לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ביקורת גבולות

ביקורת גבולות

למה אם פותחים רדיו ושומעים את המשפט "אדם טוב, אחד שתמיד רוצה לעזור" – ברור לנו שהוא כבר לא אתנו?

מאת

 רגישות, פרטיות, שפיות, שכל ישר, טעם טוב. על זה המאבק הבא של האנושות. מדי שבוע נראה שכל הגבולות הולכים ונחצים, ורף חדש ומטורף יותר נקבע. אולי אפילו יש קשר בין המקרים: יש קשר בין מה שמרשה לעצמו הבן של ראש הממשלה לעשות, לבין מה שאחד הנוכחים שם מרשה לעצמו להקליט ולמכור, לבין מה שמתפרסם בהרחבה והופך לדיון בפרטי הפרטים. ודאי שיש קשר בין שר בקואליציה שניסה להקים אדם מ"שבעה" על רעייתו כדי להצביע, לבין חברי אופוזיציה שמשכו את כל ההסתייגויות במפתיע ודרשו הצבעה – כיוון שידעו שחברי הקואליציה נמצאים בהלוויה של נרצח טרור. יש קשר גם בין מי שהוציאו ופירסמו קובץ סאונד שבו הפצוע צועק "ירו בי, ירו בי", לבין כלי התקשורת ששידרו את ההקלטה הזו בלי סינון ובקרה (וכך חלק מבני המשפחה שמעו על הפציעה), לבין העובדה שבהמשך הלילה גם על פטירתו שמעו בני המשפחה מכלי  תקשורת, לבין קבוצת הווטסאפ שבה אח של הפצוע ביקש שיתפללו לשלומו, ומישהו ענה לו: "לא רלוונטי לצערי". הקשר הוא אובדן גבולות בסיסיים של נימוס והיגיון, גבולות שלא קשורים בכלל ל"חוקי" או "לא חוקי", אלא לאנושי ולא אנושי.

ומכאן לפרטים מרוממים ממסכת חייו של הרב רזיאל שבח, מתנדב מסור במד"א וב"קו לחיים". עשרות סיפורים שמעתי עליו השבוע, כל אחד מרגש מחברו. האם באמת חיות בינינו דמויות כאלה, של צדיקים מודרניים? אנשים שקמים בבוקר ורק רוצים להתנדב, להיטיב, לעשות חסד? ולמה אם פותחים רדיו ושומעים את המשפט "אדם טוב, אחד שתמיד רוצה לעזור" – ברור לנו שהוא כבר לא איתנו?

אז הנה הזדמנות לספר בזמן אמת על דברים חיוביים שצעירים בני 20 פלוס עושים. השבוע נערך  במושב בן עמי עוד כנס של התנועה החדשה "בארצנו". עשרות אנשים הגיעו לשמוע, להתעניין, להירשם. זו תנועה שהקימו בוגרי המכינות הקדם־צבאיות, שהחליטו לסמן את היעד הבא: התיישבות. לא, לא ביהודה ושומרון. לא, לא במצפים וביישובים קהילתיים קטנים ואליטיסטיים בגליל. התיישבות בתוך ערי הפריפריה.

דני זמיר, מנכ"ל מועצת המכינות, סיפר לי השבוע שאחרי סקר בין אלפי הבוגרים הוחלט להציב להם יעד משימתי חדש: "קיבוצים ומושבים לא צריכים חיזוק, הערים המרכזיות צריכות. חוות בודדים זה מגניב, אבל צריך להפוך את הערים לטרנד מרגש. בחרנו את נצרת־עילית בצפון ואת ערד בדרום והיעד הוא ש־250 משפחות של בוגרים, זוגות צעירים, יעברו לשם בתוך חמש שנים. אנחנו בונים להם שכונות עם אופי קצת יותר כפרי, כי הם מוותרים על החלום של בית צמוד קרקע בכפר, ומקילים עליהם את המעבר כי הם באים יחד, כקהילה. זו החלטה משמעותית לומר, 'אני גר בנצרת', זה לא יישוב שיקי, אבל רק ככה נהפוך את כיוון התנועה שם בעיר, לא החוצה אלא פנימה. הצעירים נוטשים. זו הציונות הכי דחופה עכשיו. ריכוז היהודים בישראל באזור המרכז של גוש דן, בעיקר של בעלי היכולת, הוא סכנה אסטרטגית ממעלה ראשונה. להיות אזרח מועיל במרכז הארץ זה לא עוזר. חשוב להדגיש: אנחנו לא נגד הערבים שבאים לנצרת־עילית ולערד, אבל אנחנו כן רוצים שיבואו לשם גם יהודים".

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

14/1/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub