לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סיבה לפאניקה?

סיבה לפאניקה?

ממתי שירת "אני מאמין" מהווה "ארוע חריג"?

מאת

ביום חמישי בלילה, קיבלתי הודעה נרגשת ממכרה שלנו, אמא של לוחם בגדוד החרדי ’נצח יהודה‘. בעצם, היא גם מכרה שלכם. קוראים לה נועה ירון. כן, הסופרת המרגשת, בעלת ה‘מקימי‘. באותו יום סיים בנה, נחמן )אלא איך יקראו לו(, קורס מ“כים, והיא חזרה מהטקס באורות. ”חבל שלא היית שם“, סימסה לי, ”פשוט הפסדת. היה לך חומר מקסים לטור. ממש חוויה“.

כל הכבוד לחיילים שהגיעו לקו הסיום, חשבתי לעצמי, ברכות חמות לרגל קבלת הסיכה - אבל זה כולה מ“כים. למה אני צריך להיות שם כאילו זה סיום קורס טיס? עוד מעט היא תגיד לי שהייתי צריך לבוא גם לחזרה הגנרלית? ובכלל, ממתי מסדרים צבאיים עושים את זה לברסלבים אנרכיסטים? אלא שאז היא שלחה סרטון קצר עם הסבר מלווה. ”תראה את זה. הטקס נגמר כמו כל טקס צבאי בשירת התקווה. ואחרי ההמנון, חיילי ’נצח יהודה‘ התחילו לשיר שם בכזאת מתיקות ביחד: ’אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח‘. וכל הקהל, מאות הורים ובני משפחה של המסיימים - והיו שם מ“כים מכל צה“ל, ממש לא רק דתיים - הצטרפו לשירה האדירה. זה היה כל כך מרגש".

פתחתי את הסרטון. על רחבת המסדרים עומדים בשורות מאות החיילים שסיימו את הקורס. למעלה, על הטריבונות, אלפים, ממש אלפים, של בני משפחה. דגלי היחידות השונות מתנופפים, קצינים מצדיעים בדום מתוח, ומהרמקולים שומעים את התזמורת הצבאית מסיימת עם הקרשנדו של ”ארץ ציון וירושלים “. ואז נהיה שקט קצר ומתחילה שירה חרישית של ”אני מאמין“. בהתחלה רק החיילים של הנח“ל החרדי, אבל תוך כמה שניות השירה מתגברת ורבים מהקהל מצטרפים. כל הפאתוס הצבאי, כל הפורמליות של הטקס, הופכים ברגע משחרר אחד לשירה אדירה של שיר האמונה העתיק: ”אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח“. בקטע הזה מפקד הטקס מכריז: ”לשחרור המפקדים המסדר יעבור לדום. מסדר דום. קצינים הצדע!“, אבל הקהל לא מוותר וממשיך לעוד סיבוב של השיר: ”ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו, אחכה לו בכל יום שיבוא, אני מא-מ-ין!“. ואז מחיאות כפיים סוערות של כולם. תם הטקס. וואו. כמה מרגש. איזו עוצמה יהודית. איך, איך לא הייתי שם?

זה קרה כאמור ביום חמישי. ביום ראשון בערב, צפיתי בהקלטה של חדשות עשר. רציתי להתעדכן בפרטים של הסיפור המדהים שנחשף שם שעה קלה קודם לכן, על המסרונים לשופטת בתיק 4000 ,ופתאום - כותרת נוספת, לא פחות גדולה ודרמטית: ”למה וכיצד“, שואלת בזעזוע מגישת המהדורה, ”שירת ’אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח‘ נכנסה לתוך מהלכו הרשמי של טקס צבאי של סיום קורס מ“כים צמוד לשירת התקווה? הורים חילונים לחיילים התלוננו היום." את הפתיח מלווה לוגו ענק ומאיים עם הכיתוב ”ההדתה בצה“ל“ ואז עוברים לדיווח עצמו. הכתב הצבאי מדבר בכתבה בטון חמור מאוד. טון ששמור בדרך כלל לעדכונים על תאונות אימונים עם נפגעים.

"יום חמישי, חמש אחר הצהריים, עיר הבה“דים בנגב, טקס סיום קורס מפקדי כיתות בצה“ל. מיד לאחר שירת התקווה מופיע פתאום שיר אחר (פאוזה להעצמת הדרמה). השיר ’אני מאמין‘“. ”האירוע היה מאוד מפתיע ובוודאי לא לפי כללי הטקס“, מתלוננת גברת אחת שנכחה שם, ”נדמה היה שגם מפקד הטקס התבלבל לרגע, מכיוון שלא עשה דבר כדי לעצור את השירה הזאת. בתוך הטקס, זה הרגיש כמעט כמו מחטף. מישהו לוקח לעצמו את הזכות לומר משהו בטקס שלא כולנו הסכמנו אליו“.

זהו. אין עוד מרואיינים בכתבה. לא ”הורים זועמים“ אלא אישה זועמת אחת. אבל הכתב ממשיך: ”השיר ’אני מאמין‘ הוא שיר שכל אדם דתי אומר או שר בסוף תפילת שחרית. בשנים האחרונות חיילים מהציונות הדתית הוסיפו אותו לטקסים צה“ליים. מדובר צה“ל נמסר בתגובה: ’מדובר באירוע חריג ואחריו התבצע חידוד נהלים בבסיס וביחידות השונות שאליהן החיילים משויכים".

אתם קולטים מה קרה פה בעצם? טקס צבאי שנחתם כרגיל בשירת התקווה, הכול לפי הכללים והסדר, ואז, כשזה נגמר, החיילים בוחרים ברגע המכונן הזה בחייהם לשיר גם את ”אני מאמין“. רובו הגדול של הקהל מצטרף בהתלהבות, חלקו לא מכיר את המנגינה אבל מתרגש מהמילים, ורק אמא אחת, מרגישה מאוימת. זו זכותה, כמובן, אם כי יש פה עניין ששווה בדיקה: למה המילים האלה, שליוו את אבותיה ואת אבות אבותיה בזמנים הכי קשים ונתנו להם כוח ותקווה, כל כך מאיימות עליה? אתם יודעים מה? עזבו עכשיו את אבות אבותיה ואת הכבשנים: למה בכלל שיר שחיילים שרים ביחד מכניס אותה לפאניקה? אבל בסדר, יש טיפוסים מעצבנים כאלה בכל ועד בית. ככה זה בחיים. היא מוזמנת לכתוב מכתב תלונה לנציב קבילות משהו, שאמור לענות לה בעוד חודש-חודשיים שמכתבה התקבל ושתפסיק לנג‘ס בבקשה כי השיר הזה שהיא כל כך מפחדת ממנו, משום מה, הוא בכלל לא חלק מהטקס, והצבא עם כל הכבוד לא מתערב בשירי מורל של החבר‘ה, וחוץ מזה שהטקסט של הרמב“ם עדיף על טקסט של סטטיק ובן אל.

לא נכון, דובר צה“ל. שירת ”אני מאמין“ היא ממש לא אירוע חריג . האמא הזאת היא אירוע חריג (ואם כבר מדברים, אז זה לא ”אירוע“, זה שיר. בסך הכול שיר). טוב, נו, העיקר ש“התבצע חידוד נהלים“. מזל שצה“ל לא הודיע על הפסקת כל הטקסים עד לבדיקת המחדל החמור. תדע כל אם טרחנית כי הפקידה את גורל בניה בידי מפקדים שלא ייתנו להם לשיר ”אני מאמין“.

4/3/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) ליאת, 6/3/2018 21:38

בוא ננסה להוסיף טוב

חבל שלקחת את זה למקום של ביקורת כל כך קשה על אותה האמא. היא ראויה לרחמים, היא מלאה בפחד, ובחוסר היכולת שלה להשתתף באותו רגע של שמחה רוחנית היא הפסידה את ההזדמנות להוסיף טוב לעצמה. התקשורת מנסה לזרוע פילוג, חבל לשתף עם זה פעולה.

(1) יהודית, 6/3/2018 14:29

שירת אני מאמין בטקס צבאי

שלום רב, בהמשך לכתבה על שירת אני מאמין, בערב ראש השנה האחרון גם בני סיים מסע כומתה בחטיבת כפיר, ובסיום הטקס, לאחר שירת התקווה, גדוד הבינ"ישים פתחו בשירת "אני מאמין "מרגשת כשרוב הקהל - והיו שם אלפים - מייד הצטרף לשירה, וגם אז חשבתי שלמחרת יופיעו כותרות על "הדתה" בצבא, אך לשימחתנו זה לא קרה ורק עבר כחלק אינטגראלי מהטקס. ב"ה שכך ימשיך.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub