אנו יכולים למלא את ייעודנו: לבחור בין טוב לרע; ורק באמצעות בחירה זו יכולים אנו לקנות טוב נצחי. משמעות החיים, אפוא, היא הקשר אל האינסוף והנצחיות הנקנית על ידם.

                                                                 *

 לפני כמה שנים הייתי עם קבוצת סטודנטים בפולין. היינו בכל המקומות ה'קלאסיים' שמסע מעין זה מְזַמֵן, אבל גם במקום אחד פחות מוכר. באחד הימים לקח אותנו המדריך לעיירה נידחת ושם סיפר לנו סיפור מופלא על משפחה פולנית־קתולית שהחביאה בביתה משפחה יהודית ושילמה על כך בחייה.

כשהתגלה המחבוא, הוציאו הנאצים להורג את המשפחה היהודית, ומיד אחריה את המשפחה הפולנית: הילדים הקטנים, אחר כך הגדולים, אחר כך את האמא, על הריונה המתקדם, ואחרון חביב, אחרי שראה את כל משפחתו נטבחת, את אבי המשפחה הפולנית.

עמדנו שם על הקבר, ואמרנו בקול חנוק קדיש לעילוי נשמת המשפחה הנוצרית הזו... וזה היה מוזר קצת. קדיש? על קתולים? ואז, מבעד לדמעות ולכאב, התחדדה לי נקודה.

*

חסידי אומות העולם, אותם לא־יהודים שפעלו להצלת יהודים במהלך השואה, הם אנשים שחיים (ומתים) בתפיסה היהודית - שקדושת החיים טמונה באפשרות לקנות בהם טוּב נצחי. הם הדגימו רוח זו, בסיכונים שלקחו במהלך מלחמת העולם.

לנוכח משפחה קתולית שהביאה רעיון זה אל המיצוי המירבי שלו, שקידשה את הטוב העל־ארצי, מה מתאים יותר מאשר לזעוק "יתגדל ויתקדש שמו הגדול של נותן התורה"?

*

ובחזרה אל צור אלפי, זכרונו לברכה:

קדושת החיים? לגמרי. קדושת חיים יהודיים. שום תיאוריה אבולוציונית אינה יכולה להסביר את המעשה האנטי־השרדותי שלו. כי לא הגוף שלו קיבל שם החלטות; הנשמה שלו הפעילה את הגוף. הגבורה שלו היא גבורה יהודית. הוא סיכן את חייו כדי להציל חיים.

צור ניצח. את מטרת החיים – הבחירה בטוב – הוא הגשים בצורה האולטימטיבית. אנחנו נשארנו כאן, אבלים והמומים, כדי להמשיך במאבק. להמשיך לקדש את החיים, וללמוד ממנו על משמעותם האמיתית של החיים: הבחירה בטוב.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

7/5/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) רבקה, 10/5/2018 15:08

מאמר כל כך מרגש. קידוש החיים עד כדי הקרבת החיים.

(2) רבקי, 8/5/2018 17:44

כ"כ מרגש...

אין לי מילים לומר כי אני פה עם דמעות. רק רציתי לשתף אותך, שתדעי שבכיתי.

(1) אהובה ארצי, 8/5/2018 15:10

מאמר נפלא

כל הכבוד על הדברים החשובים מאד! לא זכינו לשמוע על גדלות מעשיו של צור אלפי עד עכשו. יהי רצון שפרסום הסיפור יהיה לעילוי נשמתו, לנחמת בני משפחתו ולהשראה לכל הקוראים.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub