12 בדצמבר 2017 – הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, מנהיג יהדות התורה, נפטר היום בגיל 104.

אם תבקרו בדירה הקטנה ברחוב חזון איש בבני ברק, ניתן יהיה להבין אתכם אם לא תזהו את המקום כביתו של מנהיג בינלאומי: הקירות חשופים ומטויחים בפשטות, ארונות המטבח לא גמורים – ומדפים רבים עמוסים לעייפה בספרים עד התקרה - ספרי פרשנויות התורה.

ולמרות הכל, במשרד ששימש גם כחדר השינה שלו, קיבל הרב שטיינמן מבקרים מכל זרמי היהדות – מורים שחיפשו הכוונה לגבי תוכנית לימודים; פוליטיקאים ששקדו על ניסוח חוקים; ילדי בית ספר שנבחנו על לימודיהם.

דלת ביתו תמיד היתה פתוחה. אף בעיה לא קטנה או שולית מדי מבחינתו, ואנשים הגיעו מכל קצוות העולם והתקבצו ליד דלתו – לעיתים ההמתנה נמשכה שעות – כדי לשוחח עמו. האגדה מספרת שרה"מ הקודם, אהוד ברק, נכנס דרך החלון כדי לעקוף את קהל הממתינים הגדול.

הרב שטיינמן היה מחברם של 15 ספרי פרשנות על התלמוד, ועל חמשת חומשי התורה, שכולם נקראו בשם אילת השחר. הוא היה מומחה בעל-שם בכל הקשור לחינוך.

עצת חכמים

הרב שטיינמן נולד ב- 1913 ליד גבול פולין-ליטא. קצת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעומדו לנוכח גיוס כפוי לצבא הפולני, הוא ברח לשווייץ. בסופו של דבר הוא הגיע למחנה עבודה לפליטים, והיה היחיד מבני משפחתו ששרד את המלחמה. שני הוריו וכל חמשת אחיו מתו בשואה.

בתחילת שנות ה- 50 הוא הגיע לישראל, ובמשך 6 עשורים ישן על מיטת העץ עם המזרון הדק שקיבל מהסוכנות היהודית. במשך 6 העשורים הבאים, עמד בראשם של מוסדות תורניים רבים, כולל גאון יעקב, הישיבה שייסד בבני ברק.

לאחר מותו של הרב יוסף שלום אלישיב ב- 2012, קיבל הרב שטיינמן את התואר גדול הדור – הכרה בהיותו הסמכות הגבוהה בכל הקשור ליהדות התורה. בתפקיד זה הוא השפיע על מאות אלפי יהודים באמצעות שיעורים שהעביר, ייעוץ אישי ומדיניות ציבורית.

לרב שטיינמן הייתה נקודת מבט רחבה ביותר הנובעת משנות חיים רבות ומקשריו עם יהודים ברחבי העולם. אולם הנכס החשוב ביותר שלו היה יכולתו לשאוב ממקור של אלפי שנות חכמה יהודית, וכך הפך למומחה בכל נושא, החל מחינוך ועד הורות, דיפלומטיה ורוחניות.

לפני מספר שנים, כשפרסמתי ברבים את עמדתי ביחס לסכנות איראן הגרעינית, התייעצתי עם הרב שטיינמן. הוא תמך במאמציי אולם הזהיר אותי לגבי נקודה אחת: "הימנע מהתקפות אישיות ישירות על מנהיגים אירניים", אמר. "יש עדויות  בהיסטוריה שלנו – לגבי עשיו התנ"כי, ואף בימיו המוקדמים של היטלר – שחשוב מאוד לא לעורר עימות אישי".

יצאתי מהפגישה בהתפעלות. פגשתי אדם זקן ושברירי, יושב על ספסל קשה, ושופך אור על נושא דיפלומטי רגיש – תוך התייחסות לא רק לפרדיגמה מהתורה העוסקת בהתמודדות עם אויבים, אלא גם להוכחות מחייו שלו שייתכן כי מחאות אנטי-נאציות מסוימות שימשו אולי כ"הצדקה" לפעולות נגד היהודים.

כשנולד בני הצעיר ביותר, הרב שטיינמן הסכים ברוב טובו להיות הסנדק, והחזיק אותו בזמן ברית המילה.

הרב נח ויינברג (מימין) משוחח עם הרב שטיינמן (משמאל) בשנת 2007. ברקע, הרב הילל ויינברג והרב שמחה ויינברג.

מנהיגות תורנית

בניגוד לסגנון בחירת המנהיגים המקובל במערב – תחרות האדרה עצמית בין דמויות אגוצנטריות – הרב שטיינמן נבחר ללא בחירות, ללא קמפיינים של תעמולה או אמירות נמהרות בתקשורת. הוא הפך למנהיג בהתבסס על ענווה עמוקה, חמלה, כבוד לא-לוהים ומחויבות לשרת – ללא שמץ מחשבה על רווח אישי או האדרה. הוא שירת ללא שכר, ללא משרד מפואר, ללא מטוס פרטי וללא הגדרה של תקופת כהונה. עמדתו התבססה על אמונם של אנשים בלבד.

לימוד תורה, תפס את המקום החשוב ביותר בסדר העדיפויות של הרב שטיינמן. הוא הגדיר "ישיבה" לא רק כמקום ללימודים גבוהים בתורה, אלא כמקום מקלט נקי מכל הכוחות המנוגדים לתורה. במיוחד בעידן הדיגיטלי, שבו ההשפעה השלילית עמידה בפני המגבלות הפיזיות, הוא האמין כי ההגנה הטובה ביותר היא מחויבות בלתי מעורערת לערכי התורה.

הרב שטיינמן היה ידוע במתינותו. הוא נתן גיבוי לנתינת אופציה לבחורים מסוימים לשרת ביחידות של הנח"ל החרדי בצבא, ובכך סיפק דרך לכאלו שאינם מוצאים את מקומם בישיבה לשרת בצה"ל. כתוצאה מכך, הוא ספג ביקורת ועמד בהתקפות בכבוד במשך שנים. הרב שטיינמן התווה מדיניות של "אף ילד לא יוותר מאחור" וייסד בתי ספר לילדים פחות מוכשרים, ילדי מהגרים ואוכלוסיות אחרות בסיכון.

 הרב שטיינמן היה מודל לחיקוי עבור כל אדם המנסה לנווט את דרכו בין המלכודות והסחות הדעת הרבות של סגנון החיים המודרני. כשהשגריר הישראלי ביפן, ניסים בן שטרית, ביקר בדירתו הקטנה והצנועה של הרב שטיינמן, הוא העיר בתדהמה: "מעולם לא ראיתי דבר כזה".

במהלך ימות השבוע, צריכת המזון היומית שלו כללה מלפפון אחד, תפוח אדמה מבושל אחד וכמה כפות של דייסת שיבולת שועל. הרב שטיינמן אימן את גופו לצרוך מזון מתוך מניעים טהורים בלבד – כדי לשמור על בריאות גופו – ללא טיפת רדיפת תענוגות. רק בשבתות הוא אכל מזונות מגוונים יותר, לכבוד היום הקדוש. 

 הרב שטיינמן ישב בדרך כלל על ספסל ללא משענת. הוא השתמש בטכניקות שונות כדי להישאר ער למשך שעות ארוכות וללמוד. במשך השנים, אנשים רבים הציעו לשדרג את מגוריו, אולם הרב שטיינמן סירב תמיד, והתעקש שיש לו בדיוק את מה שדרוש לו ולא יותר מכך.

 נסיעות

 בשנת 2005 הודיע הרב שטיינמן שהוא עומד לנסוע ברחבי העולם כדי לחזק את הקהילות היהודיות המרוחקות ממרכזי התורה הגדולים. הוא עשה זאת מתוך תחושת אחריות גדולה, בהתאם למסורת היהודית החשובה של מנהיגים "הנוסעים ממקום למקום" (מדרש – אליהו רבה י"א). למרות שתלמידיו ורופאו ניסו להניאו ממשימה מפרכת זו, הרב שטיינמן השיב להם: “זה לא תלוי ברופא. זה תלוי בא-לוהים, ואם הוא רוצה בכך, אין דבר שהוא קשה מדי".

 רצון הברזל של הרב שטיינמן היה חזק מגופו השברירי, ונסיעות אלה נמשכו – למקסיקו סיטי, ללוס אנג'לס, למונטריאול, לבואנוס איירס, לברלין – עד יום הולדתו ה- 100.

 במסעות אלה, נהג הרב הקשיש לבקר לעיתים בארבע ערים ולשאת 10 נאומים – ביום אחד! פעם אחת, לאחר שהיה על סף התמוטטות מתשישות ולנוכח הוראות הרופאים לבטל את שארית הנסיעה, הצהיר הרב שטיינמן: “כל עוד א-לוהים ירשה לי, אמשיך לעשות את מה שבאתי לעשות".

 לעיר לייקווד, ניו ג'רזי, הגיעו 15,000 אנשים לברך את הרב שטיינמן. כשהוא ביקר בגיברלטר – קהילה יהודית המונה כ- 600 איש בלבד– הגיעו 700 אנשים לפגוש את הרב. הקהילה הכריזה על יום חג וכל העסקים היהודים נסגרו. אם ספר תורה זוכה לקבלת פנים בקול תרועה, סברו האנשים, הרי שעלינו לקבל ספר תורה אנושי בכבוד גדול אף יותר.

במהלך הנסיעה שלו לאוקראינה, בשעה 4:30 לפנות בוקר היו הרחובות המקיפים את בית הכנסת מלאים במאות אנשים שמיהרו להגיע לתפילת שחרית של הרב שטיינמן. ללא ספק, הייתה זו יכולתו של הרב ליצור התלהבות כזו בקהילה שזמן קצר קודם לכן התקשתה להרכיב מניין.

בהכנה לטיול הראשון שלו לחו"ל, היה על הרב שטיינמן לבחור בין שני מועמדים שילוו אותו. הוא ביקש מכל אחד מהם לפרט מהי המוטיבציה שלו לטוס לחו"ל. אחד מהם אמר שברצונו לחזות בקהלים גדולים המכבדים את הרב שטיינמן ואת התורה. המועמד השני אמר שהמוטיבציה העיקרית שלו הייתה לבקר במקומות שונים בעולם. הרב שטיינמן בחר במועמד השני – למרות שהמוטיבציה שלו הייתה פחות "נעלה" – הרב שטיינמן הרגיש שהכנות של מועמד זה גדולה יותר.

 בביקור בארצות הברית, הרב שטיינמן נשאל מדוע הייתה ארה"ב בין המדינות הבודדות שלא חוותה פלישה מצד כוחות זרים. הוא ייחס זאת לערכים של נדיבות וחמלה (מלכות של חסד) אשר, הוסיף, מהווים את המגן הטוב ביותר של ארה"ב בתנועתה קדימה.  

הרב שטיינמן היה אדם שדבר לא התעלה מעל חוכמתו – מלבד הענווה שלו

 בנסיעותיו ברחבי העולם, המחיש הרב שטיינמן את מילותיו של רבנו יונה (שערי תשובה ג, קמז), המתארות איזו השפעה יש לקבלת פניהם של מנהיגי התורה: “רבים מישני לבבות ייעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה, ויכירו מעלתה, ויבוא חשקה בלבבם, ויהיה עסקם בה לשם יתעלה, ולעבדו בלבב שלם".

 אכן, אנשי קהילה אחת יצרו קבוצה כדי לקחת על עצמם פרוייקטים קהילתיים שנדחו בעבר מתוך אמונה שהם קשים או תובעניים מדי. “אם הרב שטיינמן יכול לעשות זאת, גם אנחנו יכולים", אמרו.

 היותך בחיים היא נס

 לפני זמן לא רב, אמר רופא צעיר לרב שטיינמן: “היותך בחיים היא נס". בלי להתבלבל השיב הרב: “גם היותך בחיים היא נס".

כך חי הרב שטיינמן את חייו: הוא שם את כל מבטחו בא-לוהים וראה בבירור כי עתידו של העם היהודי מבוסס על התורה.

נשיא המדינה ראובן ריבלין אמר שהרב שטיינמן "נשא את כל כובד משקלו של קיום העם היהודי על כתפיו... למרות עמדותיו המוצקות, הוא ידע כיצד להעביר את רעיונותיו בעדינות, בצורה נעימה, ובאהבה גדולה לעם היהודי... הוא היה אדם שדבר לא התעלה מעל חוכמתו – מלבד הענווה שלו".

הרב שטיינמן עורר השראה בעם כולו שאנו אכן "אור לגויים", עם של כהנים, עם קדוש. כעת זוהי חובתנו לכבד את זכרו של הרב שטיינמן, ולעמוד בסטנדרטים אלה.