לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




למצוא את עוזי

למצוא את עוזי

לפני 35 שנה הם שינו זה את חייו של זה ואז נפרדו דרכיהם. ופייסבוק הפגיש ביניהם שוב.

מאת שלמה הורביץ

הם הזהירו אותי: שכף רגלך לא תדרוך בשכונת התקווה. השכונה הזו הייתה ממש לא.

היא הייתה ידועה לשמצה כשכונה המסוכנת ביותר בתל אביב וביתם של ראשי הפשע הגדולים של ישראל. אולם כצעיר בן 20, הייתי בטוח שאני יותר חכם. הייתי חלק מקבוצת מתנדבים שהגיעה ביולי 1982, בשיא מלחמת לבנון הראשונה, והיינו נחושים בדעתנו להעניק לילדים משכונות מצוקה חוויה נפלאה במחנות קיץ בסגנון אמריקאי, ולקחת אותם לטיולים שמעולם לא יצאו אליהם.

חלק נוסף בעבודה שלנו היה ללמד את הילדים אנגלית. רבים מהילדים הגיעו ממשפחות מצוקה והיו זקוקים לכל תמיכה וסיוע שהיה ניתן להם לקבל.

עוזי משען היה ילד בן 10 מהשכונה הסמוכה, יד אליהו, וסבו וסבתו התגוררו בשכונת התקווה. הם היו ניצולי שואה מיוון ובדומה לרבים אחרים מתושבי השכונה, לא היו אוהדים נלהבים במיוחד של המסורת היהודית. הם היו אנשים נפלאים והפכו לחברים קרובים שלי, תמיד השקיעו מאמצים רבים כדי לקנות לי חטיפים כשרים כדי שאוכל להרגיש בבית אצלם. עוזי ואני התידדנו – ישנו יחד בחדר במיטת קומתיים במחנה הקיץ והוא היה בוגר לגילו. הוא היה מנהיג וספורטאי מלידה והילדים האחרים נמשכו אליו באופן טבעי. אם עוזי היה בעד איזו פעילות או טיול מסוים, השאר נסחפו אחריו. הוא ידע להסתדר עם כולם ומעולם לא איבד את שלוותו על מגרש הכדורגל.

אבל בכל הקשור לאנגלית, המצב נראה קודר. בפעם הראשונה שניסיתי ללמד את עוזי היינו בסלון של הוריו ביום חם מאוד. מאוורר התקרה ערבל בעצלות את האוויר החם בחדר ולא הקל כלל על החום הכבד ששרר.

"עוזי, תקריא לי בבקשה את השורה הראשונה", אמרתי לו בעברית.

עוזי התפתל בכסאו והקריא לי את ה- ABC. הוא ממש לא התלהב. וגם אני לא.

"משעמם לך?" שאלתי אותו.

"כן".

טוב, זו לא בדיוק הייתה הפתעה.

"עוזי, תגיד לי את האמת. מה אתה מעדיף ללמוד איתי?"

להפתעתי הגדולה, עוזי אמר, "תורה!"

הוא ומשפחתו היו חילוניים מוחלטים. "איזה קשר יש לך עם התורה?" שאלתי.

"כל לילה כשההורים שלי אומרים לי ללכת לישון, אני מחביא את התנ"ך של אבא שלי מתחת לשמיכה, מדליק פנס וקורא את הסיפורים. אתה יכול לבחון אותי".

"וואו. אוקיי. מי היו 12 השבטים?"

הוא ענה נכון.

"מי היה אבנר בן נר?"

"שר צבאו של המלך שאול". בום.

"יואב בן צרויה?"

"שר צבאו של המלך דוד". טראח.

"עוזי! אני לא מאמין שאתה יודע את זה! עשינו עסק, מעכשיו נלמד תורה ביחד!"

הוא היה מלא התלהבות וכך גם אני. התפטרתי מתפקידי כמורה לאנגלית והתחלתי ללמד את עוזי סיפורים מהתלמוד. בהיותו מנהיג, הוא אסף במהירות את שאר ילדי השכונה ועד סוף הקיץ, היה לי קהל של כ- 15-20 ילדים שהקשיבו באופן קבוע לסיפוריי מתחת לעץ.

בהתבסס על חוויות אלה החלטתי שאני רוצה להמשיך ולהיות מורה לחומש ולמקצועות היהדות וכך עשיתי.

דרכינו נפרדו אחרי אותו הקיץ, וחוץ מכמה שיחות טלפון ושני ביקורים קצרים כשהוא היה בן 14 ו- 16, הקשר בינינו די התנתק למשך 35 השנים הבאות. אולם מעולם לא שכחתי איזה אדם מעורר השראה היה עוזי, כבר בגילו הצעיר.

למעשה, ביום כיפור האחרון דיברתי עליו בסדנה שהעברתי במרכז עץ החיים בבלטימור. בסדנה עסקנו בטהרתה של הנשמה היהודית וכיצד היא נמשכת באופן טבעי לאלוקים. חשבתי על עוזי וסיפרתי עליו כדוגמה לכך.

"מה קרה לו?" שאל מישהו.

"אני באמת לא יודע", השבתי.

"באמת?"

הייתי קצת נבוך. כיצד אפשרתי לאדם כה מיוחד להיעלם מחיי?

"ובכן, ניסיתי פעם אחת לחפש אותו, אבל היו יותר מדי שמות משפחה "משען" בספר הטלפונים ולא רציתי לעבור על כל אחד ואחד מהם", אמרתי חלושות.

זה נשמע כל כך לא טוב כשאמרתי את זה.

ואז עלה במוחי רעיון: למה לא לנסות לאתר אותו בפייסבוק?

מיד עם תום הצום, ניגשתי לפייסבוק והקלדתי עוזי משען בעברית. עלו מספר שמות. התבוננתי בתמונות ואחת מהן נראתה כאילו היא יכולה להתאים. אבל לא הייתי בטוח. הילד בן ה- 10 שהכרתי היה עכשיו בן 45! האם יכול להיות שזה עוזי?

מיד שלחתי לו הודעה פרטית. "האם אתה עוזי משען שגר בשכונת התקווה ב- 1982?" כתבתי בעברית וחתמתי שלמה הורביץ מבולטימור.

ואז הלכתי לישון. או ליתר דיוק, ניסיתי. הייתי כל כך נרגש שמצאתי את עצמי מתעורר שוב ושוב. חיכיתי עד 7 בבוקר כדי לבדוק את הטלפון שלי, ואז מצאתי את ההודעה הבאה:

"שלמה! זה אני!!!"

 

איחוד מרגש

לפני 3 חודשים אני ואשתי טסנו לבקר את המשפחה שלנו בישראל, וחלק מהמשפחה הזו היה עוזי, אשתו סלי וילדיו רום, רביד ורז, שחיים כולם באושר בבאר יעקב. המפגש המחודש עמו היה אחד הימים המאושרים בחיי.

עוזי והמחבר, מאוחדים מחדש אחרי 35 שנה

כחלק מהשלמת הפערים שלנו, גיליתי שעוזי הפך למתאגרף מקצועי בישראל בתום השירות הצבאי שלו. הוא היה בכושר גופני מצוין וכעת הוא מנהל עסק מצליח בתור מפיק מסיבות.

עוזי יודע עכשיו שאני מורה לתורה מאז שנפגשנו, בזכותו. הוא סיפר לי שמעולם לא הפסיק ללכת לשיעורי תורה מאז שלמדתי איתו ב- 1982, ומאז למד עם מגוון רבנים, הן בתל אביב והן באזור באר יעקב.

עוזי שיתף אותי במשהו אישי ביותר ועודד אותי לשתף גם אתכם.

כשהוא היה בן 29, הוא אובחן כסובל ממחלה נוירולוגית גנטית בשם שארקו-מארי-טות (CMT)), שהיא מחלה חשוכת מרפא. למרות שלאנשים מסוימים יש סימפטומים קלים, במקרה של עוזי הסימפטומים היו כה חמורים שהוא התקשה ללכת ולזוז. הוא סבל מכאבים תמידיים ברגליים ובכתפיים וכן היו לו בעיות בכפות הרגליים ובברכיים. שריריו החלו להתנוון ולהיחלש ברמה כזו שהוא התקשה להרים דברים שנפלו. ידיו רעדו מכל מאמץ קטן, גם של החזקת כוס קפה. הרופא שלו אמר לו להתחיל לסגור את העניינים, כיוון שתוך זמן קצר יהיה מוגבל ולא יוכל לעסוק בעבודתו הנוכחית.

לבו נשבר והוא הלך לרב שלו בתל אביב, הרב יחיאל. הרב יחיאל מיד לקח את עוזי להיפגש עם הרב עובדיה יוסף, לשעבר הרב הראשי של ישראל, לקבל את ברכתו. הרב המכובד הניח את ידו על ראשו של עוזי ומלמל מספר מילות תפילה בקול נמוך. עוזי נשבר ופרץ בבכי. הוא הרגיש תחושה מוזרה זורמת בגופו.

עוזי בביקורו אצל הרב עובדיה יוסף זצ"ל

הוא יצא מהרב ותוך זמן קצר כל הסימפטומים שלו נעלמו. הוא חזר לרופא, שהיה המום מכך שזהו אותו אדם לו בישר שיהיה מוגבל זמן לא רב קודם לכן. הרופא ערך בדיקות נוספות וקבע כי המחלה עדיין קיימת, אולם כל הסימפטומים הנלווים לה נעלמו.

מאז חזר עוזי לכושר הגופני המעולה שלו וכעת הוא יכול להרים משקולות של 170 ק"ג, משהו שאין כדוגמתו בקרב חולי CMT. לפני שנה הוא עבר בדיקה נוספת שעדיין הראתה שהמחלה נוכחת. אולם הוא עדיין חזק, בכושר מעולה ואינו סובל מסימפטומים. הוא ומשפחתו אסירי תודה לאלוקים על נס זה וכך גם אני.

בשמחה רבה, עוזי ואני התחלנו שוב ללמוד תורה ביחד.

כשמדובר באחים, מה היא הפסקה קטנה של 35 שנה?

3/1/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 4/1/2018 20:41

מרגש

זכות כפולה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub